Gone for our time

 

Gone for our time is the sweetness of faith. It has ceased to come to us as a gift. It requires ' blood sweat and tears'. We are frightened by  a world that God may be ready to abandon. What a nightmare to live in a cosmic lie, in an absurdity that makes pretensions to beauty.

A.J. Heschel, A Passion for Truth,  p 320

אבדה עבור ימינו מתיקות האמונה. היא פסקה להיות מתנה. היא מחייבת ' דם יזע ודמעות'. נבהלים  אנחנו מעולם שייתכן והקב"ה מוכן לנטוש. איזה סיוט לחיות בתוך שקר קוסמי, במצב אבסורדי שמתיימר להיות יפה.

א.י.השל , תשוקה לכנות*

* השל, עד כמה שידוע לי, נטה לקרוא לספר הזה , האחרון שפרסם באנגלית, a passion for sincerity וההחלטה לקרוא לו לבסוף "תשוקה לאמת" היתה החלטה של המו"ל. בתרגום לעברית חשבתי להשתמש בשם הזה, כפוף להערות שיגיעו בנושא.                      -    ג'ף

המסר העיקרי של התנ"ך

 

המסר העיקרי של התנ"ך, של נביאי ישראל, הוא שהקב"ה מתיחס לאדם במלוא הרצינות.

א.י. השל בראיון עם קרל שטרן

The biggest message of the Bible, and of the Prophets of Israel is that God takes man seriously.

A.J. Heschel. the Carl Stern interview

20/8/10

 

ביקורת הדת חייבת לחול לא רק על טענות היסוד שלה, אלא על כל משפטיה, בלי יוצא מן הכלל. הדת נתונה לסכנה של השחתה מבית ושל סילוף מחוץ. כיוון שהיא מרבה לקלוט רעיונות שלא צמחו בקרקע הרוחנית שלה, יש צורך להבחין

בין האותנטי מכאן לבין המדומה או המזויף מכאן. אמונות תפלות, גאווה, צדקנות, דעה קדומה שלילית וגסות עלולות לטמא את המסורת הנעלה ביותר. האמונה נוטה בשעת קנאתה להיהפך לחוסר סבלנות ולשנאת חינם. מכאן שהביקורת מצד התבונה, האתגר והספקות שמעמיד האדם שאינו מאמין עשויים לסייע לשלמות האמונה יותר מאשר הסתמכותו הפשוטה של האדם על אמונתו.

א.י.השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 9

Criticism of religion must extend not only to its basic claims but to all of its statements. Religion is liable to distortion from without and to corruption from within. Since it frequently absorbs ideas not indigenous to its spirit, it is necessary to distinguish between the authentic and the spurious. Furthermore, superstition, pride, self-righteousness, bias and vulgarity, may defile the finest traditions. Faith in its zeal tends to become bigotry. The criticism of reason, the challenge, and the doubts of the unbeliever may, therefore, be more helpful to the integrity of faith than the simple reliance on one's own faith.

A.J. Heschel, God in Search of  Man, p 10

 

החשיבה הדתית, האמונה וההרגשה הדתית נמנות עם פעילויותיה המתעתעות ביותר של הרוח האנושית. לעתים קרובות אנו מניחים שאנו מאמינים בא-לוהים, בשעה שבמציאות מושא אמונתנו הוא רק סמל המורה על אינטרסים אישיים. קורה שאנו מניחים שהמשיכה שאנו חשים היא לא-לוהים, ולמעשה תשבחותינו מכוונות אל כוח המתקיים בעולם הזה בלבד. ייתכן שאנו מניחים שא-לוהים הוא זה שלבנו נתון לו, בשעה שלמעשה כל מעיינינו נתונים לאגו שלנו. מכאן שבחינת  קיומנו הדתי היא משימה שמוטלת עלינו בלי הרף.

א.י.השל , א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תרגום עזן מאיר -לוי, עמ' 8

Religious thinking, believing, feeling are among the most deceptive activities of the human spirit. We often assume it is God we believe in , but in reality it may be a symbol of personal interests that we dwell upon. We may  assume that  we feel drawn to God but in reality it may be a power within the world that is the object of our adoration. We may assume it is God we care for, but it may be our own ego, we are concerned with. To examine our religious existence  is, therefore, a task to be performed constantly.

A.J. Heschel, God in Search of Man, p. 9

13/8/10

 

רבי בונם מפשיסחא נהג להגדיר את החסיד כך : על פי הספרות היהודית של ימי הביניים חסיד הוא מי שעושה יותר משציוותה התורה. ובתורה כתוב: 'ולא תונו איש את עמיתו' (וי' כה 17). החסיד מקפיד יותר מלשון החוק; הוא אינו מונה אף את עצמו.

א. י.השל,א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תר' עזן מאיר - לוי, 10

 

לא הכפירה היא הסיבה להתנוונות רוחנית, אלא הצביעות. 'הן אמת חפצת בטוחות' (תהילים נא 8) ; משמע, בפנימיות נפשו של אדם.

א. י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, 10

Hypocrisy rather than heresy is the cause of spiritual decay. 'Thou desirest truth in the inwardness' of man. (Psalms 51:8)

A.J.Heschel, God in Search of Man 10-11

24/07/10

תזכורות

 

...אורח חיים יהודי מהווה תשובה לאחת השאלות העליונות של האנושות, והיא: כיצד צריך האדם - יצור שמהותו בהיותו נברא בצלם א-לוהים - לחשוב, להרגיש ולהתנהג ? כיצד יכול האדם לחיות בדרך שתעלה בקנה אחד עם נוכחותו של א-לוהים ? אם לא נהיה ערים לבעיה, לא נוכל להעריך את התשובה.

המצוות כולן הן דרכים לעורר בנו את ההכרה שאנו דרים בשכנות לא-לוהים, בממד הקדושה. הן מעוררות ברוחנו את סודם הלא נראה של הדברים והמעשים; הן משמשות תזכורות  לכך שאנו האפוטרופוסים של היקום ולא אדוניו, תזכורות לכך שהאדם אינו חי בשממה רוחנית, ושכל מעשה של האדם הוא מפגש בין האנושי לבין הקדוש.

המצוות כולן מביעות בראש ובראשונה יראת קודש. הן הסימן לכך שאנו ערים לנוכחותו הנצחית של א-לוהים, הן קילוס נוכחותו במעשים. הברכות נאמרות בזמן הווה. אנו אומרים  'ברוך אתה ה' המבדיל...' או  ' המוציא...'. לברך פירושו להיות ער לכך שא-לוהים מחדש תמיד מעשה בראשית.

מה הם דברי הנביאים אם לא חרדתו של א-לוהים על האדם ודאגתו לשלמות האדם ? מה הם אם לא תזכורת לכך 

שלא-לוהים אינטרס בחיי האדם , ושהפרטיות אינה קיימת ? איש אינו יכול להסתיר עצמו, איש אינו יכול לשהות מחוץ לטווח ראייתו של א-לוהים. הוא שוכן עם ישראל  'בתוך טומאתם' (וי' טז 16). החיים אינם עניין פרטי של האינדיוודואל. החיים הם מה שהאדם עושה בזמנו של א-לוהים, מה שהאדם עושה עם עולמו של א-לוהים.

א.י.השל, א-לוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגינס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 281

Reminders

...the Jewish way of living ia an answer to a supreme human problem, namely : How must a man, a being who is in essence the likeness of God, think, feel and act ? How can he live in a way compatible with the presence of God ? Unless we are aware of the problem, we are unable to appreciate the answer.

All mitsvot are means of evoking in us the awareness of living in the neighborhood of God, of living in the holy dimension. They call to mind the inconspicuous mystery of things and acts, and are reminders of our being the stewards, rather than the landlords of the universe; reminders of the fact that man does not live in a spiritual wilderness, that every act of man is an encounter of the human and the holy.

All mitsvot first of all express reverence. They are indications of our awareness of God's eternal presence, celebrating His presence in action. The benedictions are in the present tense. We say 'Blessed be Thou Who creates...Who brings forth.' To say a benediction is to be aware of His continuous creation.

What are all prophetic utterance if not an expression of God's anxiety for man and His concern with man's integrity ? A reminder of God's stake in human life; a reminder that there is no privacy ? No one can conceal himself, no one can be out of His sight. He dwells with Israel 'in the midst of their uncleanliness' (Leviticus 16:16). Living is not a private affair of the individual. Living is what man does with God's time, what man does with God's world.

A.J.Heschel, God in Search of Man, 356