מהלך היה 'היהודי'  על פני ערים וכפרים. פגש בעגלת שחת הפוכה. "עזור לי להרים את העגלה", קרא בעל השחת. ניסה  'היהודי', אבל העגלה לא זזה ממקומה. "איני יכול", השיב. הציץ האיכר עליו בעיניים קשות. "יכול אתה", אמר,"אבל אינך רוצה".

בערב של אותו יום אמר  'היהודי' לתלמידיו: "היום הוגד לי: יכולים אנו להקים את השכינה מעפרה, אבל אין אנו רוצים."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ ' 398-397

Once when the Yehudi was walking cross-country, he happened on a hay wagon which had turned over. " Help me raise it up !" said the driver. The rabbi tried but he could not budge it. "I can't," he finally said. The peasant looked at him sternly. "You can all right," said he, " but you don't want to."

On the evening of that day the Yehudi went to his disciples: "I was told today: We can raise up the Name of God, but we don't want to."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 228

תפילה היא התמצית של חיים רוחניים.

א.י. השל, מסעו של האדם לעבר אלוהים, (אנג'), עמ' 8 התרגום שלי - ג'ף 

Prayer is the essence of spiritual living.

A.J. Heschel, Man's Quest for God, Aurora Press , p 8 

.

תכליתו של המדע הוא להסביר את תהליכי הטבע. כל הסבר שמציע המדע לתופעת טבע מבוסס על ההנחה שאובייקטים בעולם מתנהגים על פי דפוס קבוע, שהוא רציונלי בבסיסו ובר הבנה לתבונה האנושית. ככל שמתקדם המדע, מתברר כי יותר ויותר תופעות ניתנות להבנה. בכך מאוששת ההנחה שהתנהגותם של דברים היא רציונלית ומודגמת התאמתם לתבונה האנושית. סביר להניח שתופעות רבות , שלעת עתה חתומות הן, יזכו בעתיד, עם התקדמות המדע, להנהרה.
עם זאת, מהותה של המציאות נותרת בלתי מתאימה  לקטגוריות שלנו. הטבע, ההוויה בתור הוויה, אפילו החשיבה שלנו, כל אלה נמצאים מעבר לגבולות התפישה שלנו. מהותם של הדברים היא נפלאת מתאור, וככזו אינה תואמת את התבונה האנושית. אי התאמה זו היא המקור למחשבה היוצרת, לאמנות, לדת ולחיים המוסריים. נוכל אפוא להציע שכשם ששורשי המדע נעוצים בתגלית התאמתה של המציאות לשכל האנושי, כך התגלית של אי התאמתה של העולם לשכל האנושי היא שורשה של התובנה האמנותית והדתית. בממלכה שאין למילה דריסת רגל בה, שכל מחשבה בה נוגעת במסתורין, שם נולדות שאלות היסוד של הדת.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 82 בשינויים מסויימים שלי - ג'ף

The object of science is to explain the processes of nature. Every scientific explanation of a natural phenomenon rests upon the assumption that things behave in a way which is fundamentally rational and intelligible to the human reason. Through the advancement of science, more and more phenomena are shown to be intelligible, thus confirming the assumption of the rationality of the way in which things behave and their compatibility with human reason. Many phenomena unapprehended today will in all probability be explained as scientific investigation continues to advance.

However, the essence of reality remains incompatible with our categories. Nature, being as being, and even the very act of thinking. lie beyond the scope of apprehension. The essence of things is ineffable and thus incompatible with the human mind, and it is precisely this incompatibility that is the source of all creative thinking in art, religion and moral living. We may, therefore, suggest that just as the discovery of reality's compatibilty with the human mind is the root of science, so the discovery of the world's incompatibility with the human mind is the root of artistic and religious insight. It is the realm of the ineffable, where the mystery is within reach of all thoughts, in which the ultimate problems of religion are born.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.104

קל לדבר על הדברים שאנו מחויבים לעשות; קשה לשוחח על ההתחייבות עצמה. קל להעביר במילים טינה שטיפחנו; קשה לשוחח על ההלל, על עבודת האל, על תחושת הנפלא-מתיאור. כמעט איבדנו את אמנות ההעברה לילדינו של כוחנו להלל, של יכולתנו להוקיר את הדברים שאי אפשר לכמתם.

זוהי אפוא בעיה דחופה ביותר: כיצד להעביר מורשת שאינה ניתנת לתיאור במילים, כיצד למסור רגעי תובנה, כיצד להעיר ולעורר את ההתחייבות הבלתי מותנית לצדק ולרחמים, את הרגישות לדומיית הקדוש, את ההתקשרות למילים מקודשות. אין אדם שאינו נושא אוצר בנשמתו; רגע של תובנה, זֵכֶר של אהבה, חלום של סגולה, קריאה לעבודת אלוהים.

א.י.השל, "לגדול בחכמה",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 155 בשינוי שלי - ג'ף. דרור בחר לא לתרגם את כותרת הדברים לעברית  אלא להשאירה באנגלית כרשום להלן.

It is easy to speak about the things we are commited to; it is hard to communicate the commitment itself. It is easy to convey the resentments we harbor; it is hard to communicate the praise, the worship, the sense of the ineffable.

We have nearly lost the art of conveying to our children our power to praise, our ability to cherish the things that cannot be quantified.

This, then is a most urgent problem: How to convey the inexpressible legacy, the moments of insight, how to invoke unconditional commitment to justice and compassion, a sensitivity to the stillness of the holy, attachment to sacred words.

There is no human being who does not carry a treasure in his soul; a moment of insight, a memory of love, a dream of excellence, a call to worship.

A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, from The Insecurity of Freedom, Farrar, Straus & Giroux, pp. 83-84

אמר רבי שלמה מקארלין:

אם רוצה אתה להרים אדם השקוע ברפש ובבוץ, אל תחשוב שאפשר לך להישאר מלמעלה ודי לך שאתה מושיט לו את ידך. עליך לירד כולך למטה, אל תוך הרפש והבוץ. כאן תפוש אותו בידים חזקות ומשוך אותו ואת עצמך אל האור.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ'190-191

Rabbi Shlomo of Karlin said:  " If you want to raise a man from mud and filth, do not think it is enough to keep standing on top and reaching down to him a helping hand, You must go all the way down yourself, down into the mud and filth. Then take hold of him with strong hands and pull him and yourself out into the light. "

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 227

העובדה המרכזית של התורה היא מעמד הר סיני, לאמור הברית, דבר ה'. מעמד הר סיני הונח על גבי כישלונו של האדם הראשון.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 296 בשינויים שלי - ג'ף

The central Biblical fact is Sinai, the covenant, the word of God. Sinai was superimposed on the failure of Adam.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 374

מהו הנושא החשוב ביותר בתנ"ך ? אי צדק כלפי הזולת, שפיכות דמים.

מהו החלום הגדול ביותר של הנביאים ושל התנ"ך ? השלום.

לא היה אדם בתקופה העתיקה- לא פילוסוף ביוון, או פילוסוף בכל מקום אחר בעולם, בהודו או בסין, אשר יכול היה אפילו לחלום כי יבוא היום בו יושם קץ למלחמה ויבוא שלום.

זו בשורתם של הנביאים.

חמש שיחות עם א.י. השל , בעריכה כללית של פנחס פלאי, השיחה הנ"ל עם קרל שטרן בתרגום ורדה לבני עמ 96

What is the greatest concern in the Bible ? Injustice to one's fellow men, bloodshed. What is the greatest dream of the prophets and of the Bible ? Peace.

The only men in antiquity - no philosopher in Greece, no philosopher anywhere in the world, in India or in China, was capable of dreaming even that there would be a time when war would be abolished abd there would be peace. This is the message of the prophets.

A.J. Heschel, the Carl Stern Interview, in MG&SA, p.400

 

אמר רבי פנחס מקוריץ:

כל התענוגים הם מגן העדן, ואפילו דבר בדיחה, אם הוא נאמר מתוך שמחה אמיתית.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 136

Rabbi Pinhas of Koretz said : " All joys hail from paradise, and jests too, provided they are uttered in true joy."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 135

 

שאל רבי רפאל מברשיד לרבו : " מפני מה אין פרצופו של אדם דומה לשל חברו ?"

השיב רפי פנחס מקוריץ: " לפי שהאדם נברא בצלם אלוהים. כל אחד יונק את החיות האלוהית ממקום אחר. לכן פרצופיהם שונים זה מזה ".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 129

Rabbi Rafael of Bershad asked his teacher: " Why is no face like any other ?" Rabbi Pinhas of Koretz replied : " Because Man is created in the image of God. Every human being sucks the living strength of God from another place, and all together they make up Man. That is why their faces all differ from one another."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) pp. 126-127.

 

הנשמה חוננה בתחושה של הכרת תודה. הפליאה, היראה והפחד הם שמגלים תחושה זו. הפליאה היא המצב של היותנו נשאלים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 89

The soul is endowed with a sense of indebtedness, and wonder, awe and fear unlock that  sense of indebtedness. Wonder is the state of our being asked.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 112

 

היראה, ולא האמונה, היא גישת היסוד של היהודי הדתי.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 601

Awe rather than faith is the cardinal attitude of the religious Jew.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 77

 

אמר רבי אלימלך מליזנסק :

מובטח לי שיש לי חלק לעולם הבא. כשאבוא לפני בית דין של מעלה, והם ישאלו אותי: " האם עסקת בתורה כמצווה ?", אשיב : לא. אחר כך ישאלו: האם התפללת כמצווה ?" ושוב אענה: לא. והם ישאלו בשלישית: "האם עשית מעשים טובים כמצווה ?" וגם הפעם לא אוכל להשיב תשובה אחרת. מיד יוציאו את פסק הדין: אתה אומר את האמת. למען האמת מגיע לך חלק לעולם הבא".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 233

Rabbi Elimelekh of Lizhensk once said: "I am certain to have a share in the coming world. When I stand in the court of justice above, and they ask me: 'Have you studied all you should ?' I shall answer, 'No.' Then they will ask: 'Have you prayed all you should?' And again I shall answer, 'No.' And they will put a third question to me: 'Have you done all the good you should ?' And this time too, I shall have to give the same answer. Then they will pronounce the verdict: 'You told the truth. For the sake of truth, you deserve a share in the coming world.'"

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 253

 

הסקרנות היא שמעוררת את הדעת, היראה היא שמעוררת את החכמה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  60

Knowledge is fostered by curiosity; wisdom is fostered by awe.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 75

 

חוקי הטבע קבועים ועומדים על אשיות מוצקות. למרות זאת נאמר לנו שהאיכר הזורע על מנת לגדל יבול, חייב לעשות זאת מתוך אמונה באלוהים, ולא מתוך אמונה בטבע.<שבת לא ע"א, וכן ההערה בתוספות שמתייחסת לישיעהו לו 6>. שכן זוהי מהותה של האמונה: גם פעולה שדומה שהתרחשה משום כורח טבעי הוא מעשה ידיו של אלוהים. < ר' יצחק מאיר אלתר מגור, בתוך שפת אמת, ג דף פא ע"א>.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  51 <>מסמן הערות שוליים.

Firm and abiding are the laws of nature. And yet, we are told that a farmer scattering the seeds in the earth for the purpose of growth must do so by faith in God, not by faith in nature. < Shabbat 31a, see the comment in Tosafot, refering to Isaiah 36:6>. For this is the essence of faith: even what appears to us as a natural necessity is an act of God. < Rabbi Isaac Meir Alter of Ger, quoted in Sfet Emet, vol III, p 81a.>.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 63

 

הרז שוכן בלבו של הגלוי, והנודע אינו אלא הפן המובן מאליו של הלא נודע.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 45

The secret is at the core of the apparent; the known is but the obvious  aspect of the unknown.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.56

 

תודעת האלוהי ראשיתה בפליאה. זוהי תוצאה של מה שהאדם עושה עם אי ההבנה הנעלה שלו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 37, בשיונויים שלי - ג'ף. אני ער לקשיי המובנות במשפט השני כפי שהוא מתורגם כאן. ייתכן ותרגומו של אבן חן יותר מובן : "הכרה זו נולדת ממה שאדם עושה עם אי יכולתו להבין את הנעלה ממנו." על כל פנים, הבכורה היא וודאי למשפט המקורי באנגלית של השל להלן.

Awareness of the divine begins with wonder. It is the result of what man does with his higher incomprehension.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 46

אין הנשמה מתייחדת עם עצמה אלא בשעה שהלב רוחש.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 5

The soul only communes with itself when the heart is stirred.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 6.

 

כל אחד מאיתנו תופס חלק מהמרחב, ולכל אחד מאיתנו יש בעלות בלעדית על אותה חלקה במרחב. אל חלקת המרחב שתופס גופי אני מתייחס כסגורה בפני איש מלבדי. לעומת זאת, הזמן אינו שייך לאף אדם. אין שעה השייכת לי באופן בלעדי. השעה הנוכחית שייכת לכל האנושות, כפי שהיא שייכת גם לי. אנו שותפים בזמן; אנו משתלטים על מרחב. באמצעות בעלות על מרחב, הופך אדם למתחרה של כל שאר הבריות; באמצעות החיים בזמן, חי האדם בעת ובעונה אחת עם כל שאר הבריות. אנו זורמים דרך הזמן, אך תופסים מרחב. אנו מתפתים ונכנעים לאשליה שהמרחב קיים למעננו, אך מחוסנים בפני אשליה מסוג זה בכל הנוגע לזמן.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 131- 132

Everyone of us occupies a portion of space. He takes it up exclusively. The portion of space which my body occupies is taken up by myself in exclusion of anyone else. Yet, no one possesses time. There is no moment which I possess exclusively. This very moment belongs to all living men as it belongs to me. We share time, we own space. Through my ownership of space, I am a rival of all other beings. We pass through time, we occupy space. We easily succumb to the illusion that the world of space is for our sake, for man's sake. In regard to time, we are immune to such an illusion.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 99

 

האנושות לא תכלה מחמת חוסר ידע, אלא מחמת חוסר הערכה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 37

 Mankind will not perish for want of information; but only for want of appreciation.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 46

 

מאמרות רבי מנחם מנדל מקוצק: 

יש אומרים: אם אין ביכולתך לעלות, רד, בחינת: "ירידה צורך עליה"

ואילו אני אומר: אם אין ביכולתך לעלות - מוכרח אתה לעלות.

מתוך "כוכב השחר" אמרות רבי מנחם מנדל מקוצק, בעריכת שמחה רז, (הוצאת יריד הספרים) עמ' 130

A Jewish maxim instructs that if you cannot win, give in. In Kotzk the maxim was altered: if you cannot win, you must  win.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p. 185

 

יראת שמים מהי ? 'זמר בכל יום, זמר בכל יום'. בכל בוקר פותחים אנו את דברי תפילתנו במילים 'והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו'.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 281, בשינוי אחד שלי. תרגמתי piety כאן "יראת שמים" במקום "חסידות" כפי שעשה מאיר לוי. הערת השוליים בסמוך ל"יום" מפנה לסנהדרין צט ע"ב.- ג'ף

What is piety ? "A song every day, a song every day." Every morning we begin with a prayer: "Make sweet, we beseech Thee, O Lord our God, the words of thy Torah in our mouth."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.355. In a footnote to "day" H refers to R Akiba's statement in Sanhedrin 99b.

 

אם ניתן לאפיין דתות אחרות כיחס שבין האדם לאלוהים, הרי שיש לאפיין את היהדות כיחס שבין האדם עם תורה לבין אלוהים. היהודי לעולם אינו עומד לבדו מול אלוהים; התורה תמיד עמו. יהודי שאין  התורה עמו אבד עליו הכלח.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 135, בשינויים שלי - ג'ף

If other religions may be characterized as a relation between man and God, Judaism must be described as a relation between man with Torah and God. The Jew is never alone in the face of God; the Torah is always with him. A Jew without the Torah is obsolete.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 167

ברגע של נצח, כשתחושת הגאולה היתה עדיין טרייה אצל העבדים לשעבר, ניתנו לבני ישראל עשרת הדיברות. בתחילתם ובסופם עוסקים עשרת הדיברות בחירות האדם. הדיבר הראשון : "אנכי ה' אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים" בא להזכיר לאדם, שהחירות החיצונית ניתנה לו על ידי אלוהים, ואילו הדיבר העשירי: "לא תחמוד !" בא להזכיר לאדם, שעליו להשיג את החירות הפנימית בעצמו.

א.י. השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תרגום א. אבן-חן, עריכה ד. בונדי, עמ' 122

In a moment of eternity, while the taste of redemption was still fresh to the former slaves, the people of Israel were given the Ten Words, the Ten Commandments. In its beginning and end, the Decalogue deals with the liberty of man. The first Word - I am the Lord thy God, who brought thee out of the Land of Egypt, out of the house of bondage - reminds him that his outer liberty was given to him by God, and the tenth Word - Thou shalt not covet ! - reminds him that he himself must achieve his inner liberty.

A.J. Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. pp. 89-90

הסברים באשר לטעמי המצוות באים וחולפים, תאוריות משתנות על פי רוח התקופה, אבל מנגינת המצוות לעולם נשארת.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 279

Explanations of the mitsvot come and go; theories change with the temper of the age, but the song of the mitsvot continues.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 354

 

תלמיד אחד של הרבי מקוצק סיפר בזקנותו זמן מה לפני פטירתו:

רצוני למסור לכם את המאמר הראשון ששמעתי מפי הרבי, זכותו תגן עלינו. הרבה שמעתי מפיו קודם לזה, אבל מאמר אחד זה הלהיב את לבי לעולמים. הדבר היה בליל שבת אחר הקידוש. הרב ישב על כיסאו הרם וקלסתר פניו נשתנה, כאילו פרחה נשמתו מן הגוף ורק מרחפת היא עדיין סביבו. בעוז רב פשט את ידיו, שפך על ידינו מים לנטילת ידים, בירך על הלחם ובצעו. אחרי כן אמר:

"יש בעולם חכמים, חוקרים והוגים. כולם חוקרים והוגים בסודו של הבורא. אבל מה יכולים הם לקלוט מן הסוד הזה ? לא יותר ממה שיש בכוח מדרגת התבונה להשיג. אבל עם בני ישראל קדושים, - יש להם כלי, כלי העשייה, כלומר, המצוות המעשיות, ובזה יכולים הם לתפוס יותר מכפי מדרגתם, עד למדרגת מלאכי השרת. וזהו 'נעשה ונשמע', בעשייתנו אנו שומעים".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 434

A disciple of Rabbi Mendel of Kotzk told this story in his old age, shortly before he died:

"I shall tell you the first saying I heard from the rabbi. I heard many after that, but with this first he kindled my heart forever. It was on a sabbath eve after the Benediction of Sanctification. The rabbi sat in his big chair, and his face was transformed as though his soul had left his body and was floating about him. He stretched out his arms with a gesture of great decision, poured water over our hands, spoke the benediction over the bread, and broke the bread. Then he said :

"'In the world there are sages, students, and thinkers. They all think of and study the mystery of God. But what can they find out about it ? No more than they can grasp  from their rung of reason. But the holy children of Israel have a vessel: it is to do God's will and with this vessel they can hold more than is accorded their rung, they can grasp what is accorded on the rung of the ministering angels. That is what is meant by the words spoken at Sinai: "We do, we hear." It is with our doing that we grasp.'"

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) pp. 277-278

 

במעשיו מכיר אדם את טיב חייו, לאמיתו של דבר; את כוחו להזיק ולפגוע, להשחית ולהרוס; את יכולתו לשמוח ולשמח אחרים; להקל ולהחמיר את המתחים שלו עצמו ושל אחרים. בהפעלת רצונו ולא בהתבוננות, פוגש האדם את פנימיותו כמות שהיא, לאו דווקא כפי שהיה רוצה שתהיה. במעשיו חושף האדם את תשוקותיו האימננטיות והמודחקות, ולעיתים הוא מגלה דברים שהוא עצמו אינו יכול לתפוס. את מה שאין הוא מעז להעלות בהרהורי לבו הוא מבטא לעתים קרובות במעשיו. הלב מתגלה במעשים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 225 בשינויים שלי בעיקר בתחילת הפסקה - ג'ף

It is in deeds that man becomes aware of what his life really is, of his power to harm and to hurt, to wreck and to ruin; of his abillty to derive joy and to bestow it on others; to relieve and to increase his own and other people's tensions. It is in the employment of his will, not in reflection, that he meets his own self as it is; not as he should like it to be. In his deeds man exposes his immanent as well  as his suppressed desires, spelling even that which he cannot apprehend. What he may not dare to think, he often utters in deeds. The heart is revealed in the deeds.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 284