"'כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא, וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דיבורי התפילה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים. כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגודה אחת...כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות, עד שמתחברים כמה אותיות, ונעשה מהם דיבור...וכשהדיבור יוצא...אזי הדיבור מבקש ומתחנן מהנפש, לבל תיפרד ממנו.'"
רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, א, סב, מובא ע"י א.י. השל, ב"התפילה תשוקת האדם לאלוהים", תרגום ד בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 94
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה