השקפת
העולם של השל
מתוך
"עולמו של השל - העולם שלנו ?"
במסגרת
המדור "עיונים בהשל" במסגרת בית המדרש שעל קו 58 - מה שקורה פה או אולי
יקרה פה, הוא סוג של פרשנות לציטוטים היומיים מתוך הגותו של השל ( בבלוג - בקישור
להלן וברשימת תפוצה במייל, בעברית ובאנגלית ). אחרי שנים לא מעטות של הפצת
הציטוטים הללו ללא חוט מקשר ברור, ככלל, הבוקר נאמר שננסה שיהיה כזה. ומהו ?
התחקות אחר "השקפת עולמו של השל". "הפסוק" הראשון לפיכך בדרך
זו, בניסיון ללכת בדרך זו לפניכם:
"ישנו פסוק אחד המבטא את הלך רוחו של
היהודי בכל הדורות: 'ארץ נתנה ביד רשע' (איוב ט24 )."
א. י. השל, אלוהים מבקש את
האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 291
ונראה מה יהיה
"אני אופטימיסט בניגוד
למיטב הכרתי".
אפשר היה לחשוב , בעקבות
"הפסוק" מאתמול, הסיכום הלא אופטימי לגבי "רוחו של היהודי בכל
הדורות" שהשל היה פסימיסט. ובכן ב"פסוק" מהיום הוא מבהיר שלא כן.
ההיפך הוא הנכון. הוא אופטימיסט אבל זאת "בניגוד למיטב הכרתו".
זה מתקשר בכך שהיהדות לפי הבנתי את השל היא "דת של אף על פי כן" ואולי צריך לומר "אמונה של אף על פי כן". ועוד נרחיב בנושא זה, בלי נדר, בהמשך.
זה מתקשר בכך שהיהדות לפי הבנתי את השל היא "דת של אף על פי כן" ואולי צריך לומר "אמונה של אף על פי כן". ועוד נרחיב בנושא זה, בלי נדר, בהמשך.
"למן היום שהזדעזנו מקולו של
ה' בהר סיני איננו מה שהיינו קודם לכן; הנסיגה לתקופת טרום מעמד הר סיני חסומה
בפנינו לנצח."
א.י. השל, אלוהים מבקש את
האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 135,
אני לא בטוח
ש"הפסוק" הנ"ל של היום מצביע על השקפת עולמו של השל במובן הצר. במובן
הרחב, השל ניצב כאן במעמד של נציג היהדות האחראי, יחד עם אחרים, אליבא דידו יחד עם
כל אחד ואחד, להמשך קיומה. אצל השל יחסי הקב"ה עם עם ישראל - לא ניתן להבינם
על בוריים ללא הצד השני של המטבע - יחסי הקב"ה עם האנושות כולה, ובכלל זה
ישראל. ההתגלות בסיני היא רגע מכונן בתפיסה היהודית, מתן תורה, וקיומה של התורה,
הוא מרכיב מכונן בזהות היהודית, זהות שאליבא דהשל יש לו פשר רק בהקשר לאנושות
כולה. כל אלו הן נקודות כפי הנראה של השקפת עולם. [והדברים האלו צריכים עיון]
השל חי בתחושה חזקה של
ייעוד, שליחות, החובה להעיד, שהעתיד של העם היהודי, עדי ה' בעולם, מוטלת על כתפו
ועל הכתף של כל בן אנוש בכל דור ודור. מכאן ועל פי השקפת עולמו לא רק שכל רגע הוא
חשוב, כל רגע הוא קריטי, בכל רגע על אדם לבחור בין החיים למוות, בין הטוב לרע, בכל
רגע בידו להכריע את גורל העולם לשבט או לחסד. כל מה שרשמתי כאן יש לו סימוכין
מפורשים ב"השל" והבוקר הבאנו ציטוט אחד בכיוון זה:
בידנו
להיות היהודים האחרונים, הגוססים, או היהודים המפיחים חיים חדשים במסורתנו.
א.י. השל, אלוהים מבקש את
האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 330
על
הבמה, באחד הפאנלים ( אולי הפאנל האחרון ) בכנס השל - דרור בונדי התייחס לאופן
הצגתו בידי המנחה ותיקן את הדברים. "אינני חוקר של השל, אני חסיד של
השלו." עוד נעמוד בהמשך על דברים אלה
ומשמעותם לעיון ב"השל" ולהבנה
של העולם והיהדות בעקבות "השל". העיסוק הנוכחי שלנו הוא ב"השקפת
העולם של השל". השקפת עולם היא "נקודת מוצא". מטבע הדברים מתעצבת
השקפת עולם בין השאר על ידי חוויות ילדות וארועים מכוננים. גם על אלה נעמוד בהמשך[1].
אחד החיבורים החשובים ביותר ביצירתו של השל הוא "פיקוח נשמה – מכבשונה של
ההוויה היהודית". על מאמר זה שנכתב במקור בעברית בניו יורק בתש"ט כתב
בונדי בדברי מבוא ש"שהוא מבשר את שטף
ההגותי הכביר שעתיד לפרוץ בשנות החמישים." השל העיד על עצמו שהוא "ביקש
פליאה"[2]
ושהקב"ה
נענה לבקשתו. הציטוט היום הוא מ"פיקוח נשמה" והוא מבטא את גישתו ההוליסטית
של השל אל הבריאה, העולם, האדם והתורה. גישה הוליסטית שמטבע הדברים, מעוגנת במבט
פלאי על העולם.[3]
קיימת
הרמוניה בין מעשיו הטובים של האדם והקדושה האין־סופית, בין חמלת האדם ורחמי הנצח.
א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 58
א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 58
המשמעות של הפסוק הנ"ל היא שיש
משמעות לעצם הקיום ללא התפאורה הדתית,
לפני התפאורה הדתית.[ השל במיהו אדם נדמה לי ואולי באלוהים מבקש שואל את השאלה הזאת או טוען את הטענה הזאת שיש
משמעות לעצם הקיום ]
השקפת עולם, תלויה בביוגרפיה. שורשיה,
למיטב הבנתי, בימי הילדות הראשונים של האדם. השפעתו של הקוצקר על השל היתה מכרעת,
כפי שהוא העיד עצמו בערוב ימיו:
כל
ימיי רגשו בקרבי דבריו של הרבי מקוצק. אף על פי שלא תמיד הסכמתי עם דבריו, חשתי
שוב ושוב בדחף הפנימי האדיר שבהם. לא קלה הייתה דרכי, אבל בחושבי על אודות הרבי מקוצק,
הכול נהיה קשה יותר וקל יותר כאחד.
א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 3
א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 3
It was in my ninth
year that the presence of Reb Menahem Mendl of Kotzk, known as the Kotzker,entered
my life. Since then he has remained a steady companion and a haunting
challenge. Although he often stunted me, he also urged me to confront
perplexities that I might have preferred to evade.
A.J.
Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. xiv
אך לפני הקוצקר ( וגם יחד עימו בהמשך
הדרך) , שכן בליבו הבעש"ט.
השל מעיד על עצמו כי בנפשו התחולל קרב איתנים במשך כל חייו בין שני כוחות
נוגדים ( במידה מסוימת ) הבעש"ט והקוצקר
אני
חייב להתוודות על כך שבמשך כל חיי אני מתלבט אם להיות חסיד דרכו של הבעל שם טוב או
חסיד דרכו של הרבי מקוצק.
א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 6
א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 6
...in
being guided by both the Baal Shem Tov and the Kotzker, I had allowed two
forces to carry on a struggle within me....Both spoke convincingly, and each
proved right on one level yet questionable on another.
A.J.
Heschel, A Passion for Truth , Jewish Lights Publishing, p. xiv
השקפת עולם כתבתי כאן תלויה
בביוגרפיה. אבל לא רק. במהלך החיים לאדם יש הזדמנות לקחת את האירועים המעצבים של
הילדות ולהוסיף עליהם, לערוך אותם, ולאמץ לעצמו השקפת עולם שמושפעת מאינפוט בחייו
כתלמיד-סטודנט-חוקר וכו'. במישור הרגשי – מנהלים הבעשט והקוצקר מלחמה בתוככי נפשו
של הנער הצעיר, ובנפשו של הנער הצעיר שבגר...אך אותו הנער שהפך לחוקר ולרבה – בנה
על הנדבך הזה השקפת עולם בוגרת שיסוד מרכזי בה הוא – ההכרה בקוטביות:
הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה
מאפיינים את המציאות כולה.
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'
מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 269
Polarity
is an essential trait of all things. Tension, contrast and contradiction
characterize all of reality.
A.J.
Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 341
משהגענו עד הנה שאלתי עצמי האם הנושא
מוצה ? האם החסרנו משהו שקשור להשקפת עולמו של השל. יש יסוד כזה שעוד לא
הזכרתי - והוא "יראת שמיים".
בראיון עם שטרן השל אומר במפורש במענה לשאלה – מה הביא אותך לכתוב כל כך הרבה
ספרים ? – שהוא גדל בין אנשים שיכול היה להוקיר. וכן קפלן ודרזנר בביוגרפיה שלהם
מציינים כי דודו של השל, אלתר ישראל שמעון פרלו הרבי מנובומינסק, היה מקור השראה ודמות לחיקוי – כאב טיפוס של ירא
השמיים – נושא שהשל הקדיש לו
את הפרק האחרון ואולי צריך לומר המסכם
בMan is Not Alone . צריך לומר
שנקודת המוצא של השל כלפי עצמו כלפי האחר וכלפי העולם כולו היא של יראת שמיים
ונקודת מוצא זו עוברת כחוט השני בכל חיבוריו ובכל פועלו.
על פי סדר הדברים , והכוונה המקורית,
הציטוט היום היה צריך להתייחס ליראת שמים. בפועל הוא התייחס לאמת. מצד אחד אני חש
שהנושא של "השקפת עולם של השל" לא מוצה. צריך להתייחס לעולם באופן
כללי לתוכו נולד השל ובו הוא חי ( לעומת
העולם שלנו היום ); צריך להייחס להיותו תלמיד חכפ מובהק וצריך להתייחס לנביאים
וליחסו של השל עליהם. על כל פנים הגעתי
למעין מבוי סתום והעניין שלי נדד לנושאים אחרים, לנושא אמונה ואמת.
בהרצאה בכנס השל שואל חנוך בן פזי:
מדוע כתב השל את "תורה מן השמים" ? ומדוע כתב את הספר הזה בעברית דווקא
? ואני שואל כאן כעת : מדוע בערוב ימיו כתב השל שני ספרים על הקוצקר ? השל בעצמו
מתייחס לשאלה הזו והתשובה שהוא נותן היא תשובה ביוגרפית. זו לטעמי אינה תשובה מלאה
או מספקת. נחיה ונראה.
>
השל הכחיש, שנשאל על ידי שטרן אם הוא
רואה עצמו כנביא. "די לי בכך שאני מבני הניבאים " אמר.לו היה נשאל השל
אם הוא ירא שמיים אני מניח שלא היה עונה בחיוב. כי אין דרכו של ירא שמים להתייחס
אל עצמו ככזה. אבל השל היה כזה, ככל שמסוגל האדם להגיע ליראת שמים....במילים של
השל: "ביקשתי מאת ה' פליאה והוא נתן לי את זה..." ועוד ועוד...ממחיש את
הדברים הסיפור שמספר מוריציו בלטר בסוף
ההרצאה שלו בכנס השל ...
<iframe width="560" height="315"
src="https://www.youtube.com/embed/5sCOuaHopB0"
frameborder="0" allow="autoplay; encrypted-media"
allowfullscreen>
הציטוט
בעברית של היום
השאלה שעל כל אדם להתלבט בה היא: האם אין אני חי בעולם הדמיון ?
האם חיי, ענייניי והדברים שאני משוכנע בהם, אינם אלא אחיזת עיניים ?
א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום:
דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ'
66
נוגע בנקודת ממשק שבין "השקפת עולם"
שהיא מן עמדה כללית כלפי העולם לעניני תוכן של נאמר יהדות, יהדות אליבא דהוגה /
מאמין כזה או אחר במקרה שלנו , השל.
נקודת
הממשק הזו הייתי מכנה אותה כך : "השאלה" "התמיהה" "הקושיה"."אמת
ואמונה"
בשלב די מוקדם החייו השל הבין אינטואיטיבית
שהחברה שנולד לתוכה אינה החברה שהוא צריך לחיות בה. הוא עזב את העולם הצר של
חסידות בית אבא ויצא למסע בעולם הגדול....
השל
השתמש בסיסמאות, "במובן הטוב של המילה". היה לו כישרון ל"טביעת
מטבעות לשון" ( לא מעט מהדוברים בכנס השל מזכירים את הכישרון הזה וקפלן כתב
על זה ספר שלם[1]). בראשית דרכו היה משורר, או
כתב שירים. כותרות ספריו הם כמו שלטי
חוצות בדרך ( Man is not alone, God in search of man ) ותתי הפרקים הם כמו ציוני דרך, מראי מקום, קפסולות של משמעות.
לא מדובר כאן במשחקי מילים משעשעים (בלבד). נקודת המוצא של השל היא שהמציאות היא
בלתי ניתנת להמשגה מלאה.
Only those who live on borrowed words believe in their gift of
expression. A sensitive person knows that
the intrinsic, the most essential, is never expressed.
A.J.Heschel, Man is Not Alone, Farrar, Straus
& Giroux Inc p. 4
[1] דוגמה אחת: "אמונת אנשים
מלומדה" ב"נשאת ונתת באמונה"
כדברי
השיר של מתי כספי: "כולם רוצים שירים פשוטים" - כולם רוצים תשובות פשוטות וברורות. השל עם כל
אהבתו לה' ואהבתו לאדם ומזגו הנוח ויראת השמים שבו, לא היה איש של תשובות פשוטות.
אני חושב שהמורכבות שבו טמונה בשרשי אישיותו, קרי ברגישות שנולד עימה; במשברים
שעברו עליו כילד. השל התבונן על הדברים מעמדה של נסיך ( הוא הרי היה בן אדמו"ר
שנולד להיות אדמו"ר כדברי בונדי ) אך גם מעמדה של אוטסיידר. הוא לא היה "בן
השבט" אלא אם נאמר ש"השבט " הוא האנושות כולה. כעת נפל לי האסימון
מהי הנקודה כאן שנוגעת להשקפת עולם: השל
היה חוסיד, רבה. ונזכיר כאן משהו שעוד לא הזכרנו שגם נוגע ליסוד : השל
חלם ביידיש[1]
רבים מאתנו בוחלים ברעיון הקדושה וחושבים אותו
לשיחה בטלה, למושג שאין לו שחר, לפרי רוחו של האדם הפרימיטיבי, בה בשעה שהוא עניין
מושרש בלבו של כל בעל תרבות. כל אחד יודע את כוחה של מילה היוצאת מן הפה. מה באמת
מתרחש כשבן אדם פוצה פיו ומבטיח משהו ? לכאורה, רק צלילים יוצאים מכלי הדיבור,
עקימת שפתיים בעלמא. ומה בכך ? מדוע אנו חושבים שהנאמנות לדיבור היא יסוד כל
היחסים שבין אדם לחברו ? ההבטחה שניתנה, החוזה שנעשה, קודש הוא, וכל המחלל אותו
הורס את היסוד שחיי החברה עומדים עליו. בעוד לא הוצאתי מילה מפי, הרי הברירה בידי היא.
כיוון שפציתי פה - לא אוכל לשוב או לחלל את דברי. ניב שפתיים הוא השליט עלי ברצון
או באונס. הוא נהפך לכוח קדוש המושל בי, הרובץ לפתחי וכופה עלי לקיים אותו.
א.י. השל, פיקוח נשמה, ב"אלוהים מאמין
באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 56-57
השל טוען בציטוט מהיום שהקדושה היא "ענין מושרש בלבו של
כל בעל תרבות" והוא מיד ממשיך לדבר על חשיבותה ועל וכוחה של המילה המדוברת.
קדושה וכבוד למילה. שני נושאים מרכזיים בהגות של השל ובקיום האנושי אליבא דידו. די
במבט ספורדי מסביבנו, בהאזנה חטופה לשיח הציבורי, להבין מה המרחק בין הרצוי למצוי.
בכך, כפי הנראה, "אין חדש תחת השמש". מעניין להזכיר שהשל חלק במפורש על
קהלת בענין זה באומרו באחת משיחותיו שניתן לשמוע ברשת - ש"קהלת טעה. אין שום
דבר עבש ( stale ) בעולם מלבד בני אדם שהתירו לעצמם להפוך
לכאלה..."
לצד אנשים טובים עם כוונות טובות,
קיימים תהליכים חברתיים שאנשים פחות טובים עם כוונות פחות טובות יודעים לנצל.
התהליכים החברתיים האלה, הסדרים שנועדו במקור לשמור על הסדר תוך מתן עוצמה שלטונית
לגופים שלטוניים - משטרה ובתי משפט, פקחים ועיריות - כרוכים בהעלמת ובהאלמת הפרט.
והחיים קשים ומרבית האנשים חיים מהיד אל הפה. ומי שזכה להיוולד לתוך עושר מבקש עוד
עושר, עוד נוחות...הביורוקרטיה היא גולם ואורוול צדק. השל העיד ש"המאורע השני
[ששינה את גישתו אל החיים ואל התפקיד שלו בחלד] היה הגילוי שאדישות לרוע גרועה
יותר מהרוע עצמו." והדברים הללו שמופיעים ב מאמר קצר שמופיע ב"אלוהים
מאמין באדם " שנקרא The Reasons
for My Involvement in the Peace Movement שווה עיון
הציטוטים של היום ( 6/9/18 שהפסקה דלעיל שמתחילה "לצד אנשים טובים") היו:
Our civilization is in need of redemption. The evil, the falsehood, the vulgarity of our way of living cry to high heaven. There is a war to be waged against the vulgar, against the glorification of power; a war that is incessant, universal.
A.J. Heschel, Israel and Diaspora, in The Insecurity Of Freedom, FSG, p.218
ו
כל כבודה של היהדות פנימה, במעמקים, בפכים הקטנים הסמויים מן העין.
אף לוחות אבנים שניתנו בקולי קולות נשתברו, לא ברעש הברכה, ולא בצמרת הפאר, אלא בשורשים הפתוחים למעיין העתיק.
א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 50
כשאני שואל את עצמי מה הקשר בין הציטוטים לפרשנות - אני מבין - שהקשר אינו גלוי על פניו. הוא נוגע לעניינים שעוברים על כותב שורות אלו, במקום העבודה, בבית בנפש ולעת הזאת. :-)
השואה.
השואה ואירועי השנים שקדמו ושהובילו לה - היתה גורם מעצב בחיי השל. אכמ"ל
[ הציטוטים היומיים על האדישות לרוע מתוך "דת וגזע]
הפרשנות ערב ראש השנה
והציטוט עוסקים שוב בחשיבותה של הפתיחות למה שקורה בעולם, חשיבות ההתבוננות
וההאזנה לצד הניסיון להבין ולהמשיג כשהשל מציין שאין עדיפות להבנה או המשגה מול
הפתיחות לעצמה.
לחיים יש להיות זכאים רוחנית, לא רק חומרית. מצפון טוב כשהוא לעצמו
הוא בדותה של השטן. שכן אדם יודע יותר מאשר הוא מבין, הוא חש יותר מאשר
יש ביכולתו לומר. לצמצם את הידע לגבולות ההבנה משמע למזער את
האינטליגנציה שלנו. הטענה שאנו מבינים את כל מה שאנו יודעים, שאנו יכולים לומר את
כל מה שאנו חשים, היא גן עדן של שוטים. תנאי מוקדם לאינטליגנציה: מבוכה
אינטליגנטית, מודעות לחוסר יכולנו לומר את שאנו חשים. פיתוח עומקי המודעות,
פתיחות פשוטה לנתון לפני התודעה והחושים כאחד, חיוניים לנו לא פחות מאשר פיתוח
אמנות ההסבר וההבעה.[1]
א.י השל, The values of Jewish
education "ערכי החינוך
היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור
בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 264
בלי הפסק עומד האדם ופועל בבניין חייו או בהריסתם, בהחזקתה של תקוות אלוהים או בכריתתה.
א.י. השל, "יראת שמים", ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 315^
הגעתי למסקנה שאם הייתי מתבקש לסכם את השקפת עולמו של השל בשתי מילים - היה הדבר אפשרי. והמילים הן : יראת שמים.
כשאני קורא במאמר "יראת שמים" האחרון בקובץ שבעריכת בונדי "אלוהים מאמין באדם" שמקבילו באנגלית הוא הפרק הסוגר את man is not alone - אני נתפש מבוכה. האידיאל הזה הוא כל כך כל כך רחוק מהמצוי בקרבנו היום וגם חוששני מהרצוי.
השל לא אחת הביע את חרדתו מהכיוון שבו צועד האדם המערבי. ראו בין השאר בשיחה באוניברסיטת קליפורניה ב1968 - בנושא "מיהו אדם ?"*
אמנם המצב היום רחוק מאד מלהיות כולו שחור. אך מי הן היום דמויות החיקוי שלנו ? אנשים כמו דודו של השל, רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב ששימש לו לעיצוב דמותו של ירא השמיים ? היכן הם והיכן אנחנו ?
[1] Life must be earned spiritually, not only
materially. A good conscience is the invention of the devil. Man knows more
than he understands. He senses more than he is able to say. Reducing
knowledge to the limits of understanding is to stultify our intelligence. To
maintain that everything we know we are able to understand, that everything we
sense we are able to say, is an invention of idiots. Intellectual
embarrassment, awareness of our inability to say what we sense, is a
prerequisite of intelligence.
To foster depth of awareness, sheer openness of both mind and
senses to what is given, is as vital to us as the training in the art of
explanation and expression.
A.J. Heschel, Idols in the
Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G,p. 61
^Man's responsibility to God is not an excursion into spirituality, an episode of spiritual rhapsody, but the scaffold on which he stands as daily he goes on building life. His every deed, every incident of mind, takes place on this stage, so that unremittingly man is at work either building up or tearing down his life, his home, his hope of God.
A.J.Heschel, An Analysis of Piety, in Moral Grandeur &Spiritual Audacity, FSG, p. 314
אי אפשר להבין את השל בלי להבין את עמדתו בשאלה : "מהי שאלה ?" "מה תפקידה/ תפקידיה ?"
יש למילה הזאת אצל השל כמה תפקידים וכמה מובנים*. ההבחנה הראשית בנושא זה היא בין שאלה ( אינפורמטיבית : "מה השעה ?" ( a question ) לבין קושיה - בעיה ( a problem ) 'מה תפקידי בעולם ?' "שאלה נובעת מהעדר מידע. בעיה נובעת מעודף מידע"^, מהתנגשות בין ידיעות שונות. לפעמים השל שואל שאלות "אמיתיות" ( שאלות שאין עליהם תשובה אחת סופית - וראו רבי נחמן / הרב שג"ר על שאלות מהחלל הפנוי ) והרבה פעמים השל שואל שאלות רטוריות ואין שתי הקטגוריות האלה ממצות. אני לא בטוח לאיזו קטגוריה בדיוק נכנסות השאלות מהציטוט של היום.
* זהו אגב - אולי - קשור לנושא של מקום השפה אצל השל. גישתו של השל לשפה, לדיבור רחוקה מלהיות פשוטה - או מילולית ואכמ"ל
^ זהו ציטוט מדויק מתוך שיחת השל באוניברסיטה בקליפורניה ב1968 שניתן לשמוע ברשת
"ר' [מנחם] מנדל
[מקוצק] חשף בעיות שמייסרות אותנו , ביודעים או שלא ביודעים, עד עצם היום הזה.
לעתים קרובות יתקשה בן דורונו לקבל את תשובותיו. אך מבטו - נוראי, ומטלטל את
המצפון. מי שחי במחיצתו, ולוּ גם שעה אחת, לא יחוש עוד לעולם בטעמה של שביעות רצון
עצמית."
א. י. השל, קוצק במאבק
למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד,
הוצאת קורן, עמ' 3
ספק בעיני אם הציטוט היום נוגע להשקפת
עולמו של השל ( לא באופן ישיר כנראה ) או בנושא "אמת ואמונה". מה
שכן הוא מובא בהשפעת כוח המשיכה ( הגרוויטציה ) של יום כיפור
בחיי כל אדם יש התעניינות אחת מכרעת השולטת על משאלות־הלב האחרות. היא המביאה את האדם לראות תופעות ידועות
ולהסיח את הדעת מאחרות...ירא שמים רצון אלוהים הוא הדבר הנוגע לו בייחוד, הוא ראש
מאווייו והכוח המניע במעשיו והחלטותיו, והוא התפקיד הקובע את הנהגותיו ושאיפותיו.
א.י. השל, "יראת שמים",
ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי,
בעמ' 304
הרב שג"ר בשיחה לנעילה ( תשנ"ה ) אומר:
"האימה של יום
הכיפורים, התגלות פניו הנוראיות של האלוקי ביום הקדוש והנורא, איננה רק ביום הזה,
אלא נכונה היא לכל יום מימות השנה, אלא שיום זה מיוחד ומסוגל להתגלות זו."
אצל השל, שג"ר, הרב עמיטל, וכפי הנראה אצל כל אדם "ירא
שמים",
"החוויה הדתית" היא ענין כולי - טוטלי; לא מדובר באספקט
אחד של החיים אלא בַחיים עצמם.*
* אצל מרבית האנשים "הדת" או המצוות תופסים את מקומם לצד
עוד עיסוקים ותחומים בחיים כגון, חיי משפחה, חיי עבודה, תחביבים ועוד אצל
"ירא השמים" "הדת" "המצוות" "יראת שמיים"
הם הם החיים ,נקודה.
