מדברי רבי משה לייב מסאסוב

אמר רבי משה לייב:

הדרך בזה העולם הוא כמו חודה של סכין. מצד זה שאול ומצד זה שאול  ודרך החיים באמצע.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 301

Rabbi Moshe Leib of Sasov said:

"The way in this world is like the edge of a blade.  On this side is the netherworld, and on that side is the netherworld, and the way of life lies in between."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, ( one vol. ed. 1991, 2nd book) p. 92

 

פעם אחת ראה רבי לוי יצחק איש הולך ברחוב והוא נחפז ואינו מביט ימין ושמאל."על שום מה אתה רץ כל כך ?" שאל אותו. "הולך אני אחר פרנסתי", השיב האיש. "ומנין לך", הוסיף הרבי לשאול, "שפרנסתך רצה לפניך ומוכרח אתה לרדוף אחריה ? שמא היא מאחורי גבך ואין עליך אלא לעמוד במקומך ולהמתין עד שתבוא, ואילו אתה בורח מפניה."

מ. בובר , אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 213

The Rabbi of Berditchev saw a man hurrying along the street, looking neither right nor left. "Why are you rushing so ? he asked him.

"I am after my livelihood," the man replied.

"And how do you know," continued the rabbi, "that your livelihood is running on before you, so that you have to rush after it ? Perhaps it is behind you, and all you need do to encounter it is to stand still - but you are running away from it !"

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one voll ed, 1991, book 1 ) p 226

 

רבי משה מקוברין סיפר:

מורי רבי מרדכי מלכוביטש, לימדני להתפלל. הוא הורני: " מי שאומר מלת 'אדון', ויש בדעתו לומר 'העולם' , אין זו אמירה. אלא באותו רגע שהוא אומר 'אדון' יהא במחשבתו להתמכר כולו לאדון, ואפילו אם תצא נשמתו במלת 'אדון' ולא יביע עוד מלת 'העולם', ודי לו שיכול לומר מלת 'אדון'. זו היא מהות התפילה."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 343

Rabbi Moshe of Kobryn related:

"My teacher, Rabbi Mordechai of Lekhovitz, taught me how to pray. He instructed me as follows: ' He who utters the word "Lord" and in doing so prepares to say "of the world" is not speaking as he should. At the moment he is saying "Lord," he must only think of offering himself up to the Lord, so that even if his soul should leave him with the word "Lord," and he were not able to add the word "world," it would be enough for him that he had been able to say "Lord."'

"This is the essence of prayer."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books. ( one vol. ed. 1991 book 2)  p 153

 

מדברי רבי יעקב יצחק מפשיסחה ("היהודי")

אמר  "היהודי":

להיות בעל מופת אין זו חכמה יתירה, כל אדם שהוא בעל מדרגה יוכל להפוך שמיים וארץ, אבל להיות יהודי - זה דבר קשה !

מ. בובר , אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 401

The Yehudi once said:

"It's no great trick to be a worker of miracles, a man who has reached a certain spiritual rung can shift Heaven and earth - but to be a Jew, that's difficult !"

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, ( one vol. ed. 1991) p 232

סיפר רבי בונם:

כשהבעל שם טוב עשה את החסידים, חש עצמו יצר הרע בצרה גדולה, כי, כך אמר לגדודיו, "עתה יקומו החסידים של הבעל-שם-טוב ובקדושתם יציתו את העולם." אבל אחר-כך מצא לו עצה. התחפש והלך אל שני חסידים, שישבו בעיר אחת, ואמר : "מעשיכם ראויים לתהילה, אבל עליכם להיות לפחות עשרה, כדי שתוכלו להתפלל בציבור." הביא שמונה מאנשיו וצירף אותם יחד. וכיון שהיה חסר להם כסף בשביל ספר תורה ושכר בית-התפילה וכדומה, הביא אליהם איש עשיר מאנשיו והוא נתן להם כל צרכם. כך עשה יצר הרע בכל מקום. כשגמר מעשהו אמר לאנשיו: "עתה אין אנו צריכים עוד לפחד מהם, כי יש לנו הרוב, ואחרי רבים להטות."

מ. בובר , אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 424, טוטי, אשתי היקרה, בקשה לציין כי היא מסתייגת מהסיפור הזה - ג'ף

Rabbi Bunam told this story:

"When the Baal Shem Tov made the first hasidim, the Evil Urge was in great straits, for, as, he said to his followers, 'now the hasidim of the Baal Shem Tov will set the world ablaze with their holiness.' But then he thought of a way out.

"He disguised himslef, pretended to be someone else, and went to two hasidim who lived in a certain town. 'Your work is praisworthy', he said to them. 'But there ought to be at least ten of you, so that you can pray in a quorum.' He fetched eight of his people and joined them to those two hasidim. And since they had no money to purchase a scroll and other things they needed, he brought them a rich man - also one of his adherents- who provided them with whatever was necessary. He did the same everywhere. When he had finished he said to his hosts: 'Now we no longer need to be afraid of  anything, for we have the majority, and that is what counts.' "

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books ( one vol. ed. 1991) p 266  My wife , Tuti, told me to make note of the fact that she disagrees with the gist of this story - Jeff 

 

פעם בא ר' דוב בער מראדושיץ לפני רבו 'החוזה' מלובלין וביקש ממנו:

"ילמדנו רבנו דרך כוללת בעבודת הבורא !" השיב הצדיק: "אי אתה יכול לומר לו לאדם, איזו הדרך ילך בה. הרבה דרכים לאדם לעבוד את השם. יש אדם העובד את השם על ידי לימוד תורה, ויש שהוא עובדו על ידי תפילה, ואף יכול אתה לעובדו על ידי דבר והיפוכו: אחד עובדו בתענית, ואחד באכילה-ושתיה. כל אדם צריך ליתן את דעתו, לאיזו דרך לבו מושכו, ובה בדרך יבחר בכל מאודו."

מ. בובר , אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 266

Rabbi Baer of Radoshitz once said to his teacher, the rabbi of Lublin: "Show me one general way to the service of God."

The zaddik replied: "It is impossible to tell men what way they should take. For one way to serve God is through the teachings, another through prayer, another through fasting, and still another through eating. Everyone should carefully observe what way his heart draws him to, and then chose this way with all his strength."

M. Buber, Tales of the Hasidim,  Schocken Books, (one vol. ed. 1991) p 313

 

אחרי פטירת רבי משה מקוברין נזדמן אחד מתלמידיו לפני רבי מנדל מקוצק.

שאל אותו הצדיק :

"איזה דבר היה העיקר אצל רבך ?"

התלמיד הרהר שעה קלה והשיב :

"מה שנתעסק בו אותה שעה היה אצלו העיקר."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 359

Soon after the death of  Rabbi Moshe of Kobryn, Rabbi Mendel of Kotzk asked one of his disciples:

"What was most important to your teacher ?"

The disciple thought and then replied:

"Whatever he happened to be doing at the moment."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books,  (one volume ed, 1991)  p 173

 

רבי מנדל מקוצק אמר לאחד מחסידיו:

יודע אתה מי אני ? היה הרבי ר' בר, היה הרבי ר' שמלקי, היה הרבי ר' אלימלך, היה הרבי מלובלין, היה 'היהודי הקדוש', היה הרבי ר' בונם. ואני הנני השביעי, הנני תמצית כולם. אני הנני השבת.

מ. בובר , אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 429

Rabbi Mendel of Kotzk once said to one of his hasidim: " Do you know who I am ? There was Rabbi Baer, and there was Rabbi Shmelke; there was Rabbi Elimelekh, there was the rabbi of Lublin, there was the holy Yehudi, and there was Rabbi Bunam. I am the seventh. I am the quintessence of all of them; I am the sabbath."

M. Buber, The Tales of the Hasidim - Later Masters, Schocken Books, p 273

 

שאלו לו לרבי בונם: " מה היא הכוונה כשאומרים לו על אדם שהוא מקריב קרבן לעבודה זרה ? היאך אפשר שאדם יקריב קרבן לעבודה זרה ?"

השיב: "אמשול לכם משל. כשאדם המוחזק תלמיד חכם וצדיק יושב אל השולחן עם אנשים אחרים, והוא תאב לאכול עוד, והוא מונע עצמו מלאכול מפני האחרים, הריהו מקריב קרבן לעבודה זרה."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 413

Rabbi Bunam was asked:  " What is meant by the expression 'sacrificing to idols' ? It is unthinkable that a man should really bring a sacrifice to idols !"

He said: "I shall give you an example. When a devout and righteous man sits at a table with others and would like to eat a little more but refrains because of what the people might think of him - that is sacrificing to idols."

M. Buber, Tales of the Hasidim - Later Masters, Schocken Books p 254

 

מדברי מרדכי מלכוביטש וצאצאיו

אמר רבי מרדכי:

אסור לדאוג. דאגה אחת בלבד מותרת לאדם: על שהוא דואג.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 344

Rabbi Mordecai of Lekhovitz said :

"We must not worry. Only one worry is permissible: a man should worry about nothing but worry."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 154

 

אמר רבי בונם:

את הפסוק הראשון של התורה יש לפרש כאילו כתוב : בתחילת בריאת השם את השמים ואת הארץ. כי גם העולם הוא במצב של בריאה. כשעושה אומן כלי והוא נגמר, שוב אין הכלי זקוק לו. לא כן הוא העולם: יום יום, רגע רגע, זקוק הוא להתחדשות הכוחות של הדיבור הקדמון, שעל ידיו נברא, ואם כוח הכוחות הללו ייפרד ממנו לרגע אחד, שוב יחזור לתוהו ובוהו.

מ. בובר , האור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 419

Rabbi Bunam taught :

"This is how we must interpret the first words in the Scriptures: 'In the beginning of God's creation of the heaven and the earth.' For even now, the world is still in a state of creation. When a craftsman makes a tool and it is finished, it does not  require him any longer. Not so with the world ! Day after day, instant after instant, the world requires the renewal of the powers of the primordial word through which it was created, and if the power of these powers were withdrawn from it for a single moment, it would lapse into tohu bohu."

M. Buber, Tales of the Hasidim , Later Masters, Schocken Books, p 259

 

להיות יהודי , אליבא דקוצקר, הוא תהליך אינסופי.  כל המסקנות הן אך הנחת עבודה." מי שסובר שסיים אכן הסתיים" אמר. שביעות רצון עצמית הוא סימן למפלה. החיים הם שדה קרב של מאמץ ומתח נמשכים.

א.י. השל, להט לאמת, עמ'  87, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי

Being a Jew, thought the Kotzker, was an infinite process. All conclusions were but a premise. "He  who thinks that he has finished is finished," he said. Self-contentment was a sign of defeat. Life was a battleground of ongoing effort and tension.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p  87

 

אין פירושה של החירות חיים לפי רצוננו. פירושה היא היכולת לחיות חיים רוחניים, להתעלות למדרגת קיום גבוהה יותר.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 324

Freedom does not mean the right to live as we please. It means the power to live spiritually, to rise to a higher level of existence.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p 411

 

מתוך הפרק על רבי מנחם מנדל מקוצק ב"אור הגנוז" לבובר

פעם אחד אמר רבי מנדל לרבי יצחק מאיר מגור: "איני יודע מה הם דורשים ממני ! כל ימות השבוע עושה כל אחד מה שלבו חפץ, וכשבאה השבת לובש כל אחד את הגלימה השחור וחוגר את האבנט השחור וחובש את השטריימל השחור וכבר הוא מחותן לשבת המלכה ! אני אומר: "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 438

Once the Rabbi of Kotzk said to Rabbi Yizhak Meir of Ger : "I don't know what they want of me ! All week everyone does as he pleases, but come sabbath he puts on his black gown and girds himself with his black belt, and sets the black fur haat on his head, and there he his: hand-in-glove with the Bride of the Sabbath ! What I say is : As a man does the week, so let him do the sabbath."

M. Buber,  Tales of the Hasidim, Later  Masters, Schocken Books, p 282

 

פרחים פונים לעבר האור וגדלים. ינשופים נמנעים ממנו וישנים. אנחנו באופן חלקי - פרחים ובחלק אחר - ינשופים.  כאשר האור בא אלינו כאתגר וכתביעה, הינשוף שבנו נבהל ואנו פונים אליו גב. כאשר גובר הרצון לגדול , מקבלים אנחנו בברכה את  האתגר ואת התביעה.

א.י. השל, הלהט לאמת עמ' 160, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף

Flowers turn toward the light and grow. Owls avoid it and sleep. We are part flower, part owl. When light comes to us as a challenge and a demand, the owl in us is shocked and we turn away. When the urge to grow prevails, we welcome the challenge and the demand.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 160

 

זוהי הנחת היסוד של האמונה: לאירועים רוחניים יש ממשות. בסופו של דבר אירועים רוחניים הם סיבתם של כל האירועים היצירתיים. אלוהים שברא את השמים ואת הארץ ואת כל צבאם הוא אלוהים שמודיע את רצונו לנפש האדם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 114, בשינוי שלי - ג'ף

This is the premise of faith: Spiritual events are real. Ultimately all creative events are caused by spiritual acts.The God who creates heaven and earth is the God who communicates His will to the mind of  man.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 143

 

מהותה של המחשבה היהודית ביהדות אינה נעוצה בטיפוח מושג האלוהים, כי אם ביכולת לתת ביטוי לזיכרון של רגעים שהוארו על ידי נוכחותו.

א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 112, בשינוים שלי - ג'ף

The essence of Jewish religious thinking does not lie in entertaining a concept of God but in the ability to articulate a memory of moments of illumination by His presence.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p140

 

מטרתו האמיתית של האדם היא להיות מה שהוא עושה. ערכה של דת הוא כערך היחידים החיים על פיה. מצווה , אם כן, אינה רק עשייה בעלמא; מצווה היא פעולה החובקת הן את העושה והן את המעשה. יתכנו אמצעים חיצוניים אך המטרה היא פנימית-אישית. והיו מעשיכם טהורים, והייתם קדושים.

א.י.ה של, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'245 בשינויים שלי - ג'ף

The true goal for man is to be what he does. The worth of a religion is  the worth of the individuals living it. A mitsvah , therefore, is not mere doing  but an act that embraces both the doer and the deed. The means may be external, but the end is personal. Your deeds be pure, so that ye shall be holy.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 310

 

אחריות אין-סופית, בהיעדר חכמה אין-סופית ויכולת אין-סופית, היא מבוכתנו האולטימטיבית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, עמ' 226, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ"ל השתמש במילה "כלימה" - אני העדפתי כאן - "מבוכה" - ג'ף

Infinite responsibility without infinite wisdom and infinite power is our ultimate embarrassment.

A.J. Heschel, God in Search of Man,  FSG, p 285

 

הניגון של מעשים עדינים, הלחן של נשמה אצילית נרקם ברקמת המוסיקה בת הנצחים אשר אלוהים בעצמו הלחינה.

א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 58

The music of refined actions, the melody of a noble soul, is woven into the tapestry of eternal music which God himself composed.

A.J.Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 62

 

לבו של ירא שמים ער לגבוה שבשפל, לרוחני שבחומרי, לנשגב שברגיל ושכיח. אין הוא מכוון להסיג גבול הקודש, לחדור לפנים מן הקלעים ולשלוח יד בגנזי נסתרות. להטים , מאגיה - תועבה הן לו. חילוף הדברים: הוא רוצה להשתעבד, להיות נחדר ונפעל על ידי הנשגב. כמיהתו היא להיות תמים דעים ותמים מעשים עם האלוהים.

א.י.השל, "יראת שמים", מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר,הספר בתרגום ועריכת דרור בונדי,עמ' 306 מאמר זה נכתב במקור ע"י השל בעברית

The pious man is alive to what is solemn in the simple, to what is sublime in the sensuous, but he is not aiming to penetrate into the sacred. Rather, he is striving to be himself, penetrated and actuated by the sacred, eager to yield to its force, to identify himself with every trend in the world which is toward the divine....Piety is the realization and verification of the transcendent in human life.

A.J.Heschel, An Analysis of Piety, in Moral Grandeur &Spiritual Audacity, FSG, pp 309- 310

 

כשרבי משה לייב מסאסוב היה רואה אדם סובל יסורים, בנפש או בגוף, היה משתתף עמו בצערו עד שהיסורים נעשו שלו. כשתמה עליו איש אחד על יכלתו להשתתף בתמידות בצער אחרים, אמר: " מה פירוש להשתתף ? הרי יסורי שלי הם, ואיך אוכל שלא לסבלם ?"

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 297

Whenever the rabbi of Sasov saw anyone's suffering either of spirit or of body, he shared it so earnestly that the other's suffering became his own. Once someone expressed his astonishment at this capacity to share in  another's troubles.

"What  do you mean 'share?' said the rabbi. "It is my own sorrow; how can I help but suffer it ?"

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 86

 

כתוב: "ואנשי קודש תהיון לי".

פירש הרבי מקוצק: "היו לי קדושים קדושה א נ ו ש י ת."

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 437

It is written: "And ye shall be holy unto Me."

The Rabbi of Kotzk explained: "Ye shall be holy unto me, but as men, ye shall be humanly holy unto me."

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p. 281

 

רבי מנדל אמר פעם בפני קהל ועדה:

כלום מה אני מבקש מכם ! איני מבקש אלא שלושה דברים: שלא תהיו פוזלים מתוך עצמכם, ולא תהיו פוזלים לתוך זולתכם ולא תהא כוונתכם לעצמכם.

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 438

Rabbi Mendel of Kotzk once said to his congregation :

"What do I ask of you ? Only three things : Not to look furtively outside yourselves, not to look furtively into others, and not to have yourselves in mind."

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 282-283

 

אמר רבי בונם:

חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 433

Rabbi Bunam taught :

"Our sages say: 'Seek peace in your own place.' You cannot find peace anywhere save in your own self. In the psalm we read: ' There is no peace in my bones because of my sin.' When a man has made peace within himself, he will be able to make peace in the whole world."

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 264

 

מדברי רבי שמחה בונם מפשיסחה

פעם אחת אמר רבי בונם:

כמה מקנא אני בקצב, שבערב שבת הוא מחלק כל היום את הבשר וקודם שהחשיך היום הוא מתייגע לגבות את הכסף, והנה הוא שומע שקוראים לקבלת שבת, והוא נחפז בכל כוחו הביתה לקדש, והוא מתאנח ואומר: "ברוך השם שנתן לנו את השבת למנוחה !". הלוואי ויכולתי לטעום כמותו את טעם השבת !

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 411

Rabbi Bunam  once said :

"How I envy the butcher who weighs out meat for the sabbath all day Friday, and before evening goes from house to house to collect his money. And then he hears the call that the sabbath is being welcomed in the House of Prayer and he runs there as fast as his legs will carry him, so that he too can welcome the sabbath, and hurries home to pronounce the blessing, and sighs and says: ' Praise be to God who has given us the sabbath as a day of rest.'

"Oh, if I could only savor the sabbath as he does !"

from M. Buber, Tales of the Hasidim, Later Masters, Schocken Books, p 253