רבים מאתנו כה תומכים ...בהתנגדות לתפילת הקבע הרגילה, בטענה שעל האדם להתפלל בזמן ומועד שנחה עליו הרוח לעשות זאת. לשם כך, ישנו סיפור שסיפר רבי ישראל פרידמן הרבי מרוז'ין, על עיירה יהודית קטנה, אף שעיירה זו רחוקה היתה מדרך המלך, היו בה כל המוסדות העירוניים הנדרשים: בית מרחץ, בית קברות, בית חולים ובית משפט; וכן את כל סוגי בעלי המלאכה: חייטים, סנדלרים, נגרים, עורכי דין, רופאים ובנאים. רק מקצוע אחד היה חסר: לא היה שם שען. במהלך השנים רבים מהשעונים נהיו לא מדויקים בצורה כה מרגיזה שבעליהם פשוט החליטו להניח להם להיעצר, התעלמו מהם לחלוטין. ואולם, היו אחרים שטענו שככל שהשעונים ממשיכים לנוע, אל להם להינטש. אז הם מתחו את שעוניהם יום אחרי יום, אף שהם ידעו שהשעונים לא היו מדויקים. יום אחד נפוצו החדשות בעיירה ששען הגיע, והכול רצו אליו עם שעוניהם. אך הוא היה יכול לתקן רק את השעונים שהתמידו במרוצתם; השעונים שהוזנחו העלו חלודה רבה מדי !

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי ( בתוספת קטנה שלי ג'ף ), הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 97,

Now, many of us are...opposed to the institution of regular prayer, claiming that one should pray when and as we feel inspired to do so. For such there is a story, told by Rabbi Israel Friedman, the Rizhiner, about a small Jewish town, far off from the main roads of the land. But it had all the necessary municipal institutions: a bath-house, a cemetary, a hospital and law court; as well as all sorts of craftsmen - tailors, shoemakers, carpenters and masons. One trade, however, was lacking: there was no watchmaker. In the course of years many of the clocks became so annoyingly inaccurate that their owners just decided to let them run down, and ignore them altogether. There were others, however, who maintained that so long as the clocks ran, they should not be abandoned. So they wound their clocks day after day though they knew they were not accurate. One day the news spread through the town that a watchmaker had arrived, and everyone rushed to him with their clocks. But the only ones he could repair were those that had been kept running - the abandoned clocks had grown too rusty !

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. 36

התפילה מחלצת את התודעה מן הצרות של האינטרס העצמי ומאפשרת לנו לראות את העולם באספקלריה של הקדוש.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 63

Prayer takes the mind out of the narrowness of self-interest, and enables us to see the world in the mirror of the holy.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. 7

רגש נהיה לתפילה ברגע שבו אנחנו שוכחים את עצמנו ונהיים מודעים לאלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 74

Feeling becomes prayer in the moment in which we forget ourselves and become aware of God.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. 15

אלוהים אינו נותר לבדו בשעה שהוא נדחה בידי אדם. אך האדם נותר לבדו.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 69

God is not alone when discarded by man. But man is alone.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p.11

יד ששימשה לפשע היא גרזן המונף על שורשיה של עבודת אלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 70

A hand used in crime is an axe laid to the roots of worship.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p.12

צריכים לראות ביהודי את האדם. יש בעיות אנושיות. ואין בידי ההלכה בלבד לתת תשובות לכל הבעיות הללו.

א. י. השל בשיחה (הרביעית) עם פנחס פלאי, ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 76

...one of the greatest sins of contemporary education is to give the impression that you can solve all problems, or that there are no problems. Actually, the greatness of man is that he faces problems. I would judge a person by how many deep problems he's concerned with.

A.J. Heschel, The Carl Stern Interview, in Moral Grandeur & Spiritual Audacity, FSG, p 402

נכשלנו במאמצינו להחדיר בנוער את האמונה בחינוך היהודי ובכוח החינוך בכלל ולנטוע בלב התלמיד זיקה עמוקה לערכי המוסר והרוח. משגה טראגי היה - לשכוח שיהדות אינה רק דרך של חיים, כי אם גם דרך של מחשבה.

א. י. השל, השיחה (השנייה) עם א"ח אלחנני, ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 40. על פי ההקשר שם מכוונים הדברים למצב הנוער היהודי האמריקאי  ובכל זאת הם אינם לעניות דעתי בלתי רלוונטיים למצב בארץ לעת הזאת.

Jewish survival is a spiritual, and not only a political problem.

A.J. Heschel, The Individual Jew and His Obligations, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p.197

אלוהים הוא לא צורך אנושי. להפך, האדם הוא צורך אלוהי.

א.י השל, ייחודו של הקיום היהודי, באלוהים מאמין באדם, תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 132.

God must not be described as a human need. On the contrary, man must be understood as a need of God,

A.J. Heschel, The Individual Jew and His Obligations, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 201

בשעת משבר, ברגעי ייאוש, מילה של תפילה כמוה כרצועה תלויה בגג רכבת קלה הנחפזת לדרכה עד שנדמה כי תסטה ממסלולה - ואנו אוחזים בה לבל נמעד.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  86 והשוו למקור באנגלית להלן:

In crisis, in moments of despair, a word of prayer is like a strap we take hold of when tottering in a rushing street car which seems to be turning over.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. 27

לא תיתכן עבודת אלוהים, מוזיקה או אהבה, אם אנו רואים בהצלחות ובכישלונות של החיים דבר מובן מאליו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  40

There is no worship, no music, no love, if we take for granted the blessings or defeats of living.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 49

Immortality of the soul ought to be our central concern. By this I mean the immortality of the soul while the body is still alive.

A.J. Heschel, Idols In The Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 61

אלמותיות הנשמה ראויה שתהא במוקד עניינו. במונח זה אני מתכוון לאלמותיות הנשמה בעוד הגוף חי.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 264

כפי שאני חוזר ומדגיש פעמים רבות, טעות מרה טעו השוכחים כי אין היהדות אורח חיים בלבד, אלא גם דרך חשיבה.
לולא נחשוף את הרלוונטיות האינטלקטואלית של היהדות, תיוותר המורשת שלנו עניין של מה בכך, עניין שאינו נוגע לסוגיות המרכזיות של הקיום האנושי. אוי מה היה לנו - ניתקנו את התורה מן הסוגיות החיות של נשמת אנוש, והצלחנו להפוך את היהדות למשעממת.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 260

At times we must believe in Him in spite of Him, to continue being a witness despite His hiding Himself.

A.J. Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. 302

בדברים העומדים ברומו של עולם  התמיהה היא התשובה.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א)  הוצאת שונצין, עמ' 50

The thought we think is where we are, partly or entirely.

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 7

הרגע הוא הנס;

א.י.השל, To Grow in Wisdom, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ'  154-153

The moment is the marvel;

A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, in The Insecurity Of Freedom, FS&G, p. 82

Everywhere we are surrounded by the ineffable, our familiarity with reality is a myth. To the innermost in our soul even beauty is an alloy mixed with the true metal of eternity. There is neither earth nor sky, neither spring nor autumn, there is only a question, God's eternal question of man: Where art Thou ? Religion begins with the certainty that something is asked of us, that there are ends which are in need of us. Unlike all other values, moral and religious ends evoke in us a sense of obligation. They present themselves as tasks rather than as objects of perception. Thus, religious living consists in serving ends which are in need of us.
( Emphasis - Italics-  added)

A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc pp.214-215



Halacha is an answer to a question, namely: What does God ask of me ? The moment that question dies in the heart, the answer becomes meaningless. That question, however, is agadic, spontaneous, personal. It is an outburst of insight, longing, faith. It is not given; it must come about. The task of religious teaching is to be a midwife and bring about the birth of the question. Many religious teachers are guilty of ignoring the vital role of the question and condoning spiritual sterility. But the soul is never calm. Every human being is pregnant with problems in a preconceptual form. Most of us do not know how to phrase our quest for meaning, our concern for the ultimate. Without guidance, our concern for the ultimate is not  thought through and what we express is premature and penultimate, a miscarriage of the spirit.
The question is not immutable in form. Every generation must express the question in its own way. In this sense agada may be  employed as denoting all religious thinking in the tradition of Judaism.
( Emphasis - Italics-  added)

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 339