רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 31 בינואר 2012

 

מה בן אנוש עושה - אינה השאלה החשובה היחידה; שאלה בעלת חשיבות זהה ואולי אף יתרה היא - מה בן אנוש הינו.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 244

It is not only important what a person does; it is equally and even more important what a person is.

A.J. Heschel, Jewish Education, in TIOF, FS&G, p 232

יום שני, 30 בינואר 2012

על מרכזיות המורה ביהדות ועוד


חביבה המסורת העממית היהודית ורב ערכה, אבל מוכן אני להודות שמצויים בה במסורת זו כמה דברים שממלאים אותי בושה, כמו, למשל, הוראת הלוואי של השם 'מלמד'. שם זה נרדף לביש-מזל, ויש בכך פשוט משום חילול הקודש, משום התכחשות לרוח היהדות, כי בתורת היהדות אין משימה נעלה מזו של מורה התורה. כך נהג עמנו תמיד. אין אנו חוגגים זכרם של מלכים וגיבורים, אלא של מורים- משה רבנו ורבי עקיבא. המורה היה ויהיה עמוד התיכון בחיי האומה היהודית.

והנה נולדה בימינו נטייה להתעלם מעובדה חשובה זו. ראוי, לדעתי, לכנות את הנטייה הזאת בשם ,'מוסדיות', כי מעלה היא את חשיבותו של המוסד על זו של המורה. והמוסדיות היא צורה חדשה, מודרנית, של עבודה זרה. בניגוד לנטייה זו, הייתי מטעים שאפילו בית הכנסת אינו מרכז החיים היהודיים, ואלה האומרים כך אינם אלא חוזרים על רעיונות הזרים למסורת היהודית.

במרכז היהדות עומד המורה. אף הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה. מכאן האחריות המרובה המוטלת על המורה. אין לדמות חיים יהודיים בלי מסירותם וחריצותם וחוכמתם של המורים שלנו, ואין ערוך להישגיהם ולזכויותיהם של המורים במאמץ לקיום היהדות באמריקה. אבל הגיעה השעה לחזור ולבחון את המטרות ואת היסודות של הפילוסופיה החינוכית שלנו. בתורת הקדמה לבחינה חדשה זו רוצה אני להתריע על שלוש מגמות בחינוך היהודי המודרני והן : רודנות, אפולוגטיקה, וביהייביוריזם דתי.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 231-232, גם כאן בחר דרור להכתיר את הדברים של השל בפרק זה בספר, באנגלית. טרם מצאתי את המאמר באנגלית בשם זה, הדברים שיובאו להלן באנגלית הם ממאמר שנקרא "חינוך יהודי" שמופיע בכרך "אי הבטחון של החירות".אין הם זהיים לתוכן הנ"ל בעברית אך  רוח הדברים תואם את רוח הדברים שבפרק הנ"ל בספרו של דרור . וראו הערת השוליים של דרור בפתח הדברים בעברית.

     It is as individuals, not as members of a mass-mind that we are asked to observe mitzvoth. Mitzvoth are folkways in an extremely limited sense. Indeed, folkways cannot be regarded as our ideals or standards of behavior. There was once a folkway to worship a golden calf, to worship a Baal. What of the folkways which have been developed among the Jewish people of America ? Does sending mezuzoth to the soldiers in Korea as a good luck charm express the spirit of Judaism ?  We cannot accept social approval as a standard for good and evil or for Jewish authenticity, for the Jewish people may be wrong, just as the individual may be wrong. A group may often act as accumulated selfishness, as the seat of demonic forces. 'Right', according to an official proclamation of the German government under Hitler, 'is what is useful to the German people.' But what is useful to the group may still  be wrong and evil. Only false prophets flatter the pride of the people. The true prophets rebelled against folkways, against that which the group preferred.

A.J. Heschel, Jewish Education, in TIOF, FS&G, p 225

יום ראשון, 29 בינואר 2012


מהם קני המידה להערכת תרבות ? מקובל להעריך אומה באמצעות חשיבות תרומותיה המדעיות או איכות הישגיה האמנותיים. ואולם קנה המידה האמיתי שבאמצעותו יש לאמוד תרבות הוא המידה שבה יראת קודש, רחמים וצדק יימצאו בחיי היום-יום של עם שלם, ולא רק במעשיהם של יחידים יוצאי-דופן. תרבות היא סגנון חיים העולה בקנה אחד עם הוד היותנו אנושיים.


א.י.השל, "לגדול בחכמה",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 143


By what standards do we measure culture ?  It is customary to evaluate a nation by the magnitude of its scientific contributions or the quality of its artistic achievements. However, the true standard by which to gauge a culture is the extent to which reverence, compassion, justice are to be found in the daily lives of a whole people, not only in the acts of isolated individuals. Culture is a style of living compatible with the grandeur of being human.

A.J.Heschel, To Grow in Wisdom, in TIOF, FS&G, p 72

יום שבת, 28 בינואר 2012


אני רואה את החולה והמושפל, את המנוצח ומר-הנפש, את הדחוי והבודד. אני רואה אותם נאספים יחד ולחוד, נצמדים לתקווה שמישהו ישית את לבו אליהם, ליותר מרגע חולף. אני שומע אותם מתפללים לבוא השחרור שנושא עמו המוות. אני רואה אותם מקופחים, שכוחי לב; אמש אדונים, ועתה מנודים.
מן הראוי היה כי נתייחס לזקנים ביראת קודש, אך כל שהם מייחלים לו זה התחשבות, תשומת לב, כי אל נשליכם ונעזבם. הם ראויים להעדפה, ואולם איננו מעניקים להם אפילו שוויון. אבא אחד מוצא כי באפשרותו לפרנס תריסר ילדים, אך תריסר ילדים מוצאים כי אין באפשרותם לפרנס אבא אחד.

א.י.השל, "לגדול בחכמה",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 141;
דרור בחר לא לתרגם את כותרת הדברים לעברית  אלא להשאירה באנגלית כרשום להלן.

תמהני : אילו המילות הנ"ל, מהפתיחה למאמר "לגדול בחכמה" ושאר דברי השל בהמשכו, היו חלק מתודעתנו הישראלית הקולקטיבית האם היינו נדרשים , למשל, לועדת דורנר לחקור את מצב ניצולי השואה ?


  I  see the sick and the despised, the defeated and the bitter, the rejected and the lonely. I see them clustered together and alone, clinging to a hope for somebody's affection that does not come to pass. I hear them pray for the release that comes with death. I see them deprived and forgotten, masters yesterday, outcasts today.
  What we owe the old is reverence, but all they ask for is consideration, attention, not to be discarded and forgotten. What they deserve is preference, yet we do not even grant them equality. One father finds it possible to sustain a dozen children, yet a dozen childen find it impossible to sustain one father.

A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, from The Insecurity of Freedom (TIOF), Farrar, Straus & Giroux, p 70

The above verses  - from a paper presented to the 1961 White House Conference on Aging - and the entire text, are just as relevant today in Israel as they were in Amerca then. Is this true also for America today ?

יום חמישי, 26 בינואר 2012

 

"אם אני בוגד בשפה, השפה תבגוד בי."

פיליפ לוין, המשורר הלאומי של ארצות הברית.
 כעת סיפור . סיפור אמיתי. אנחנו בירושלים והשעה כעת 0400 לפנות בוקר. יש ב"טד" שיחה מאלפת ומשעשעת על השעה הספציפית הזאת ביצירתם של משוררים ויוצרים לרבות בוב דילן, פול סימן ולנרד כהן. מצאתי את הקטע של השל להיום, אך אני משום מה מתמהמה לרשום אותו ובינתיים אני מאזין לפודקסט עם המשורר האמריקאי פיליפ לוין, שנבחר לפני זמן לא רב לכהן בתפקיד המשורר הלאומי של ארצות הברית ליד הספריה של הקונקרס האמריקאי. ב0400 בבוקר בדיוק אני שומע ממנו את המשפט הנ"ל. המשפט נאמר בהקשר לחיפושי הדרך של לוין בתחילת דרכו,והוא מספר שבשלב מסוים עבד בפרסום. מחמת השקרים שנדרש להם בעבודה זו נטש אותה כעבור שבוע והמשיך הלאה. השל הדגיש בהגותו את חשיבותה של החתירה לאמת וחשיבותה של תשומת הלב הנדרשת למילים בהן אנו משתמשים. בקטע מהשל שבחרתי להיום - מתוך הספר " תשוקה לאמת " (עמ' 169) - אומר השל כי "אל לאדם לחקות את עצמו וכי התחדשות עצמית צריכה להיות תמידית. לחזור על עצמך מהווה עבירה של זיוף והינך נתקע בתוך השגרה. על כן המנעו מדרכים סלולות. לפחות ביום אחד בשבוע - בשבת - התרחקו מ'עוד מאותו הדבר'".
הנה , בהבאת הציטוט הנ"ל  של לוין  ניסינו ,קצת, לשבור שגרה.
שבת שלום - ג'ף.


"If I betray language, language will betray me."

Philip Levine, the   poet laureate of the United States. See http://www.loc.gov/poetry/poetpoem.html#levine
And now, a story, a true story. We are in Jerusalem, for the weekend - for Shabbat - and I woke up a little before 4 in the morning. A while ago - on TED - I heard an amusing talk about the goings on at 4 oclock in the morning and its role as a motif in the works of writers such as B Dylan, P Simon and L Cohen, among others. Anyway, I had already chosen today's quote from Heschel but for some reason - instead of writing it down - I am listening to a podcast with Phillip Levine. Exactly at 4 in the morning I hear him say the above sentence. Levine is telling the interviewer about his early career and he mentions that  he took a job in advertising but quit after a week due to the lies entailed in that field of work. Heschel emphasized in his writings (following, among others, the Rebbe of Kotzk)  the importance of striving for truth - authenticity. On numerous occasions H also spoke of the importance of  paying attention to the words we use. In " A Passion for Truth" (p 169) Heschel states: "A man should not imitate himself. Self renewal must be constant. To repeat oneself is to commit forgery; one becomes mired in routine. Therefore , avoid the trodden paths ! At least one day a week - on the Sabbath - keep away from sameness." We have attempted, here, to follow that advice.
Shabbat Shalom - Jeff

יום רביעי, 25 בינואר 2012


תשובות למבוכה האולטימטיבית אינן ניתנות לביטוי במילים. הקלת המענה באה בזמר. שירה איננה חזרה על תווים וגם לא ביטוי לשמחה או צער. שירה פירושה העלאת הקיום כולו לדרגה של שלמות. שירה פירושה העלאת עצמך מעבר לכל המילים ולכל הרעיונות לתחום של מחשבה טהורה.

א.י. השל, תשוקה לאמת, עמ' 284, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף

Answers to the ultimate perplexity cannot be expressed in words. Response is faclitated by song. Singing is not the mere repetition of notes, or even the expression of joy or sorrow. Singing means uplifting all of existence to the level of perfection. Singing means raising oneself above all words and all ideas, to the realm of pure thought.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 284


יום שלישי, 24 בינואר 2012

 

הגותו של הקוצקר אינה מציעה פרשנות נעימה של האדם. תמציתה היא קריאה דחופה לבחינה עצמית, בחינה ביקורתית של תביעותנו, גאוותנו, קריאה לכנות ולענווה. האסונות שחוו היהודים במאה ועשרים תומכות בהפצרות הקוצקר  נגד אי אמינותו של האדם, וחושפות את אי הבטחון של החירות. תובנותיו החותכות צריכות לפקוח את עינינו לאי- אמיתיות שבתחום הדת, להונאות הבוטות שבפוליטיקה ובמערכות חברתיות וכן בפעילויות מוסדיות.

א.י. השל, התשוקה לאמת עמ' 133, טרם פורסם בעברית  - התרגום שלי - ג'ף

 The Kotzker's thought does not offer a pleasing interpretation of man. Its core is an urgent call for self-examination, a critical surveying of our claims, our pride, a call for candor and humility. The disasters Jews have experienced in the twentieth century substantiate  the Kotzker's admonitions against man's unreliability, revealing the insecurity of freedom. His incisive insights should open our eyes to inauthenticity in the sphere of religion, to the outright deceptions in politics and social relations and in institutional operations.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 133


יום שני, 23 בינואר 2012

 

לחיות פירושו ללכת, חזור והלוך, על קצה מצוק. מבוכת האדם היא מצב של מתח מתמיד ובלתי ניתן ליישוב, בין הפכים חזקים. יראת שמיים ושקול דעת. אמת וענין עצמי, אינם ניתנים ליישוב. אין להעלות על הדעת סילוק מתח ועימותים מהחשיבה כשם שלא ניתן לסלקם מהחיים עצמם.

א.י. השל, תשוקה לאמת, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף

To live means to walk perpetually on the edge of a precipice. The human predicament is a state of constant and irresolvable tension between mighty opposites. Piety and prudence, Truth and self interest, are irreconcilabe. Tension and conflict can no more  be eliminated from thought than from life.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 129

יום ראשון, 22 בינואר 2012


זאת הטרגדיה שלנו; אנו חיים כאילו מותר קיום היהודי מקיום האדם אין, כאילו ההיסטוריה שלנו כולה הבל. החטא היסודי שלנו הוא שאין אנו תופסים את השגב שבקיומנו. החטא היסודי שלנו הוא בזה שאין יודעים איך להתאים את דרך חיינו לשגב שבקיומנו, את המחשבה - לתעלומה, את חיי ישראל - לנצח ישראל.

א.י.השל, "ייחודו של הקיום היהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 123

This is our tragedy. We live as if there were nothing unique about Jewish existence, as if all sufferings had been in vain, as if prophetic teachings were a misunderstanding. Our cardinal sin is that we do not grasp the sublime in our existence, that we do not know how to adjust our lives to the grandeur, our thoughts to the mystery, the single one in Israel to the Eternal One of Israel.

A.J. Heschel, The Individual Jew And His Obligations, in TIOF,  FSG, p 189




יום שבת, 21 בינואר 2012


ישנם אנשים שחושבים שהדת מציעה פתרונות לכל הבעיות, באופן אוטומטי. ישנם גם יהודים שמאמינים שתלמוד תורה במשולב עם עשיית מצוות יכול לפתור את כל המבוכים. עם זאת , ראה הבעל שם טוב, שתלמוד תורה ועשיית מצוות , יוצרת מבוכים חדשים. הסתבר שהפיתרון הפך להיות בעיה נוספת.
האינטואיציה של הקוצקר הובילה אותו לאותה הכרה.

א.י.השל, תשוקה לאמת, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף


Some people think that religion  automatically offers solutions to all problems. Jews, too, have believed that the study of Torah combined with the performance of good deeds can solve all dilemmas. Yet the Baal Shem  saw that the study of Torah and the performance of good deeds engendered new predicaments. The solution turned out to be another problem.
The Kotzker's intuition led him to the same realization.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publications, p 44

יום חמישי, 19 בינואר 2012


שני פנים יש לשבת, כפי שיש שני פנים לעולם. לשבת יש משמעות עבור האדם ועבור אלוהים. כמו  כן, לשבת יש יחס מיוחד כלפי האדם וכלפי האלוהים, שכן השבת היא אות לברית שנכרתה בין השניים. וכיצד בא לידי ביטוי אותו האות ? אלוהים קידש את היום השביעי, וכך גם האדם נדרש לקדשו שוב ושוב. בכך מאיר האדם את השבת באור נשמתו. השבת מתקדשת אומנם על ידי החסד האלוהי, אך עדיין זקוקה לכל הקדושה שיכול האדם להעניק.

א.י. השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות , תרגום א.אבן חן, עמ' 69

There are two aspects to the Sabbath, as there are two aspects to the world. The Sabbath is meaningful to man and is meaningful to God. It stands in a relation to both, and is a sign of the covenant entered into by both. What is the sign ? God has sanctified the day, and man must again and again sanctify the day, illumine the day with the light of his soul. The Sabbath is holy by the grace of God, and is still in need of all the holiness which man may lend to it.

A.J. Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p 53-54







יום רביעי, 18 בינואר 2012


אילו היה זה אפשרי להוכיח את קיומו של האל, באופן סופי ומוחלט - בבחינת הנה האות ecce signum - ללא עוררין, היה זה סוף לאנושיותו של האדם, שמהותו הוא לבחור ולחפש.

א.י. השל תשוקה לאמת, טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף , פתוח להצעות ל"שפצור" התרגום הנ"ל

If it were possible to demonstrate the existence of God, conclusively - ecce signum - putting an end to all debate, then there would also be an end to the humanity of man, the essence of which is to choose and to search.
 
A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 297











יום שלישי, 17 בינואר 2012

 

טהרת המניע היא המטרה; התמדה במעשים היא הדרך.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 318 בשינויים שלי - ג'ף


Purity of motivation is the goal; constancy of action is the way

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p 404


יום שני, 16 בינואר 2012


נדיר הוא שהשקר של היחיד נותר עניין פרטי. שקר הוא כל כך דינמי, כל כך מדבק ומתפשט שהוא פורץ סודיות, פורץ פרטיות ומשפיע על יותר ויותר אנשים.

א.י. השל, התשוקה לאמת, טרם פורסם בעברית, עמ' 158, התרגום שלי - ג'ף

Rarely does an individual's falsehood remain a private affair. It is so dynamic, so infectious and expansive that it bursts all secrecy, all privacy, affecting ever more people.

A.J.Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 158




















יום ראשון, 15 בינואר 2012

 

...חוש הומור הוא גם מרכיב הכרחי באמונה יהודית.

א.י. השל, תשוקה לאמת, עמ' 52 טרם פורסם בעברית, התרגום שלי - ג'ף

....a sense of humor is also a necessary ingredient of Jewish faith.

A.J.Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 52


יום שבת, 14 בינואר 2012

 

אהבה ואמת הן שתי הדרכים שמובילות את הנשמה החוצה מהמבוך הפנימי. אהבה מציעה תשובה לשאלה כיצד לחיות. ב-אמת מוצאים אנחנו תשובה לשאלה כיצד לחשוב.
החלוקה הזאת, אף על פי כן, היא מסוכנת ושרירותית.

א.י. השל, תשוקה לאמת, עמ' 45, טרם פורסם באנגלית - התרגום שלי - ג'ף

Love and Truth  are the two ways that lead the soul out of the inner jungle. Love offers an answer to the question of how to live. In Truth we find  an answer to the question  of how to think.
This division, however, is dangerous and arbitrary.

A.J. Heschel,  A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 45

יום חמישי, 12 בינואר 2012

 

בכל יום שביעי מתרחש נס - נס תחיית המתים , תחיית נשמת האדם ותחיית נשמת כל הבריות.

א.י. השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות, תרגום א.אבן-חן, עמ' 91 (בשינוי מסויים שלי - ג'ף)

Every seventh day a miracle comes to pass, the resurrection of the soul, of the soul of man and of the soul of all things.

A.J. Heschel, The Sabbath, p 83

יום רביעי, 11 בינואר 2012

 

לחשוב על אדם במונחים של לבן, שחור או צהוב, זה יותר מאשר טעות. זו היא מחלת עיניים, סרטן בנשמה.
(ההדגשה במקור)

א.י.השל, דת וגזע,  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 30


To think of man in terms of white, black, or yellow is more than an error. It is an eye disease, a cancer of the soul.

A.J. Heschel, Religion and Race. in The Insecurity of Freedom, FSG, p 87

יום שלישי, 10 בינואר 2012

 


קדושת החיים פרושה שהאדם הינו שותף, לא ריבון; שהחיים הם בידנו בנאמנות ולא כקנין.

א.י. השל, "ילדים ונוער" בקובץ " אי הבטחון של החירות" (אנג') עמ' 49, התרגום שלי - ג'ף

Sanctity of life means that man is a partner, not a sovereign, that life is a trust, not a property.

A.J. Heschel, Children and Youth, in TIOF. FSG, p 49

יום שני, 9 בינואר 2012

 

הדור הצעיר רואה לפניו את המדינה על מכונה, וחושב שכך היתה תמיד. אין לדור זה מושג על געגועי הדורות לציון ועל חבלי הלידה של תקומת המדינה. פלא המדינה הלך ונעשה חולין, שגרה, מדינת אנשים מלומדה, מעשה בכל יום ויום, כאילו אין בו תעלומה ואין בו רז.

א.י. השל, גנזי המצוקה וגנזי הישע, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בעריכת דרור בונדי, עמ' 78

What is our destiny ? To be a community in whom the Bible lives on.

A.J.Heschel, ISRAEL: An Echo of Eternity, FSG, p 45


יום ראשון, 8 בינואר 2012

 

המחשבה מפגרת בהרבה אחרי מעללי הפלא.

א.י. השל, גנזי המצוקה וגנזי הישע, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בעריכת דרור בונדי, עמ' 89 הקשר בין הציטוט הנ"ל לבין זה שבאנגלית להלן הוא רעיוני ואין הם תרגומים אחד של השני.

The Bible is really ahead of us, ahead of time.

A.J.Heschel, the Ottawa talk

יום שבת, 7 בינואר 2012

 

Our future depends upon our appreciation of the reality of the inner life, of the splendor of thought, of the dignity of wonder and reverence.

A.J. Heschel, Israel and Diaspora, in TIOF, FSG, p  214
 

בעולם הזה אי אפשר למרגלית בלא קליפת אבן, אין בר בלי תבן, אין כרם בלי קוצים, ואין שושנה בלא חוחים. בעולם הזה אורות וצללים משמשים בערבוביה. וכל האומר: צדיק  אני בכל דרכי וחסיד בכח מעשי, סימן שאינו שפוי בדעתו.

א.י. השל, גנזי המצוקה וגנזי הישע, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בעריכת דרור בונדי, עמ' 77

יום חמישי, 5 בינואר 2012

 

ששה ימים בשבוע אנחנו מבקשים להשתלט על העולם; ביום השביעי מנסים אנחנו להשתלט על עצמנו.

א.י השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות, תרגום א.אבן-חן, עמ' 33,  התרגום הנ"ל עם שינויים שלי- ג'ף. שני התרגומים, של אבן חן וגם שלי לוקים בחסר לטעמי . אשמח אם מישהו מכם יעביר אלי הצעות חלופיות אחרות.

Six days a week we seek to dominate the world; on the seventh day we try to dominate the self.

A.J. Heschel, the Sabbath, Farrar , Straus and Young Inc. p  13

יום רביעי, 4 בינואר 2012

 

The greatest lie one can live is self-centeredness, and to be authentically human is to be able to surpass oneself and to fulfill one's special relevant role vis a vis God.


A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 144
 

שני דברים קרו לו ליעקב אבינו. קפצה עליו הדרך, ונראה לו הסולם, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. בכל יום קול דורש לעלות , להתרומם. יפה היא השעה שבה מוצאים סולם. ברם תכופות מחפשים סולם ואיננו. אז אין ברירה. יש רק דרך אחת: קפיצת דרך.

א.י. השל, גנזי המצוקה וגנזי הישע, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בעריכת דרור בונדי, עמ' 85 בהערת שוליים בסוף הפסקה כותב דרור : "הפסקאות האחרונות הן על פי הרבי מקוצק, והשוו בספרו של השל , קאצק, פרק ח."


יום שלישי, 3 בינואר 2012

 

בני ישראל לא גילו את אלוהים; אלוהים גילה אותם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 334

Israel did not discover God. Israel was discovered by God.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 425

יום ראשון, 1 בינואר 2012

 

התרומה הגדולה ביותר שאנו יכולים להושיט לאדם בן זמננו שכבר התדרדר עד כדי כך שאינו מסוגל אפילו להתבייש במה שאירע בימיו, היא להאיר את זוהרה הבודד של המחשבה היהודית ולמסור את טעמו של הנצח הקיים בחיי היום יום שלנו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 331, בשינויים שלי- ג'ף, זהו המשך הפסקה מאתמול.

Bringing to light the lonely splendor of Jewish thinking, conveying the taste of eternity in our daily living is the greatest aid we can render to  the man of our time who has fallen so low that he is not even capable of being ashamed of what happened in his days.

A.J. Heschel, God in Search of Man,  FSG, p 421, the lines above are the continuation of yesterday's quote.