"מבין כישרונותיו של הרבי מקוצק בלטה יכולתו הכבירה לנסח את רעיונותיו בקצרה,  בחריפות ובשנינות. מספר 'דיבורים' שלו  - שהשתמרו כפי שאמר אותם ביידיש - עוצמתיים בצורה בלתי רגילה."

"בשנת 1937, כאשר נתכּנס הקונגרס השני של הנאצים בנירנברג, תיארו סופרי העיתונות העולמית, כגון כתבי הטיימס בלונדון, מתוך התפעלות גלויה את ההפגנות של ארגוני הנאצים השונים. הם לא מצאו די ניבים בפיהם לקלס, להלל ולשבח את היופי הגופני, הסדר, המשמעת והשלמות הספורטיבית של רבבות הנאצים, עולי־הימים אשר התהלכו מטוכסים ובחגיגיות לפני אבי אבות ' התנועה'. הסופרים האלה, שהתלהבו למראה ההוד החיצוני, לא היו מחוננים  בכישרון לחשוף ולראות את הנחשים בצורת אדם, את הארס שהיה מפעפע בקרבם ושהביא זמן לא רב אחר כך כיליון על מיליוני בני אדם."

א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 53 - 54

האיור: Johann Christoph Dietzsch

Storm-Tossed Ships Wrecked on a Rocky Coast

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

"בקוצק לא נבהלו בכלל מסכנות ומספקות. ודאות אמונית רדיקלית ניתנת להשגה רק לאחר חוויה עמוקה של חוסר ודאות רדיקלית, של העדר אמונה עמוק. הראש חייב להיות פתוח. כל מחשבה מצריכה התבוננות. אין שום צנזורה בראש למחשבות של כפירה.

בא אליו [לר' מנדל] חסיד עם קושיות:

'רבי, יש לי מחשבות נוראות'.

'דהיינו ?'.

'אני פוחד להעלות זאת על דל שפתיי. רע ומר לי כשאני חושב על זה. אפילו הגיהינום לא יכפר...'.

'נו, תגיד'.

'אוי ואבוי לי. אני חושב לפעמים, חס ושלום, שאין דין ואין דיין'.

'אז מה אכפת לך ?'.

'מה זאת אומרת מה אכפת לי ?', צעק החסיד, ' אם אין דין ואין דיין, איזו תכלית יש לכל העולם ?'.

'אז מה אכפת לך שלעולם אין תכלית ?'.

'רבי, אם לעולם אין תכלית, איזה טעם יש לתורה ?'.

'ומה אכפת לך אם לתורה אין טעם ?'.

'אבוי לחיי, רבי, אם לתורה אין טעם. הרי שאין טעם לחיים. ומזה אכפת לי מאוד'.

ענה ר' מנדל: ' אם כל כך אכפת לך מזה, אתה יהודי ישר וכן; וליהודי ישר וכן - מותר שיהיו מחשבות כאלה'.

הרבי מקוצק ידע היטב שהדרך שלו מסוכנת."

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 238 - 239

מתוך "הערות על מחשבה יהודית בימינו:

לעילוי נשמת הנופלים

היום 350 ימים למלחמה

"דבר זה לימד אותנו דווקא הניסיון ההיסטורי של ימינו: אם האדם איננו אלא אדם, הרי הוא פחות מאדם. היהדות באה ללמדנו שכדי להישאר במדרגת עם עלינו להיות יותר מעם. ישראל נועד להיות עם קדוש. זוהי תמצית תפקידנו. תמצית שאיפתנו. מכאן נובעת הרצינות האלוהית המרחפת על פני הווייתנו. מכאן רגש הכבוד שאנו מתייחסים בו כלפי קיומנו אנו, ביודעים או שלא ביודעים."

א.י. השל, "הערות על מחשבה יהודית בזמננו"  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 283. וראו נא את דברי ההקדמה של בונדי, שם בעמ' 277 - 278 וכן את שאר המאמר כולו.

Humility and contrition seem to be absent where most required - in theology. But humility is the beginning and end of religious thinking, the secret test of faith. There is no truth without humility, no certainty without contrition.

A.J. Heschel, "No Religion is an Island", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p 245

נראה כי הענווה והחרטה נעדרות בדיוק היכן שהן נדרשות ביותר - בתיאולוגיה. ענווה היא ראשיתה ואחריתה של החשיבה הדתית, מבחנה הסודי של האמונה. אין אמת בלא ענווה, אין ודאות בלא חרטה.

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, 173. 

The ultimate truth is not capable of being fully and adequately expressed in concepts and words. The ultimate truth is about the situation that pertains between God and man. 'The Torah speaks in the language of man. Revelation is always an accommodation to the capacity if man. No teo minds are alike, just as no two faces are alike. The voice of God reaches the spirit of man in a variety of ways, in a multiplicity of languages. One truth comes to expression in many ways of understanding.

A.J. Heschel, "No Religion is an Island", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p 244

האמת המוחלטת אינה מסוגלת לבוא לידי ביטוי מלא והולם במושגים ובמילים. האמת המוחלטת מכוונת כלפי המצב המתרחש בין אלוהים לאדם. 'דיברה תורה בלשון בני אדם. ההתגלות היא תמיד בהתאמה ( accommodation ) למסוגלותו של האדם. אין דעתם של שני אנשים דומה זו לזו, ואין פרצופיהם דומים זה לזה. קולו של אלוהים מגיע לרוח האדם במגוון דרכים, ברבגוניות של שפות. אמת אחת באה לידי ביטוי בדרכי הבנה מרובות.

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי,172. שלש הערות שוליים לטקסט דלעיל הושמטו.

לדף ספי ערב שבת פ' שופטים תשפ"ד

השל ראה קוי דמיון רבים בין הקוצקר לבין קירקגור ואף כתב על כך בשני ספריו האחרונים על קוצק, הספר שביידיש בשני כרכים והספר באנגלית בכרך אחד.

להלן דברים של אדווארד מוניי במאמר  שמופיע בקובץ מאמרים על קירקגור בעריכת תמי יגורי, יעקב גולומב ופיני איפרגן שנקרא "קירקגור בין אמונה אותנטית להונאה עצמית". כותרת המאמר של של מוניי היא "אביר האמונה נוסח קירקגור דוחה הונאה עצמית ואינו קנאי דתי".

"כשברצוננו לאתר מאמין אותנטי, עלינו לחפש אדם שמקרין אהבה, ביטחון, שלווה וקור רול, דבקות במטרה ואומץ לב. עלינו לאתר פגיעות וענווה. נשים לב להיעדר צדקנות עצמית ונפסול את כל מי שצועק את ה'אמת' מגגות הבתים. באיש האמונה נמצא את צניעותה של אי־הידיעה הסוקרטית. אסתכן בכך," כותב מוניי,"שאֶשָּמע כמו בתשדיר פרסומת קליט ואומר שבחיפושנו אחר המאמין עלינו למצוא אדם יציב וקר רוח, אכפתי, אמיץ ומחויב לעצמו ולמטרותיו."

אדווארד מוניי "אביר האמונה נוסח קירקגור דוחה הונאה עצמית ואינו קנאי דתי" בקובץ "קירקגור בין אמונה אותנטית להונאה עצמית"  בעריכת תמי יגורי, יעקב גולומב ופיני איפרגן, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, עמ' 152 - 153