האדם מתעלה על המרחב; והזמן מתעלה על האדם.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 131

Man transcends space, and time transcends man.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 98

יום אחד התלונן חסיד בפני הבעל שם טוב אודות בנו. נטש הבן את דרך יראת ה'. התנהגותו היתה ללא יהודית.

"מה אעשה רבי" שאל.

"אוהב אתה את בנך ?"

"בוודאי."

"אהוב אותו עוד יותר." ענה הבעש"ט.

אמר הבעל שם טוב לאחד מתלמידיו : "הקל שבקלים  והפחות שבפחותים שעולה בדעתך אני אוהב אותו יותר ממה שאתה אוהב את בנך יחידך".

א.י. השל , להט לאמת, (באנג') , עמ' 68. תרגום הפסקה הראשונה היא שלי. הפסקה השניה מופיעה גם באור הגנוז לבובר בעמ' 89 

One day a man complained to the Baal Shem about his son. He had discarded the path of piety. His conduct had become un-Jewish.
"What shall I do, Rebbe?" he asked.
"Do you love your son ?
"Of course I do."
"Then love him even more."

"Even the most impious of men is as dear to me as to me as your only son is to you." the Baal Shem Tov once said to a disciple.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 68.

קוצק לא היתה התחנה הראשונה עבור יהודי שביקש ללכת בדרכה של החסידות. לפני ההליכה לקוצק היה עליו לבצע שינויים יסודיים בעצמו. הקוצקר לה היה גננת. פעמיים היה מתריס:

" מדוע אתם באים אלי ? לשטוף את הבוץ מעצמכם ? להעזר בי בכיבוש יצרכם ?" 'מקברות התאווה נסעו העם חצרות' (במדבר יא, לה) ' - בתחילה צריך אדם מישראל ל"קבור" את התאווה המקננת בו ורק לאחר מכן, יוכל לנסוע לחצרות הצדיקים.

א.י. השל , להט לאמת, (באנג') , עמ' 41, התרגום שלי - ג'ף ,  הציטוט החל 'מקברות התאווה' ואילך הוא מ"כוכב השחר" לשמחה רז, בהוצאת יריד הספרים, בעמ' 94

Kotzk was not the first stop for Jews who longed to walk the Hasidic road. Before going to Kotzk, one had to make basic changes in oneself. The Kotzker was no kindergarten teacher. At times he would chide :

What do you come to me for ? To wash the mud off you ? To help you discipline your passions ? " From Kibroth- hattaavah the people journeyed to Hazeroth" Kibroth- hattaavah" means "the graves of  passion"; "Hazeroth" means "courts."> ( Numbers 11:35). You have to do it yourselves first. Bury your passions first. Not until then shoild you go to the rebbe's court.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p. 41

אחד שבא עליו מַדווה קשה התאונן לפני רבי ישראל  מרוזין שהיסורים מבטלים אותו מתורה ותפילה. הטיל הרבי את ידו על כתפו ואמר: "מנין לך, יקירי, מה טוב יותר בעיני השם, לימודך או יסוריך ?"

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ ' 280

A man who was afflicted with a terrible disease complained to Rabbi Israel of Rizhyn that his suffering interfered with his learning and praying. The rabbi put his hand on his shoulder and said : "How do you know, friend, what is more pleasing to God, your studying or your suffering ?"

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.  60

"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי ?"  איך אשיב לתעמולה האופפת אותנו, לנפלא מתיאור הקורא לנשמותינו ? זהו, אמנם, הנושא האוניברסבלי של הדת. העולם מלא פליאה. מי יענה ? למי יהיה אכפת ? יראת שמים אינה תשובה כלל. ככל שיראת השמים שלנו מעמיקה כך מתחוור לנו, בבהירות הולכת וגוברת, קוצר ידה של יראת השמים לבדה. האם די בכך שנשבח ונהלל את השוכן מעל ומעבר לכל שבח? מה ערכה של יראת שמים ? קלושים הם כל השירים והתשבחות שלנו. לו רק יכולנו להעניק את כל שיש לנו, את כל שהננו. התשובה היחידה לנפלא מתיאור היא אורח חיים העולה בקנה אחד עמו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 279-280, בשינויים שלי; תודה לדרור בונדי ממנו למדתי כי התרגום הראוי לineffable הוא "הנפלא מתיאור".

"How can I repay unto the Lord all His bountiful dealings toward me ?" How to answer the mystery that surrounds us, the ineffable that calls on our souls ? This is, indeed, the universal theme of religion. The world is full of wonder. Who will answer ? Who will care ? Our reverence is no answer. The more deeply we revere the more clearly we realize the inadequacy of mere reverence.  Is it enough to praise, to extol that which is beyond all praise ? What is the worth of reverence ? Faint are all our songs and praises. If we could only give away all we have, all we are. The only answer to the ineffable is a mode of living compatible with the ineffable.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp 352-353

יש שבילים בחיי הנשמה, שבהם מהלך האדם לבדו, שבילים שאינם מוליכים אל החברה, עולם הייחוד הסולד מפני עין הרבים. החיים משתרעים  לא רק על פני אדמות משקה פוריות, אלא גם על פני הרים של חלומות, מנהרות של צער, רכסי שאיפות, שקשה לנצל אותם ללא שיור לטובת החברה, אלא אם כן ייהפך האדם למכונה שכל בורג שבו חייב לשמש למטרה ידועה, או שיסלקו אותו. מדינה סוחטנית היא זו המנסה לנצל את היחיד, המבקשת לעצמה את האדם כולו.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 234. הדברים שיובאו להלן באנגלית הם ממאמר שנקרא "חינוך יהודי" שמופיע בכרך "אי הבטחון של החירות".אין הם זהים לתוכן הנ"ל בעברית אך  רוח הדברים תואם את רוח הדברים שבפרק הנ"ל בספרו של דרור . וראו הערת השוליים של דרור בפתח הדברים שם ב עמ' 231 בעברית.

We cannot accept social approval as a standard for good and evil or for Jewish authenticity, for the Jewish people may be wrong, just as the individual may be wrong. A group may often act as accumulated selfishness, as the seat of demonic forces. 'Right', according to an official proclamation of the German government under Hitler, 'is what is useful to the German people.' But what is useful to the group may still  be wrong and evil. Only false prophets flatter the pride of the people. The true prophets rebelled against folkways, against that which the group preferred.

A.J. Heschel, Jewish Education, in TIOF, FS&G, p 225 This quote has appeared before on this blog. As Dror Bondi has noted in his recent compilation of Heschel writings and talks published in Hebrew, there sometimes is a discrepency between the Hebrew and the English versions of Heschel articles on the same theme. The Hebrew quote for today criticizes a tendency for socialization in terms I have not yet found in any English version of H's writings. This tendency is more prevalent in Israel , even today, than in the States which has always been more individual - orientated. Notwithstanding the revolutionary changes in global communication in our day and age, the challenges various societies face still have their unique flavors to them.

הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי - ג'ף

Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414