בקוצק סברו שעיקר העבודה הדתית הוא לכוון לעומק, לחתור להגיע לפניי ולפנים. עליך תמיד לחפש את עצם העניין, את פנימיותו, את ה'תוך'. וב'תוך' - לא נודע לתפילת ערבית של ליל יום כיפור ייחוס גדול יותר מזה של ערבית בליל יום חולין שבכל השנה.

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן עמ'  79

רוב בני האדם הם 'אומרי אמן'. העולם הוא עולם, והמוח מתאים את עצמו אליו. אפילו אדם בר דעת בדרך כלל מהנהן לפי הקצב. טבעו של האדם מוגמר, התורה חתומה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לכתוב לה פירוש או פירוש על פירוש.
ר' מנדל, כפי שראינו, סבר שאדם מוגמר הוא תת־אדם, ונראה שהוא אף סבר שעולם מוגמר הוא 'סוף העולם', שלחשוב משמע להימצא בהתחלה, שכל דבר נדרש להיות פתח־דבר. 'סיום' לספר זה תשעה באב; על יהודי להיות 'חתן בראשית'. אפילו במידות, באופיו של אדם, אפשר להתחיל מבראשית ולהתקדם בכוחך שלך.
האמת העמוקה היא שאין דבר בעולם שמגיע לקו סיום, שתמיד אתה באמצע. אפילו התורה עוד לא הסתיימה, עוד לא נאמרה עד הסוף.


א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן עמ' 112

בדייקנותו הדגיש רבי ישמעאל, שאי אפשר להגיד שכל התורה נאמרה בסיני. הוא סובר: כללותיה של התורה ניתנו בסיני, ופרטיה באוהל מועד. ולפי שיטתו אי אפשר לומר, כל התורה היא מן השמים, כי הביטוי 'מן השמים' משמע מעמד הר סיני.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ'  88

Evil is not only a threat, it is also a challenge.

A. J. Heschel, The Concept of Man in Jewish Thought in "To Grow in Wisdom", (antho. ed byJ Neusner & N Neusner), Madison Books, p.134

"האנחה

לפני כמאה שנה הרהר רבי יצחק מאיר אלתר מגור בשאלה מה סנדלר אחד שגר בשכונתו אמור לעשות בנוגע לתפילת השחרית שלו.  לקוחותיו של הסנדלר היו עניים ולא היה להם אלא זוג נעליים אחד. הוא נהג לאסוף את נעליהם  בשעת ערב מאוחרת, לעמול עליהן כל הלילה ואף חלק מהבוקר, כדי למסרן לבעליהם טרם יחפזו ללכת לעבודתם. מתי עליו להתפלל שחרית ? האם עליו  להתפלל במהירות עם שחר, ורק אז לשוב לעבודתו ? או שעליו להניח למועד התפילה לחלוף, אך מדי פעם בפעם, בעודו מרים את הפטיש מן הנעליים, לשאת אנחה:'אבוי לי עוד לא התפללתי'? אולי ערכה של אנחה זו רב יותר מן התפילה עצמה.
גם אנו ניצבים בפני דילמה זו של חרטה מכל הלב מול מצוות אנשים מלומדה. רבים מאיתנו נמנעים בצער מתפילת קבע, מצפים לדחף פנימי שיהא שלם, פתאומי ומיוחד במינו. אך  המיוחד במינו הוא יקר המציאות, והימנעות מתמדת עלולה בנקל להתפתח בעצמה להרגל. אנו עלולים אפילו להגיע לידי שכחה על מה להצטער ואל מה להתגעגע."

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  דרור בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 59

ידיים מוכיחות, שלא רק עלייתו של חנוך, אלא גם עלייתו של משה למרום, היתה בעיה שנחלקו בה חכמים. השקפה זו, שנולדה בעולמם של בעלי האפוקליפסה, בעלי הדמיון ילכו בה ואנשי העיון יסתבכו בה.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ'  45

רבי עקיבא סובר שכל דבר ודבר הגיע למשה מפי הגבורה ושאף דבר אחד לא אמר מדעתו, ורבי ישמעאל סובר: כלל גדול שמשה קיבל תורה מפי הגבורה, אלא שיוצאים מן הכללים פרטים שונים, שמשה אמר מדעתו, והקדוש ברוך הוא הסכים על ידו.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ'  402

There is an eternal cry in the world: God is beseeching man.  Some are startled; others remain deaf. We are all looked for. An air of expectancy hovers over life. Something is asked of man, of all men.

A. J. Heschel, The Concept of Man in Jewish Thought in "To Grow in Wisdom", (antho. ed byJ Neusner & N Neusner), Madison Books, p. 114

The earth may be of small significance within the infinite universe. But if it is of some significance, man holds the key to it.

A. J. Heschel, The Concept of Man in Jewish Thought in "To Grow in Wisdom", (antho. ed byJ Neusner & N Neusner), Madison Books, p 103

"משה רבינו לא כל מה שקיבל מסר לישראל. וכך אמר רבי יצחק כתיב: 'ואותי צוה ה'' ( דברים ד, יד), תיבת 'ואותי' מיותרת. הרי משה המדבר והמלמד את כל התורה ? אלא ללמד: ' נאמר לי דברים שנאמר לכם, ונאמר לי דברים שנאמר ביני לבין עצמי.' "<הערת השוליים כאן הושמטה>

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ' 438

'משה קיבל תורה מסיני', לשון בני אדם היא, התופסת את עניין ק ב ל ת   ה ת ו ר ה   במקום ובזמן. 'תורה מן השמים' לשון מסתורין היא, עניינה סוד  מ ת ן    ת ו ר ה, ואין בה תשובה לשאלה, מתי ואיפה קיבל משה את התורה.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ' I

The Bible shows the way of God with man and the way of man with God. 

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 238

המקרא מראה את דרכו של אלוהים עם האדם ואת דרכו של האדם עם אלוהים.

א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  188

If the Bible held an appeal to man's everyday understanding then, indeed, it would be a work that could come into being every day, int the age of Sinai as well as in the age of Hollywood. What we musk ask is whether there is anything about the Bible which is beyond the times.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp 250 -251

לו הייתה משיכתו של המקרא מכוונת לאורח החשיבה היום־יומי של האדם, כי אז היה הוא יצירה שאפשר שתתהווה בכל דור ודור - בדור סיני כמו בדור הוליווד. עלינו לשאול אם יש משהו במקרא העומד מעבר למניין כל הדורות.

א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  198