רשימות על השל 300817 על אמונה , זיכרון וארכיאולוגיה

הדברים הבאים נכתבו על ידי השל בעברית, בניו יורק ב 1949:

"אין שכחה לפני כנסת ישראל....ההווה נתקדש על ידי זכר העבר.

אף האמונה עומדת על הזיכרון. אני מאמין - משמע: אני זוכר. כי מהי אמונה ? כל אחד מאתנו זכה לכל הפחות פעם אחת בחייו להרגיש במציאותו של הבורא. כל אחד מאתנו זכה פעם להציץ בנוי, בשלווה ובעוז הנובעים מנשמותיהם של אלה שהתהלכו את אלוהים. אולם הרגשות והשראות־רוח כאלו אינן מן הדברים המתרחשים בכל יום. בחייהם של רוב בני האדם הרי הם כמטאורים המבליחים רגע ונעלמים מן העין. אולם ישנם אנשים שההברקות האלה מדליקות בהם אור שלא יכבה לעולם. אמונה, משמע: אם נתגלגלה לך זכות שהמצוי הנעלם ייראה לך פעם - היה נאמן לו כל ימי חייך. אמונה משמע: לשמור לנצח על ההד שהסתער פעם בנבכי נשמתנו. "

כמה מילים על ארכיאולוגיה. אבי ז"ל היה, בין השאר, ארכיאולוג חובב.  בחפירות שהתנהלו בראשותו של יגאל ידין במצדה בשנות הששים של המאה הקודמת, חפר אבי וגם שימש כאחד מרופאי מחנה העובדים שם, לעת מצוא. כל הקורא בהשל לעומק, עוסק בסוג של ארכיאולוגיה. זאת כיוון שהשל עשה שימוש חוזר בלא מעט "משפטי מפתח" במהלך שנות יצירתו. אותי,  לכל הפחות, זה מרתק להתחקות אחר מקום ההופעה הראשונה של משפט זה או אחר, לעקוב אחר גלגוליו השונים לרבות גלגולו בין טקסטים שכתב בעברית ובאנגלית לסירוגין. וכך הגעתי לפסקה דלעיל מתוך עיון בפסקה אחרת מתוך הספר ההגותי הראשון של השל באנגלית שפורסם  בארה"ב ב1951 Man is Not Alone. כותרת הפסקה היא "להאמין פירושו לזכור". זכרתי, או היה נדמה לי שיש התייחסות ל"אמונה כזכרון" באחד המאמרים שלו שנכתבו בעברית בעשור הראשון להגעתו של השל לארה"ב וכן מצאתי את הקטע דלעיל במאמר שנקרא "פיקוח נשמה".

כשחזרתי ועיינתי ב"האדם אינו לבד" ( טרם תורגם לעברית ) - לא מצאתי את הדברים הנ"ל שם. מה רבה היתה הפתעתי, כשמצאתי אותם במאמר פרי עטו של השל שהופיע לראשונה באנגלית דווקא ב 1944 :

To us Jews, the essence of faith is memory. To believe is to remember. For what is the function of faith ? Each of us has at least once in his life caught a glimpse of the beauty, peace and power that flow throught he souls of those who are devoted to God. But such experiences or inspirations are rare events. To some people they are like shooting stars, passing and unremembered. In others they kindle a light that is never quenched.

מה באמת קדם למה ? הגרסה שבעברית או זו שבאנגלית ?  שני כתובים המכחישים זה את זה ,תבוא הגרסה השלישית ותכריע ביניהם . על משקל שירו של שלמה יידוב : השל חלם כנראה ( לא בספרדית אלא )  ביידיש.  מי  יודע  ?אולי הגרסה הראשונה היתה בכלל ביידיש ?

תאמר, מה המיוחד שאני רואה בארץ ? אשיב: כאדם הנאמן למסורת היהודית הייתי כל ימי שקוע בעבר העשיר, ואילו בישראל אני רואה בנין העתיד. האלילות ענינה בהווה. מכאן שכל בעיית עליתם של יהודים מאמריקה תלויה בשינוי ערכין, במהפכה רוחנית פנימית.

א. י. השל בשיחה (הראשונה) עם א"ח אלחנני, ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 30

ימי החול, המזון שבא לפינו, חגי השנה, מעשי ידינו - אלו הם אזורי הסְפָר של האמונה.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 160

The days of the week, the food that we eat, the holidays of the year, the deeds that we do - these are the frontiers of faith.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p.93

In order to grasp what is so overwhelmingly obvious to the pious man, we must suspend the trivialities of thinking that stulify unique insights and decline to stifle our minds with standardized notions.

A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus & Giroux Inc p. 89

הדת, הרעיון האלוהי - זהו הדבר שהיהודי המאמין מחשיב ביותר בעולמו. ואילו כיום מהי הדת האוניברסלית, אם לא ההצלחה האישית, שהיא למעשה עבודת-אלילים  מודרנית, אלילות שאינה מנחילה לאדם לא אושר ולא שלווה פנימית ? אדם רודף אחר האושר, ואילו האושר בורח ממנו והלאה.

א. י. השל בשיחה (הראשונה) עם א"ח אלחנני, ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 30

המסורת היהודית מרוממת את ערך המעשה, אבל אינה מאלילה את ההתנהגות החיצונית.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 244

המודעות לאלוהים אין משמעה שאלוהים נודע לאדם, אלא היא הכרה בכך שהאדם נודע לאלוהים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  127

God-awareness is not an act of God being known to man; it is the awareness of man's being known by God.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 160

Unless we aspire to the utmost, we shrink to inferiority.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p.7

אם איננו שואפים אל הנעלה מכול, יורדים אנו אל שפל המדרגה.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 63

האם אני חייב לספר לך כי החיים הם דראמה ?

השל:

הן אתה יודע, האם אני חייב לספר לך, כי החיים הם דראמה ? האם עלי לספר לך כי איננו מצויים בעיצומה של התפתחות אוטומאטית מתקדמת של האנושות ? יש עליות ויש ירידות. ברגע זה ממש, אנו נמצאים בידירה. יש שפל. אנו נתקלים בהתחדשות של דיעות קדומות, וזו כמוה כרעל. כאדם המסור לאמונה התנ"כית, הייתי אומר כי האנושות ממשיכה לחיות הודות לוודאות כי יש לנו אב. אך יחד עם זאת עלי לזכור כי אם אלוהים איננו האב של כל בני-האדם, הוא איננו האב של אף אדם.

הרעיון לדון אדם על פי צבעו אם שחור או חום או לבן, אינו אלא מחלת עיניים.

שטרן:

אתה אף אמרת שהינך אופטימיסט בניגוד למיטב שיפוטך ?

השל:

כן

שטרן:

ובכל זאת עדיין הינך אופטימיסט.

השל:

כן, עודני אופטימי.

א. י. השל, השיחה (החמישית) עם קרל שטרן, תרגמה ורדה לבני ב"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, עמ' 91

The ultimate way is to sanctify thoughts, to sanctify time, to consecrate words, to hallow deeds. The study of the word of God is an example of the sanctification of thought; the Seventh Day is an example of the sanctification of time; prayer is an example of the consecration of words; observances is an example of the hallowing of deeds.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. xii - xiii

הדרך העליונה היא לקדש את המחשבות, לקדש את הזמן, להקדיש מילים, לייחד מעשים. לימוד דבר ה' הוא דוגמה לקידושן של מחשבות; היום השביעי הוא דוגמה לקידושו של זמן; תפילה היא דוגמה להקדשתן של מילים; קיום מצווה הוא דוגמה לייחודם של מעשים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 56- 57

תמוה לראות כמה לא חלי ולא מרגיש האדם ביחסו לעולם. הוא מוצא לפניו עולם מלא ברכה וגדוש שפע, ובלי היסוס ופקפוק הוא שולח ידו וכובש לעצמו ככל אשר התאווה נפשו. אולם האם יש בכוחה של תאוות חיים להמליך את האדם  על העולם ?

א.י. השל, "יראת שמים",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 310 ( הערת השוליים בסמוך ל"מרגיש" הושמטה

Wonder, or radical amazement, is a way of going beyond what is given in thing and thought, refusing to take anything for granted, to regard anything as final.

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, pp. 78-79

לעבוד את אלוהים משמע לעלות לרמת קיום גבוהה יותר, לראות את העולם מנקודת מבטו של אלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 56

To worship is to rise to a higher level of existence, to see the world from the point of view of God.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. xii

There is no substitute for faith, no alternative for revelation, no surrogate for commitment. This we must remember in order to save our thought from confusion. And confusion is not a rare disease. We are guilty of commiting the fallacy of misplacement. We define self-reliance and call it faith, shrewdness and call it wisdom, anthropology and call it ethics, conscience and call it God. However, nothing counterfeit can endure forever. Theories may intensify oblivion, yet there is a spirit in history to reminds us.

A.J. Heschel, Religion in a Free Society, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 3

The awareness of divine dignity must determine every man's relation to his own self.

A.J.Heschel, Sacred Image of Man, in The Insecurity Of Freedom ,FS&G,  p 155

"'כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא, וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דיבורי התפילה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים. כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגודה אחת...כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות, עד שמתחברים כמה אותיות, ונעשה מהם דיבור...וכשהדיבור יוצא...אזי הדיבור מבקש ומתחנן מהנפש, לבל תיפרד ממנו.'"

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, א, סב, מובא ע"י א.י. השל, ב"התפילה תשוקת האדם לאלוהים", תרגום  ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 94

We must never cease to question our own faith and to ask what God means to us. Is He an alibi for ignorance ? The white flag of surrender to the unknown ? Is He a pretext for comfort, and unwarranted cheer ? a device to cheat despondency , fear or despair ?

From whom should we seek support for our faith if even religion can be fraud, if by self-sacrifice we may hallow murder ? From our minds which have so often betrayed us ? From our conscience which easily fumbles and fails ? From the heart ? From our good intentions ? "He that trusteth in his own heart is a fool " ( Proverbs 28:26 )

The heart is deceitful above all things,It is exceedingly weak -Who can know it.           ( Jeremiah 17:9 )

Individual faith is not self- sufficient; it must be counter-signed by the dictate of unforgettable guidance.

Significantly, the Shema, the main confession of Jewish faith is not written in the the first person and does not express a personal attitude: I believe. All it does is to recall the Voice that said: " Hear, O Israel."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 160 -161

רשימות על השל - על שאלות (1) טיוטה

רשימות על השל – על שאלות ( 1 )

מה הן השאלות שהטרידו את השל ?

מה הן השאלות המטרידות אותנו ?

בהנחה שאצלנו "הכל סבבה" – מה הן השאלות שצריכות להטריד אותנו ?

לשאלה הראשונה, נבחן את הפסקה הבאה:

"הסוגיה העליונה כיום אינה ההלכה בעבור היהודים או הכנסייה בעבור הנוצרים - אלא ההנחה השוכנת בבסיס שתי הדתות, דהיינו, האם יש פאתוס, האם יש מציאות אלוהית שאכפת לה מגורל האדם. מציאות  אלוהית החודרת באופן מסתורי להיסטוריה; הסוגיה העליונה היא האם אנו חיים או מתים נוכח האתגר של אל חי והציפייה שלו. המשבר מאיים להטביע את כולנו במצולות. הסבל והפחד שמא אלוהים יתנכר אלינו - מביאים את היהודי והנוצרי לבכות יחדיו."

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 161

"הסוגיה העליונה היא האם אנו חיים או מתים נוכח האתגר של אל חי והציפייה שלו."

האם זו סוגיה שמעסיקה את החברה הישראלית של שנת 2017 ?

במקום אחר אמר השל , שהשאלה בהא הידיעה שצריכה להעסיק כל סטודנט אמריקאי היא : מיהו אדם ?

 Who is man ?

האם השאלה הזאת מטרידה את החברה הישראלית של שנת 2017 ?

ובכלל, מה הן הרלוונטיות של שאלות פילוסופיות כלפי חברה באופן כללי ?

מה היא תפקידה של "הדת"  ? תשובה מקובלת לשאלה זו היא בכיוון זה שתפקידה של הדת  במתן מענה או מזור לאדם מול מצוקות החיים ואימת הקיום ו/או החידלון האנושיים.

אליבא דהשל , התשובה לעיל היא אך תשובה חלקית. אליבא דהשל תפקידה של הדת אינה (רק)  לתת מענה או מזור  - תפקידה להקשות, לאתגר ולמחות נגד איבון החשיבה ודעות קדומות.

"הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי - ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414

רשימות על השל - ביחס למקורות על השל ( טיוטה )

רשימות על השל  – ביחס למקורות על השל

מטודולוגית הבנתי, תוך כדי, שכדאי לנו "להצמד" ולכל הפחות להתייחס למקורות הקיימים על השל, כדי נקודה להתייחסות או אולי כתחנת מוצא.

הכוונה כאן היא בעיקר, בשלב זה, לספרו של קפלן ( באנג') "קדושה במילים" ולהקדמה של מיכה גודמן ב"אלוהים מאמין באדם".

אחת הסיבות לכך היא ש"לא צריך להמציא את הגלגל". הסיבה השניה היא שההתייחסות לדברי קודמים על השל, מסייעת  להמחיש ולהאיר את נקודת המבט הייחודית שלנו בנושא.

ברשימה זו אתייחס לכמה מדברי מ. גודמן שבהקדמה. לפני כן אני רוצה להעיר, על ההערה של סוזנה שמופיעה בצד הפנימי של הכריכה הקדמית של הספר. דבריה ממחישים לטעמי את הבעייתיות של גישתה לתורת אביה. גישתה היא אמריקאית באופן מובהק. אמריקאי באופן שכלשונו וכרוחו הוא מלתי מובן לחלוטין לקהל שלנו הקהל הישראלי. ארחיב אפרט ואדגים בעניין זה בהזדמנות אחרת.

גם מ. גודמן בפתח דבר, מתחיל בהשל האמריקאי, תוך שהוא מעיר ש"השל הוא הרבי של הרבי של נשיא ארה"ב." ( הוא מתכוון כאן למרטין לותר קינג גיוניור ולאובמה).

בהמשך אומר מ. גודמן:

"הספר שלפניכם נבקש לשמש זרקור תרבותי ולהאיר לקורא הישראלי את הגותו של הפילוסוף היהודי החשוב הזה. הוא מבקש לעשות זאת לא רק משום שהגותו של השל  מסקרנת ועמוקה, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שהגותו של השל רלוונטית מאוד לזרם המרכזי של החברה הישראלית המתחדשת. ובמילים אחרות: המחשבות שרקם השל בשנות הששים של המאה הקודמת באמריקה יכולות לשמש כתשתית למחשבה ישראלית חדשה בעשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת"

אני לא בטוח שמ. גודמן התכוון שיתייחסו לדבריו אלה באופן ביקורתי אך זה מה שנעשה בדברים הבאים שלנו.

המשך יבוא