הפילוסופיה שאחר אושוויץ והירושימה אינה יכולה להיות אותה הפילוסופיה כפי היתה עד אז.

א.י. השל, מיהו אדם ? עמ' 13 תרגום שלי - ג'ף

Philosophy cannot be the same after Auschwitz and Hiroshima.

A. J, Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p 13

 

תובנתו של היחיד לבדה אינה יכולה להתמודד עם בעיות החיים. עלינו לסמוך על הדרכתה של המסורת, וללמוד לפרש וליישם את הנורמות שלה. 

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 236 

The individual's insight alone is unable to cope with all the problems of living. It is the guidance of tradition on which we must rely, and whose norms we must learn to interpret and apply.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 298

 

בדרך כלל, אלו היודעים את אמנות הניצול מחוננים גם במיומנות להצדקת מעשיהם, בעוד שאלו המנוצלים בקלות נטולי מיומנות להגשת התלונה שלהם עצמם. אלו שאינם במנצלים ואינם במנוצלים נכונים להיאבק כאשר האינטרסים שלהם נפגעים; הם לא יתערבו במקרים שאינם נוגעים להם באופן אישי. מי יעתור בעד חסרי הישע? מי יעצור בעד מגפת חוסר-הצדק שאין בית דין גבוה לצדק שמסוגל לבלמה?

במובן זה, ניתן לתאר את זעקתו של הנביא כזעקת הפרקליט או לוחם הצדק, המשמש כפה עבור אלו שאין להם הכוח להגיש את התלונה שלהם עצמם. אכן, פועלם המרכזי של הנביאים היה ההתערבות, תוכחה על עוולות שנגרמו לאנשים אחרים, דחיפת אפם לעניינים שנראו לכאורה לא מעניינם ולא באחריותם. אדם שקוּל הוא זה הנותן את דעתו לעסקיו שלו, הנמנע מלהתקרב לשאלות שאינן כרוכות באינטרסים שלו, בייחוד כאשר לא הסמיכו אותו להיכנס לרשות אחרים. ואילו הנביאים? להם לא ניתן כל מנדט מהאלמנות והיתומים להגיש את תלונתם. הנביא הוא בן-אנוש שאין בו סובלנות כלפי עוולות שנעשות לאחרים, שמתרעם על פגיעות של אנשים אחרים. הנביא אף מוסיף וקורא לאחרים להיות לוחמי-צדק עבור החלשים. לכל אחד מחברי הקהילה, ולא רק לשופטים, כיוון ישעיהו את הפצרתו:

דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט,

אַשְּׁרוּ חָמוֹץ;

שִׁפְטוּ יָתוֹם,

רִיבוּ אַלְמָנָה (ישעיהו א יז).


א.י. השל, דת וגזע, המאמר בתרגומו של דרור בונדי עומד לראות אור בקובץ מאמרי השל  בתרגומו של דרור בהוצאת דביר לקראת חנוכה

As a rule, those who know how to exploit are endowed with the skill to justify their acts, while those who are easily exploited possess no skill in pleading their own cause. Those who neither exploit nor are exploited are ready to fight when their own interests are personally affected. Who shall plead for the helpless?

Who shall prevent the epidemic of injustice that no court of justice is capable of stopping ?

In a sense, the calling of the prophet may be described as that of an advocate or champion, speaking for those who are too weak to plead their own cause. Indeed, the major activity of the prophets was interference, remonstrating about wrongs inflicted on other people, meddling in affairs which were seemingly neither their concern nor their responsibility. A prudent man is he who minds his own business, staying away from questions which do not involve his own intersts, particularly when not authorized to step in - and prophets were given no mandate by the widows and orphans to plead their cause. The prophet is a person who is not tolerant of wrongs done  to others, who resents other people's injuries. He even calls upon others,to be the champions of the poor. It is to every member of the community, not alone to the judges,  that Isaiah directs his plea :

                   Seek justice, relieve the oppressed,

                   Judge the fatherless, plead for the widow,

                                                               Isaiah, I:17

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FSG, p 91-92

 

לא הזיקות ההדדיות שבהן טבועה ההוויה כולה הן שממלאות אותנו תדהמה רדיקלית, כי אם העובדה שגם פעולת הכרה מזערית טומנת בחובה תעלומה מירבית. העובדה הבלתי מובנת ביותר היא עצם העובדה שאנו מבינים. < השל מפנה כאן לספרו אדם איננו לבד >

א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר לוי, עמ' 37  

What fills us with radical amazement is not the relations in which everything is embedded but the fact that even the minimum of perception is a maximum of enigma. The most incomprehensible fact is the fact that we comprehend at all. < a footnote here refers to H's Man is Not Alone >

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 47

 

התרומה הגדולה ביותר של היהודים בתחום הרפואה היא השבת.

א.י. השל, שיחת אוטאווה, חלק שני 9:08 תרגום שלי - ג'ף

The greatest contribution of the Jews to medicine is the Sabbath.

A. J.  Heschel, The Ottawa Talk. part II, 9:08

 

לרובנו החיים הם סדרה של התחמקויות, יומרות, חילופים, ורציונאליציות. איננו רואים העולם כמו שהוא אלא כהשלכה של עצמנו, וכך הננו אסירים של הזיות שאוחזות בנו גם אחרי שאנו מבינים את עקמימיותן. לאט לאט הופכות היומרות לוודאויות, רציונאליציות מסתבכות ומגיע השגעון.

א.י. השל, התשוקה לאמת, תרגום שלי - ג'ף

For most of us, life is a series of evasions, pretensions, substitutes, and rationalizations. We do not see the world as it is but as a projection of ourselves, and so we are prisoners of delusions that hold us in their spell even after we  become aware of their deceptiveness. Gradually pretensions are converted into certainties, rationalizations become entangled, and madness sets in.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 20

 

...אחד מחטאי החינוך העכשווי הגדולים ביותר הוא הקניית ההרגשה כי ניתן לפתור את כל הבעיות, או כי אין בעיות כלל.

למעשה, גדולתו של האדם היא כושר עמידתו בפני בעיות. אני הייתי דן אדם על פי מספר הבעיות העמוקות המציקות לו.

א. י. השל, חמש שיחות, השיחה עם קרל שטרן, תרגום ורדה לבני, (בתוספת שלי - ג'ף)

...one of the greatest sins of contemporary education is to give the impression that you can solve all problems, or that there are no problems. Actually, the greatness of man is that he faces problems. I would judge a person by how many deep problems he's concerned with.

A.J. Heschel, The Carl Stern Interview, in MGSA, FSG, p 402