בימי עלומיו של רבי יעקב יצחק מפשיסחה ("היהודי"), כשהיה סמוך על שלחן חותנו, היה דר נפח בשכונתו. משכים היה בבוקר ומכה בקורנס על הסדן ומעורר את האברך משנתו. אמר האברך בלבו: " אם זה משכים כל כך למפעל חולף ולשם ריוח, כלום לא אוכל לעשות כן לשם עבודת הבורא ?". למחר השכים לקום לפני  הנפח. כשנכנס הנפח אל המפחה שמע את קולו של האברך הלמדן, קול תורה. אמר בליבו: "הרי איש זה אין לו צורך להתפרנס מלימודו ואף על פי כן כבר עוסק הוא במלאכתו! הבה נראה מי יהיה זריז יותר !".למחר קם לפני "היהודי". כשראה האברך כך נזדרז עוד יותר עד שלא יכול עוד הנפח להתחרות עמו. לימים היה אומר: "מה שהשגתי, חייב אני להודות על כך לנפח אחד."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 396-395

When Rabbi Yaakov Yitzhak of Pzhysha ( the Yehudi) was young and  had board and lodging in the house of his father in law, his next door neighbor was a smith. The smith got up very early in the morning and struck  hammer on anvil until the sound roared like thunder in the ears of the sleeping youth. Yaakov Yitzhak woke up and thought: " If this man tears himself away from sleep so early for worldly work and worldy profit, shall I not be able to do the same for the service of the eternal God ?"

The following morning he rose before the smith, who, as he entered the smithy, heard the young man reading in a low tone. This irritated him: "There he is at work already, and he  doesn't need to ! I certainly won't let a fellow like that that get ahead of me !" On the following night  he got up before the Yehudi. But the young rabbi took up the challenge and won the race. In later years he used to say: " Whatever I have attained I owe first and foremost to a smith."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books ( one vol. ed. - book  II ) p. 225

קיומי כהתרחשות הוא מקור ולא העתק. אין שני בני אדם זהים. דפוס מרכזי של להיות אדם הוא ייחודיות. לכל אדם יש מה לומר, מה לחשוב או מה לעשות שהוא ללא תקדים.

א.י. השל, מיהו אדם ? (אנג') עמ' 37 התרגום שלי- ג'ף

My existence as an event is an original, not a copy. No two human beings are alike. A major mode of being human is uniqueness. Every human being has something to say, to think, or to do which is unprecedented.

A.J.Heschel, Who is Man ? Stanford U. Press, p 37

חסיד אחד התאונן לפני החוזה מלובלין, שתאוות רעות מציקות לו ובשביל כך נפל לתוך עצבות. אמר לו הרבי : " יותר מכל דבר היזהר מפני העצבות, כי היא גרועה ומזיקה יותר מן החטא. יצר הרע בשעה שהוא מעודד את התאוות באדם אין כוונתו להניחו בחטאו, אלא להפילו על ידי החטא לתוך עצבות."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 268

A hasid complained to the Rabbi of Lublin that he was tormented with evil desire and had become despondent over it. The rabbi said to him : "Guard yourself from despondency above all, for it is worse and more harmful than sin. When the Evil Urge wakens desire in man, he is not concerned with plunging him into sin, but with plunging him into despondency by way of his sinning."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books. ( one vol. ed. book I ) p. 315

הדבר שמתמיה את הנביא הוא השונות שבין כוחו ועוצמתו של הקב"ה לבין האדישות העצומה, העקשנות, הליאות  והריפיון של הלב. קולו הרם של ה' מזעזע שמיים וארץ ואין האדם שומע ולו קול חרישי ביותר. ה' שואג כארי            (עמוס ג:ח). דברו כאש, כפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כג: כט) ונעים האנשים ללא זיע, ללא הפרעה, בלי משים. מה שנראה בעיני הנביא כשמש החודרת בעד לענן הכבד ביותר נותר עלום ולא מובחן, בעיני האנשים.

                               הוי האומרים לרע טוב

                               ולטוב רע,

                               שמים חושך לאור

                               ואור לחושך, 

                               שמים מר למתוק

                               ומתוק למר

                                             ( ישעיהו ה:כ)

א.י השל, הנביאים (אנג') עמ' 188-189, התרגום שלי - ג'ף

What baffles the prophets is the disparity between the power and impact of God and the immense indifference, unyieldingness, sluggishness, and inertia of the heart. God's thunderous voice is shaking heaven and earth, and man does not hear the faintest sound. The Lord roars like a lion (Amos 3:8). His word is like fire, like a hammer which breaks the rock in pieces (Jer. 23:29), and the people go about unmoved, undisturbed, unaware. What to the prophets is like the sun piercing the thickest cloud remains unnoticed by the people.


                                      Woe to those who call evil good, 
                                      And good evil, 
                                      Who put darkness for light,
                                      And light for darkness,
                                      Who put bitter for sweet,
                                      And sweet for bitter.
                                                                       Isaiah 5:20

A.J. Heschel, The Prophets, The Jewish Publication Society of America, pp 188-189

בעיני העולם, אני מדגיש, הנני אדם ממוצע. אך בליבי אינני אדם ממוצע. בליבי הנני בעל מעמד רם. האתגר הניצב בפניי הנו כיצד להביא לידי ביטוי, כיצד לממש את הרוממות השקטה שבהווייתי.

א.י. השל, "מיהו אדם ?" עמ' 35, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף 

In the eyes of the world, I repeat, I am an average man. But in my heart I am not an average man. To my heart I am of great moment. The challenge I face is how to actualize, how to concretize the quiet eminenceof my being.

A.J. Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p 35

הזמן הוא בעל משמעות עצמאית יסודית; הוא בעל רוממות נעלה יותר, והוא מעורר יראה רבה יותר מאשר שמים זרועים כוכבים.

א.י. השל, השבת משמעותה לאדם המודרני,  תרגם א. אבן חן , ערך דרור בונדי, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד עמ' 132

Time has independent ultimate significance; it is of more majesty and more provocative of awe than even a sky studded with stars.

A.J. Heschel, The Sabbath,  Farrar, Straus and Young Inc. p 100

כוח הביטוי איננו מונופול של האדם. בעלי חיים מסוגלים גם הם , במידה כזו או אחרת, להתבטאות ולתקשר.

המאפיין את האדם  איננו אך יכולתו לפתח מילים וסמלים, אלא גם היותו נאלץ להבחין בין הניתן לביטוי לשאינו ניתן לביטוי, להיות המום ממה שקיים אך איננו ניתן לבטוי במילים.

א.י. השל, האדם אינו לבדו, עמ' 4 , טרם פורסם בעברית,התרגום שלי - ג'ף

The power of expression is not the monopoly of man. Expression and communication are, to some degree, something of which animals are capable. What characterizes man is not only his ability to develop words and symbols, but also his being compelled to draw a distinction between the utterable and the unutterable, to be stunned by that which is but cannot be put into words.

A.J. Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc. p. 4