לעבוד את אלוהים משמע לעלות לרמת קיום גבוהה יותר, לראות את העולם מנקודת מבטו של אלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 56

To worship is to rise to a higher level of existence, to see the world from the point of view of God.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. xii

There is no substitute for faith, no alternative for revelation, no surrogate for commitment. This we must remember in order to save our thought from confusion. And confusion is not a rare disease. We are guilty of commiting the fallacy of misplacement. We define self-reliance and call it faith, shrewdness and call it wisdom, anthropology and call it ethics, conscience and call it God. However, nothing counterfeit can endure forever. Theories may intensify oblivion, yet there is a spirit in history to reminds us.

A.J. Heschel, Religion in a Free Society, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 3

The awareness of divine dignity must determine every man's relation to his own self.

A.J.Heschel, Sacred Image of Man, in The Insecurity Of Freedom ,FS&G,  p 155

"'כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא, וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דיבורי התפילה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים. כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגודה אחת...כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות, עד שמתחברים כמה אותיות, ונעשה מהם דיבור...וכשהדיבור יוצא...אזי הדיבור מבקש ומתחנן מהנפש, לבל תיפרד ממנו.'"

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, א, סב, מובא ע"י א.י. השל, ב"התפילה תשוקת האדם לאלוהים", תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 94

We must never cease to question our own faith and to ask what God means to us. Is He an alibi for ignorance ? The white flag of surrender to the unknown ? Is He a pretext for comfort, and unwarranted cheer ? a device to cheat despondency , fear or despair ?

From whom should we seek support for our faith if even religion can be fraud, if by self-sacrifice we may hallow murder ? From our minds which have so often betrayed us ? From our conscience which easily fumbles and fails ? From the heart ? From our good intentions ? "He that trusteth in his own heart is a fool " ( Proverbs 28:26 )

The heart is deceitful above all things,It is exceedingly weak -Who can know it.           ( Jeremiah 17:9 )

Individual faith is not self- sufficient; it must be counter-signed by the dictate of unforgettable guidance.

Significantly, the Shema, the main confession of Jewish faith is not written in the the first person and does not express a personal attitude: I believe. All it does is to recall the Voice that said: " Hear, O Israel."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 160 -161

רשימות על השל - על שאלות (1) טיוטה

רשימות על השל – על שאלות ( 1 )

מה הן השאלות שהטרידו את השל ?

מה הן השאלות המטרידות אותנו ?

בהנחה שאצלנו "הכל סבבה" – מה הן השאלות שצריכות להטריד אותנו ?

לשאלה הראשונה, נבחן את הפסקה הבאה:

"הסוגיה העליונה כיום אינה ההלכה בעבור היהודים או הכנסייה בעבור הנוצרים - אלא ההנחה השוכנת בבסיס שתי הדתות, דהיינו, האם יש פאתוס, האם יש מציאות אלוהית שאכפת לה מגורל האדם. מציאות  אלוהית החודרת באופן מסתורי להיסטוריה; הסוגיה העליונה היא האם אנו חיים או מתים נוכח האתגר של אל חי והציפייה שלו. המשבר מאיים להטביע את כולנו במצולות. הסבל והפחד שמא אלוהים יתנכר אלינו - מביאים את היהודי והנוצרי לבכות יחדיו."

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 161

"הסוגיה העליונה היא האם אנו חיים או מתים נוכח האתגר של אל חי והציפייה שלו."

האם זו סוגיה שמעסיקה את החברה הישראלית של שנת 2017 ?

במקום אחר אמר השל , שהשאלה בהא הידיעה שצריכה להעסיק כל סטודנט אמריקאי היא : מיהו אדם ?

 Who is man ?

האם השאלה הזאת מטרידה את החברה הישראלית של שנת 2017 ?

ובכלל, מה הן הרלוונטיות של שאלות פילוסופיות כלפי חברה באופן כללי ?

מה היא תפקידה של "הדת"  ? תשובה מקובלת לשאלה זו היא בכיוון זה שתפקידה של הדת  במתן מענה או מזור לאדם מול מצוקות החיים ואימת הקיום ו/או החידלון האנושיים.

אליבא דהשל , התשובה לעיל היא אך תשובה חלקית. אליבא דהשל תפקידה של הדת אינה (רק)  לתת מענה או מזור  - תפקידה להקשות, לאתגר ולמחות נגד איבון החשיבה ודעות קדומות.

"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי - ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414

רשימות על השל - ביחס למקורות על השל ( טיוטה )

רשימות על השל  – ביחס למקורות על השל

מטודולוגית הבנתי, תוך כדי, שכדאי לנו "להצמד" ולכל הפחות להתייחס למקורות הקיימים על השל, כדי נקודה להתייחסות או אולי כתחנת מוצא.

הכוונה כאן היא בעיקר, בשלב זה, לספרו של קפלן ( באנג') "קדושה במילים" ולהקדמה של מיכה גודמן ב"אלוהים מאמין באדם".

אחת הסיבות לכך היא ש"לא צריך להמציא את הגלגל". הסיבה השניה היא שההתייחסות לדברי קודמים על השל, מסייעת  להמחיש ולהאיר את נקודת המבט הייחודית שלנו בנושא.

ברשימה זו אתייחס לכמה מדברי מ. גודמן שבהקדמה. לפני כן אני רוצה להעיר, על ההערה של סוזנה שמופיעה בצד הפנימי של הכריכה הקדמית של הספר. דבריה ממחישים לטעמי את הבעייתיות של גישתה לתורת אביה. גישתה היא אמריקאית באופן מובהק. אמריקאי באופן שכלשונו וכרוחו הוא מלתי מובן לחלוטין לקהל שלנו הקהל הישראלי. ארחיב אפרט ואדגים בעניין זה בהזדמנות אחרת.

גם מ. גודמן בפתח דבר, מתחיל בהשל האמריקאי, תוך שהוא מעיר ש"השל הוא הרבי של הרבי של נשיא ארה"ב." ( הוא מתכוון כאן למרטין לותר קינג גיוניור ולאובמה).

בהמשך אומר מ. גודמן:

"הספר שלפניכם נבקש לשמש זרקור תרבותי ולהאיר לקורא הישראלי את הגותו של הפילוסוף היהודי החשוב הזה. הוא מבקש לעשות זאת לא רק משום שהגותו של השל  מסקרנת ועמוקה, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שהגותו של השל רלוונטית מאוד לזרם המרכזי של החברה הישראלית המתחדשת. ובמילים אחרות: המחשבות שרקם השל בשנות הששים של המאה הקודמת באמריקה יכולות לשמש כתשתית למחשבה ישראלית חדשה בעשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת"

אני לא בטוח שמ. גודמן התכוון שיתייחסו לדבריו אלה באופן ביקורתי אך זה מה שנעשה בדברים הבאים שלנו.

המשך יבוא