It was in my ninth year that the presence of Reb Menahem Mendl of Kotzk, known as the Kotzker,entered my life. Since then he has remained a steady companion and a haunting challenge. Although he often stunted me, he also urged me to confront perplexities that I  might have preferred to evade.

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. xiv

בידנו להיות  היהודים האחרונים, הגוססים, או היהודים המפיחים חיים חדשים במסורתנו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  330

פרשנות על הציטוט היומי ( שם זמני )

במסגרת המדור "עיונים בהשל" במסגרת בית המדרש שעל קו 58 - מה שקורה פה או אולי יקרה פה, הוא סוג של פרשנות לציטוטים היומיים מתוך הגותו של השל ( בבלוג - בקישור להלן וברשימת תפוצה במייל, בעברית ובאנגלית ). אחרי שנים לא מעטות של הפצת הציטוטים הללו ללא חוט מקשר ברור, ככלל, הבוקר נאמר שננסה שיהיה כזה. ומהו ? התחקות אחר "השקפת עולמו של השל". ה"הפסוק" הראשון לפיכך בדרך זו, בניסיון ללכת בדרך זו לפניכם:

"ישנו פסוק אחד המבטא את הלך רוחו של היהודי בכל הדורות: 'ארץ נתנה ביד רשע' (איוב ט 24)."

א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 291

ונראה מה יהיה.

אפשר היה לחשוב , בעקבות "הפסוק" מאתמול, הסיכום הלא אופטימי לגבי "רוחו של היהודי בכל הדורות" שהשל היה פסימיסט. ובכן ב"פסוק" מהיום הוא מבהיר שלא כן. ההיפך הוא הנכון. הוא אופטימיסט אבל זאת "בניגוד למיטב הכרתו".
זה מתקשר בכך שהיהודת לפי הבנתי את השל היא "דת של אף על פי כן" ואולי צריך לומר "אמונה של אף על פי כן". ועוד נרחיב בנושא זה, בלי נדר, בהמשך.

למן היום שהזדעזנו מקולו של ה' בהר סיני איננו מה שהיינו קודם לכן; הנסיגה לתקופת טרום מעמד הר סיני חסומה בפנינו לנצח.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 135, 

אני לא בטוח ש"הפסוק" היום מצביע על השקפת עולמו של השל במובן הצר. במובן הרחב, השל ניצב כאן במעמד של נציג היהדות האחראי, יחד עם אחרים, אליבא דידו יחד עם כל אחד ואחד, להמשך קיומה.  אצל השל יחסי הקב"ה עם עם ישראל - לא ניתן להבינם על בוריים ללא הצד השני של המטבע - יחסי הקב"ה עם האנושות כולה, ובכלל זה ישראל.  ההתגלות בסיני היא רגע מכונן בתפיסה היהודית, מתן תורה, וקיומה של התורה, הוא מרכיב מכונן בזהות היהודית, זהות שאליבא דהשל יש לו פשר רק בהקשר לאנושות כולה. כל אלו הן נקודות כפי הנראה של השקפת עולם.
---

השל חי בתחושה חזקה של ייעוד, שליחות, החובה להעיד, שהעתיד של העם היהודי, עדי ה' בעולם, מוטלת על כתפו ועל הכתף של כל בן אנוש בכל דור ודור. מכאן ועל פי השקפת עולמו לא רק שכל רגע הוא חשוב, כל רגע הוא קריטי, בכל רגע על אדם לבחור בין החיים למוות, בין הטוב לרע, בכל רגע בידו להכריע את גורל העולם לשבט או לחסד. כל מה שרשמתי כאן יש לו סימוכין מפורשים ב"השל" והבוקר הבאנו ציטוט אחד בכיוון זה.

Genuine history is enshrined in our rituals. Yet, ritual, loyalty, theology, remain deficient unless there is an ongoing responsiveness to the outbursts and to the demands of immediate history, of our own situations.

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, p. 223

כיצד ניטע תחושה של שאט נפש ביחס לרוע ? באמצעות נטיעת שמחת הטוב, באמצעות ההתנסות בערבות הודו של המעשה המוסרי.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 263

קשה לגלות זאת ברבים, אבל אמת מרה עדיפה על שקר מתוק.

א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 71

קוצק טענה שהעיקר הוא האיכות, מעט טהרה פנימית; לא המעשים, כי אם העמידה בניסיון.

א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 78