"בקוצק לא נבהלו בכלל מסכנות ומספקות. ודאות אמונית רדיקלית ניתנת להשגה רק לאחר חוויה עמוקה של חוסר ודאות רדיקלית, של העדר אמונה עמוק. הראש חייב להיות פתוח. כל מחשבה מצריכה התבוננות. אין שום צנזורה בראש למחשבות של כפירה.
בא אליו [לר' מנדל] חסיד עם קושיות:
'רבי, יש לי מחשבות נוראות'.
'דהיינו ?'.
'אני פוחד להעלות זאת על דל שפתיי. רע ומר לי כשאני חושב על זה. אפילו הגיהינום לא יכפר...'.
'נו, תגיד'.
'אוי ואבוי לי. אני חושב לפעמים, חס ושלום, שאין דין ואין דיין'.
'אז מה אכפת לך ?'.
'מה זאת אומרת מה אכפת לי ?', צעק החסיד, ' אם אין דין ואין דיין, איזו תכלית יש לכל העולם ?'.
'אז מה אכפת לך שלעולם אין תכלית ?'.
'רבי, אם לעולם אין תכלית, איזה טעם יש לתורה ?'.
'ומה אכפת לך אם לתורה אין טעם ?'.
'אבוי לחיי, רבי, אם לתורה אין טעם. הרי שאין טעם לחיים. ומזה אכפת לי מאוד'.
ענה ר' מנדל: ' אם כל כך אכפת לך מזה, אתה יהודי ישר וכן; וליהודי ישר וכן - מותר שיהיו מחשבות כאלה'.
הרבי מקוצק ידע היטב שהדרך שלו מסוכנת."
א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 238 - 239