"גם בשעה שהיו חילוקי דעות בהלכה כגון בין בית שמאי לבית הלל, לא נעשתה התורה לשתי תורות, כי התכוונו לשם שמים, כך גם כשהיו חלוקים בדעות כגון בית מדרשו של ר' עקיבא לעומת בית מדרשו של ר' ישמעאל. דרכו של ר' ישמעאל הפשט, דרכו של ר' עקיבא המסתורין - ושתי הדרכים הן ליגיטימיות בדת ישראל ובשתיהן צברה האומה את האנרגיה הרוחנית שלה במשך תולדות קיומה. ופעמים שתי השיטות עמדו זו על ידי זו, זו בתוך זו, ופעמים נבלעה אחת בחברתה ופעמים נצטרפה זו לזו ודומה ששתי תפיסות עולם, הצוררות זו לזו יכולות לדור בכפיפה אחת, בלב אחד. לדוגמא ניסוחו של ר' עקיבא: 'הכל צפוי והרשות נתונה' אינו אלא סינתיזה קשה בין גזרה קדומה ובחירה. יש והיו מטעימים פעמים את השיטה האחת, ופעמים את האחרת. הכל לפי הנסיבות המתחלפות, לעתים לפי מזגי הנפש של החכמים או הלך רוחם. הדברים באים לידי ביטוי נפלא בחלוקי הדעות שביחס בין הבורא המושלם והעולם הפגום. מצד אחד אמונה תמימה מעשית ומאידך גיסא עיון מעמיק ונוקב בשאלות מעשי־בראשית. כן ההבדלים בין זכות אבות וזכות המצוות של האדם עצמו.
'שתי אסכולות גדלו בצלו של המקרא'* ומפני זה יכלו שתיהן לזרום בים אחד, בים התלמוד והמדרשים. היהדות אוחזת בזה וגם מזה לא תנח ידה. היא זקוקה ונזקקת לשתיהן. 'תנו עוז לאלהים' ( תהילים סח, לה ) - ' ה' עוז לעמו יתן' ( תהילים כט, יא ).
אין להתעלם מן הדבר שתורת דו־פרצופים למחשבה עלולה לתת יד לקטני מחשבה לומר שדברים העומדים ברומו של עולם יש להם פנים לכאן ולכאן. אלא כבר אמרו שלא ניתנה תורה לטפשים.
כשם שאין העולם מתקיים אלא בצירוף המידות , כך אין המחשבה מתקיימת אלא בשילוב דרכים. זה ועוד. כל הדרכים בחזקת סכנה. 'אין לך דרך שאין בה כמנות ( אורבים) , אין לך דרך שאין בה פרשות ( דרכים )'.^ אלא מה תורה מן השמים, כך אש האמונה מן השמים. אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצווה להביא מן ההדיוט.*^'כי ב' יהיה בכסלך ( משליג, כו ) - בדברים שאתה כסיל בהן'.^^"
* בהערת שוליים ( ה"ש ) 59 על אתר, כתוב [עיינו ספר ראשון, עמ' 70 ]
^ ה"ש 60 על אתר מפנה לספרי, דברים , כ.
*^ ה"ש 61 על אתר מפנה לעירובים , סג ע"א.
^^ ה"ש 62 מפנה לירושלמי פאה, ה"א ( טו, ע"א ) .
המובאה דלעיל לרבות הערות השוליים הן מ -
א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 977
