23/11/20
"אני רואה את החולה והמושפל, את המנוצח ומר־הנפש, את הדחוי והבודד. אני רואה אותם נאספים יחד ולחוד, נצמדים לתקווה שמישהו ישית את לבו אליהם, ליותר מרגע חולף. אני שומע אותם מתפללים לבוא השחרור שנושא עמו המוות. אני רואה אותם מקופחים, שכוחי לב; אמש אדונים, ועתה מנודים.
מן הראוי היה כי נתייחס לזקנים ביראת קודש, אך כל שהם מייחלים לו זה התחשבות, תשומת לב, כי אל נשליכם ונעזבם. הם ראויים להעדפה, ואולם איננו מעניקים להם אפילו שוויון. אבא אחד מוצא כי באפשרותו לפרנס תריסר ילדים, אך תריסר ילדים מוצאים כי אין באפשרותם לפרנס אבא אחד."
א.י. השל, "To Grow in Wisdom", מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 141
"איזה מן בנאדם הוא הנביא ? סטודנט לפילוסופיה המפנה את לבו משיחותיהם של ההוגים הגדולים לעבר נאומיהם של הנביאים עלול לחוש שהוא נע ממחוזות השגב לעבר אזור של זוטות. חלף העיסוק בעניינים שברומו של עולם, היות והוויה, צורה וחומר, הגדרות וטיעונים, מושלך הוא להפצרות אודות אלמנות ויתומים, שחיתותם של שופטים ועניינים של רחובה של עיר. חלף להראות לנו דרך בנבכי ארמונות הפאר של התבונה, לוקחים אותנו הנביאים לשכונות מוכות עוני. העולם הוא מקום יפה מלא הוד והדר ואילו הנביאים זועמים ומשתוללים כאילו העולם כולו היא שכונת מצוקה אחת גדולה. הם עושים עניין מדברים פעוטים , מכבירים מילים על נושאים שוליים. אז מה אם אי שם בארץ ישראל העתיקה עניים לא זכו ליחס הוגן מצד העשירים ? אז מה אם נשים מבוגרות מצאו אושר והארה בתפילה ל'מלכת השמיים' ? מדוע ההתרגשות המוגזמת הזאת ? מדוע השתוממות עזה כל כך ?
העניינים שהחרידו את הנביאים הם גם כעת עניינים שביום יום ברחבי העולם. אין חברה שמילותיו של עמוס אינן תקפות לגביה.
שמעו זאת השואפים אביון
ולשביית ענוי- ארץ
לאמור: מתי יעבור החודש ונשבירה שבר ?
והשבת ונפתחה בר,
להקטין איפה ולהגדיל שקל,
ולעוות מאזני מרמה,
לקנות בכסף דלים,
ואביון בעבור נעליים,
ומפל בר נשביר ?
עמוס ח: ד-ו"
א. י. השל , הנביאים (אנג') הוצאת JPS, עמ' 3 - התרגום של הטקסט של השל הנ"ל הוא תרגום ראשוני שלי - ג'ף. המקור באנגלית - בתגובה הראשונה
2/11/20
"רוב האנשים חושבים רק פעם אחד בחיים, בד"כ כשהם בלימודים. אחרי כן הם "כבר יודעים הכל" והחלטותיהם, אמירותיהם, הן חזרות אין-סופיות של דעות אשר הפכו זה מכבר, מיושנות, מרופטות, ומעורערות. הדבר נכון לגבי פוליטיקה, אקדמיה, האומנויות וכן לשירותי רווחה. דעות כמו עלים צפויות לקמול, כיוון שהעולם משתנה. רבים מאתנו מעדיפים להיות נאמנים לדעות מיושנות מאשר לעבור את המאמץ של בחינה וההערכה מחדש. ואכן, ניוון אינטלקטואלי , מתרחש הרבה לפני חולי גופני. יש להוקיר אדם בהתאם למספר הפעמים שהיה מסוגל להביט בעולם מפרספקטיבה חדשה."
א.י. השל, "קיום וחגיגה "(אנג') ב -"הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" (אנג') עמ' 20 התרגום שלי - ג'ף. המקור באנגלית בתגובה הראשונה
"הייתי אומר שהבעיה הדתית העיקרית היום היא החיסול הסיסטמטי של רגישותו של האדם לאתגר של אלוהים. הרשו לי לנסות להסביר זאת. איננו יכולים להבין את האדם במונחים שלו עצמו. אין להבין את האדם כצלם דמות של הטבע, כצלם דמות של חיה או כצלם דמות של מכונה. יש להבין את האדם במונחים של מעֵבר והמעֵבר הזה איננו עניין פסיבי, זהו מעֵבר מאתגר. האדם לעולם מאותגר, שאלה מופנית כלפיו תמיד. ברגע שמכחיש האדם את המעֵבר החי, הוא מצטמצם, הוא מופחת לרמה שבה ייחודיותו כבן אנוש לאט לאט נעלמת. פתיחותו של האדם למעֵבר היא שהופכת אותו לבן אדם, היא שמעלה אותו לרמה הגבוהה מעצמו. המום מהעוצמה שהשיג, חי האדם דהעידנא באשליה שהוא הינו הריבון, הוא מסונוור ממצבו וחרש לשאלה הנשאלת ממנו."
א.י. השל,"בחר בחיים !" (אנג') בקובץ "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" (אנג') בעמ' 251, התרגום שלי - ג'ף
"בימינו רוֹוח הדימוי שחז"ל היו אנשים נאיביים, פשוטים וגלויי לב, ולא נטו להגיגים פילוסופיים. קשה להבין כיצד ניתן להכליל בצורה כה גורפת קבוצת אנשים המהווה עולם ומלואו, שקביעותיהם הדקות והעמוקות בהלכה הציבו אתגר אינטלקטואלי בפני כל דורות התלמידים העתידיים. כל ניתוח בלתי משוחד של אמרותיהם בתחום האגדה - המעידות כאלף עדים שחייהם הפנימיים לא היו פשוטים או שלווים - יהיה בכוחו להפריך טענה זו. את מחשבתם ניתן לתפוס תפיסה הולמת רק במונחים של תחרות בין כושר קליטה לבין ספונטניות, בין הלכה לאגדה."
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 265 בשינוי מסוים שלי - ג'ף
בניסיוננו להיות נאמנים לשני ההיבטים של החיים היהודיים אנו מגלים שקוטב הקביעוּת חזק מקוטב הספונטניות. כתוצאה מכך מרחפת סכנה מתמדת שקיום המצוֹות ועבודת האלוהים שלנו ייעשו למצוַות אלוהים מלומדה, פעולה מכנית בלבד. הדפוס הקבוע והשגרה של תפילותינו נוטים להחניק את הספונטניות שבדבקות. הבעיה המרכזית היא, אם כן, כיצד להימנע ממצב שבו הקבע פוגע בכוחה של הכוונה. בעיה זו נוגעת ללוז החיים הדתיים, וניתן לפתור אותה באותה קלות שבה אנו פותרים בעיות יסוד אחרות של קיומנו. עמידתנו מול אתגר זה וניסיוננו ליצור תשובה בכל מצב, בכל יום בחיינו, הם חלק מהחירות האנושית. נוכל למצוא משככי כאבים, אך אין מזור שלם לקוטביות, כאן, בעלמא דפירודא.
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 271
"אין לאנושות ברירה בין אמונה לנויטראליות. חוסר אמונה אינו סם־מרדים - אלא רעל. האנרגיה שלנו היא עצומה מדי משנוכל לחיות חיים של אדישות."
א. י. השל, שמים על הארץ, עמ' 88 מובא במאמרו של חנוך בן פזי - התקווה כמודל של ההיסטוריה : אברהם יהושע השל בעקבות הרמן כהן בקובץ "לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל", עורכים בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 456
"יש רמת קיום שבה אדם אינו יכול לחשוב עוד במונחים של צרכים וסיפוקים המרוכזים בעצמו, שבה הבעיה שאי אפשר להשתיקה היא: מי צריך אותי ? מי צריך את המין האנושי ? כיצד אדם מקשר את עצמו למקור של משמעות מוחלטת ?"
א.י.השל, To Grow in Wisdom, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 149
אני משוכנע שהטקסט הכי חשוב של השל לעת הזאת היא השיחה להלן ( שיחה בפני סטודנטים בקליפורניה בנושא "מיהו אדם ?"מ1968 )
פירוט והנמקה בהמשך או מולי בפרטי
