החולי של תקופתנו הוא בכשלון המצפון ולא בכשלון התעוזה.

א.י. השל , מיהו אדם ? עמ' 15 (אנג')  התרגום שלי - ג'ף

The sickness of our age is the failure of conscience rather than the failure of nerve.

A.J.Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p 15

 

רבי בונם אמר לתלמידו רבי מנדל: "אם יצא דיני לגיהנום מה אעשה ?"

החשה רבי מנדל.

אחרי זמן מה אמר רבי בונם: "כן אעשה, הרי חכמינו אומרים: 'תלמיד שגלה מגלין רבו עמו', אומר: ' הביאו לכאן את רבותי, 'החוזה' מלובלין ו'היהודי הקדוש' !'"

השיב רבי מנדל: ' לרבי אין צורך בזה, אבל אני אדע להשתמש בעצה זו לטובתי".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 430

Rabbi Bunam once said to Rabbi Mendel, his disciple: "If I am sentenced to hell - what shall I do ?"

Mendel was silent.

After a while Rabbi Bunam said: "This is what I'll do. Our sages say: ' If a disciple is banished, his teachers are banished together with him.' Well then. I shall say : 'Bring me my teachers, the Seer of Lublin and the Holy Yehudi !'"
Then Mendel answered: " This cannot of course come up as far as you are concerned," he said, "but knowing it can be of great use to me."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, ( one vol. ed.  1991, book two, ) p 272

עלינו לעולם להתחיל מבראשית. הבעיות החיוניות ביותר אינן ניתנות לפתרון באמצעות שליח. אין פתרון אחד ולתמיד.על כולנו לתהות באותה שאלה ולהתפלא נוכח אותו הפאזל.

א.י. השל, מיהו אדם ? עמ' 13, התרגום שלי - ג'ף

We must always start from the beginning. The most vital problems cannot be solved vicariously. No solution is established once and for all. We must all wonder at the same puzzle.

A.J. Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p 13

 

עם ישראל הוא עץ, ואנו העלים. אנו יונקים את חיותנו מן הדבקות בגזע. ייתכן שלא הייתה תקופה שהיה לה צורך ביהדות כמו תקופתנו, שבה נרמסו כל כך הרבה מתקוותיה היקרות של האנושות. עלינו להיות חלוצים, כשם היו אבותינו לפני שלושת אלפים שנה. עתידה של האנושות תלוי ביכולתה להכיר בכך שתחושת הקדושה חיונית לא פחות מבריאות הגוף. בהלכנו באורחות החיים של היהדות  אנו מקיימים תחושה זו ומשמרים את האור למען חזונות האנושות העתידים לבוא.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 332-333

Israel is the tree, we are the leaves. It is the clinging to the stem that keeps us alive. There has perhaps never been more need of Judaism than in our time, a time in which many cherished hopes of humanity lie crushed. We should be pioneers as were our fathers three thousand years ago. The future of all men depends upon their realizing that the sense of holiness is as vital as health. By following the Jewish way of life we maintain that sense and preseve the light for mankind's future visions.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 424

השיבה לציון היא אתגר יצירתי לייצוב, ערעור האינרציה, אתגר שדורש פעולה חדשה, חשיבה חדשה.

אנשים מאוזנים בנפשם חושבים שהאמונה היא מענה לכל בעיות אנוש. עם זאת, לאמיתו של דבר, האמונה היא אתגר לכל תשובות בני אנוש. אמונה היא אש מכלה, מכלה את כל היומרות. להיות בעל אמונה פרושו להיות נתון במלאכה, במלאכת צירי לידה.

אנשים בעלי כוונות טובות נהגו לומר שמדינה יהודית תהווה מענה לכל השאלות היהודיות. עם זאת , לאמיתו של דבר, מדינת ישראל היא אתגר לרבים מן התשובות שלנו. להיות מעורב בחיי מדינת ישראל פרושה להיות נתון במלאכה, מלאכת צירי לידה.

מה משמעותה של מדינת ישראל ? עצם קיומה היא המסר. החיים בארץ ישראל היום היא חזרה גנרלית, מבחן, אתגר לכולנו. לא לחיות בארץ, אי השתתפות בדרמה, היא מקור לבושה.

ישראל היא אתגר אישי, ענין אישי-דתי. ישראל היא קריאה לכל אחד מאתנו, כאינדיבידואל, לא ניתן להשיב לקריאה זו באמצעות שליח. בד בבד, ישראל היא מסר של משמעות, אופן התמודדות  במפלצות האבסורד, תקווה להערכה חדשה של ההוויה האנושית.

חובה לראות את משמעותה האולטימטיבית של מדינת ישראל במונחים של חזון הנביאים: גאולתם של כל בני האדם. חובתו הדתית של היהודי היא להשתתף בתהליך של גאולה מתמדת, בווידוא שצדק יגבר על עוצמה, שהכרת האל תחדור להבנה אנושית.

יעקב אבינו לא עלה בסולם אך הוא חזה בו. יום יום, קול קורא אלינו לעלות, שנעלה. רוב הזמן מחפשים אנו את הסולם ללא הועיל, אך אין ברירה - עלינו להוקיר את החזון ולחפש אחר הסולם. כפי שאמרנו לעיל, לגבי מדינת ישראל, עצם קיומה הוא המסר. מסר שהוא תזכורת למה שהינו מעבר להויה. להיות או לא להיות אינה השאלה. כולנו חפצים להיות. כיצד להיות וכיצד לא להיות  - זוהי תמצית השאלה. זהו האתגר בפניו אנו ניצבים. התנ"ך הוא האתגר והוא הדרך.

אין דרכים קלות ואין עצה פשוטה. העולם אינו במקומו, הוא מעורער. דרכה של ישראל היא הדרך של המעלה לפסגת ההר. בסיני נאמר לנו  " השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמות יט/יב). פסוק זה פורש  על ידי רבי מנדל מקוצק לאמר: "השמרו לכם מעלות בהר אם אין חפצכם לכבוש אותו." [-עלית להר ? כבוש את כולו ! - זו הגרסה המופיעה ב"כוכב השחר" - אמרות רבי מנחם מנדל מקוצק -  לשמחה רז, בהוצאת יריד הספרים עמ'  157 - ג'ף]. אל תשחקו בהר.


החזון של כיבוש הפסגה נותן משמעות לנגיעה בגבול ההר.

א.י. השל, ישראל : הד הנצח, (באנג') עמ'224-226, התרגום הוא שלי ולטעמי עודנו זקוק ל"עבודה"- ג'ף; וראו דברי ההקדמה של דרור בונדי למאמר "גנזי המצוקה וגנזי הישע" והמאמר עצמו, בספר בעריכתו בתרגומו, "אלוהים מאמין באדם", בעמ' 70 - 89

  The return to Zion is a creative challenge to stabiliztion, shaking up inertia, a challenge demanding new action, new thinking.

  Well-adjusted people think that faith is an answer to all human problems. In truth, however, faith is a challenge to all human answers. Faith is a consuming fire, consuming all pretensions. To have faith is to be in labor.

  Well-meaning people used to say that a Jewish state would be an answer to all Jewish questions. In truth, however, the State of Israel is a challenge to many of our answers. To be involved in the life of Israel is to be in labor.

  What is the meaning of the State of Israel ? Its sheer being is the message. The life in the land of Israel today is a rehearsal, a test, a challenge to all of us. Not living in the land, nonparticipation in the drama, is a source of embarassment.

  Israel is a personal challenge, a personal religious issue. It is a call to every one of us as an individual, a call which one cannot answer vicariously. It is at the same time a message of meaning, a way of dealing with the monsters of absurdity, a hope for a new appreciation of being human.

  The ultimate meaning of the State of Israel must be seen in terms of the vision of the prophets: the redemption of all men. The religious duty of the Jew is to participate in the process of continuous redemption, in seeing that justice prevails over power, that awareness of God penetrates human understanding.

  Jacob did not ascend the ladder but he had a vision of it. Daily a voice demands that we ascend, that we rise. Most of the time we seek the ladder and cannot find it; but there is no choice - we must cherish the vision and seek the ladder. As we have said of Israel above, its sheer being is the message. The message is a reminder of that which surpasses being. To be or not to be is not the question. We all want to be. How to be and how not to be is the essence of the question. This is the challenge we face. The Bible is the challenge and the way.

  There are no easy roads, there is no simple advice. The world is dislocated, out of balance. The way of Israel is a way of rising to the peak of the mountain. At Sinai we were told, "Beware of going up the moutain and touching the border of it" (Exodus 19:12) This was interpreted by Rabbi Mendel of Kotsk to mean: "Beware of going up the mountain if you have no desire to reach the peak." Don't play with the mountain.

  The vision of reaching the peak gives meaning to our touching the border.

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, pp 224-226

 

זהו טיבה של הרוחניות להרגיש את הנעלה המסתתר בשכיח, לשמוע קול ענות אף בתרועת הנצחון, לשמוע קול האבן אשר מקיר תזעק.

א.י. השל, פיקוח נשמה,  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 54

It is of the essence of spirituality to perceive the hidden transcendence which is in the habitual, to hear the affected voice even in the heralding of victory, to hear the sound of stone which cries out from the wall.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 59

 

כיום הזה אפילו תינוק רואה בעליל כי האנושות עומדת על פי תהום. נוכחנו לדעת שאפשר להיות נבל ברשות התרבות ועל פי המדע. הסיכויים להציל תבל מכיליון תלויים בהכרה, כי יש קנה מידה עליון אשר לפיו אנו צריכים להעריך את חשיבותם של כל ערכי בני איש, ושיש משהו העולה על כל ההישגים של המדע והאמנות, על כל הקנינים של היחיד והאומה.

א.י. השל, פיקוח נשמה, באלוהים מאמין באדם, הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 52-53

These days even an infant can see that humanity stands at the edge of an abyss. We have learned that one can be a villain even though very cultured and expert in science. The possibility of saving the world from destruction depends on the recognition that there is a supreme criterion by which we must evaluate all human values and that there is something that rises above all the achievements of the arts and sciences, above all of the accomplishments of an individual or a people.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 58

האמונה אינה אוצר דומם שיש לשמור מבודד בתוך הנשמה; היא המטבעה שבה אפשר לטבוע את מטבע מעשי היום יום.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 234

Faith is not a silent treasure to be kept in seclusion of the soul, but a mint in which to strike the coin of common deeds.

A.J. Heschel , God in Search of Man, FSG, p 295

 

אליבא דקוצקר, יש להניח בצד, דעות מוקדמות, על מנת שחכמה תיוולד.

להט לאמת, עמ' 319 התרגום שלי - ג'ף

Preconceived notions are best laid aside if wisdom is to be born, according to the Kotzker.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 319

 

על דרך ההפשטה ניתן לומר כי שני היעדים המרכזיים של חינוך יהודי הם : לימוד ורגישות. מי שחסרה לו רגישות אינו מסוגל לריסון עצמי; מי שנעדר לימוד אינו מסוגל ליראה.

א.י. השל, צלמים במקדשים, באי הבטחון של החירות (אנג') , עמ' 68 , התרגום שלי - ג'ף

By way of simplification the two major goals of Jewish education may be described as  learning and sensitivity. He who is devoid of sensitivity is incapable of self-denial; he who is devoid of learning is incapable of piety.

A.J. Heschel, Idols in the Temples, in The Insecurity of Freedom,  FS&G, p 68

 

כוחו של הרוע אינו מבטל את ממשותו של הטוב.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 298

The power of evil does not vitiate the reality of good.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 377

 

חוננו בהכרה שאנו מעורבים בהיסטוריה שהיא טרנסצנדנטית לזמן ולתהילתו החולפת. אנו לומדים לחוש את קשרי החיים, שבהם משורגים זה בזה הטריוויאלי והנשגב. אין סוף לחווייתנו את הגדולה הרוחנית, את רצינות האלוהית של חיי אדם. אפשר שניצנינו יירמסו, אך האמונה - שמקורה בפנימיות שורשנו - עומדת לנו לתמך. לא נלך שולל אחר המובן מאליו, מכיוון שאנו יודעים שכל עינוג אינו אלא תואנה לשם הוספת כוח לנמצא מעבר לאושר וליגון. אנו יודעים ששום שעה אינה השעה האחרונה, שהעולם הוא יותר מאשר העולם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 332 בשינוי שלי - ג'ף

We are endowed with the consciousness of being involved in a history that transcends time and its specious glories. We are taught to feel the knots of life in which the trivial is interwined with the sublime. There is no end to our experience of the spiritual grandeur, of the divine earnestness of human life. Our blossoms may be crushed, but we are upheld by the faith that comes from the core of our roots. We are not deceived by the obvious, knowing that all delight is but a pretext for adding strength to that which is beyond joy and grief. We know that no hour is the last hour, that the world is more than the world.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 422- 423

 

הפילוסופיה של הדת חייבת ללחום בשתי חזיתות: עליה לנסות לנכש את תפיסותיו המוטעות של הפונדמטליזם ולצנן את ביטחונו המופרז של הרציונליסט. משימתה העליונה היא להוביל אותנו למישור גבוה יותר של ידיעה והתנסות, להוביל אותנו לחיבור באמצעות הבנה.

א.י. השל, טלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 217 בשינוי שלי - ג'ף

Philosophy of religion has to carry on a battle on two fronts, trying to winnow false notions of the fundamentalist, and to dampen the over-confidence of the rationalists, The ultimate task is to lead us to a higher plane of  knowledge and experience, to attachment through understanding.

A. J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 272

אין חסרון המעקר את הנשמה יותר מהעדר האפשרות לחוש בייחודי.

א.י השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, בעמ' 161 - בשינויים שלי - ג'ף

No other deficiency makes the soul more barren than the lack of a sense for the unique.

A.J. Heschel. God in Search of Man, FSG, p 202

 

אינטרסים משמשים את עיוור-הערכים ככלב נחייה וכמורה דרך.

א.י השל, אלוהם מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי,עמ' 29      

Interests are the value-blind man's dog, his path finder and guide.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 35

 

ללא פלא , נותרים אנחנו חירשים לנשגב.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 199, בשינויים שלי - ג'ף

Devoid of wonder, we remain deaf to the sublime.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 252

 

אירוע פירושו התרחשות שאי-אפשר לצמצם לכדי חלק מתהליך. דבר שאין ביכולתנו להסבירו עד תום ואף לא לצפותו מראש. כל שיח על אירועים מקפל בתוכו את הטענה שיש בתוך העולם התרחשויות הנשגבות  מיכולת ההסבר שלנו. ואילו האמונה בהתגלות אומרת במפורש את מה שההכרה באירועים אומרת במשתמע: קולו של אלוהים נכנס אל העולם ועותר בפני  האדם שיעשה רצון קונו.....

....

לתהליך אין עתיד. הוא עובר מן העולם, ותוצאותיו תופסות את מקומו. אין אנו מהרהרים בשלג דאשתקד. אירוע, לעומת זאת, שומר על משמעותו גם לאחר שחלף מן העולם. הוא נותר כמוטיב תמידי בשל תוצאותיו ובלי כל קשר להן. אירועים גדולים, כמו יצירות מופת באמנות, הם משמעותיים בשל עצמם. העניין שלנו בהם נמשך זמן רב לאחר שפסו מן העולם.
ואכן אחד המאפיינים המיוחדים של הקיום האנושי הוא, שהעבר לעולם אינו נעלם כליל. אירועים מסוימים מזמנים עתיקים עשויים למשוך את לבנו עד עצם היום הזה. אירועים מתים, עניינים שחלםו מן העולם, אי אפשר לחוש אותם ואי אפשר לספרם. אנו משוחררים ממה שחלף בלי שוב. לעומת זאת יש אירועים שלעולם אינם הופכים לנחלת העבר. ניתן להגדיר את ההיסטוריה הקדושה כניסיון להתגבר על הקו המחלק בין העבר להווה, כניסיון לראות את העבר כהווה.
תפיסה זו של הזמן אינה נחלתם הבלעדית של ההיסטוריונים. מחזיקים בה באין יודעין כל בני האדם, והוא צורך מהותי לחיים של תרבות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי , עמ' 168 - 169 בשינויים שלי - ג'ף

An event is a happening that cannot be reduced to a part of a process. It is something we can neither predict nor fully explain. To speak of events is to imply that there are happenings in the world that are beyond the reach of our explanations. What the consciousness of events implies the belief in revelation claims explicitly, namely , that a voice of God enters the world which pleads with man to do His will....
.....
A process has no future. It becomes obsolete and is always replaced by its own effects. We do not ponder about last year's snow. An event, on the other hand, retains its significance  even after it has passed; it remains as a lasting motive because and regardless of its effects. Great events, just as great works of art, are significant in themselves. Our interest in them endure long after they are gone.
It is, indeed, one of the peculiar features of human existence that the past does not altogether vanish, that some events of hoary antiquity may hold us in their spell to this very day. Events which are dead, things which are gone, can neither be sensed nor told. There is a liberation from what is definitely past. On the other hand, there are events which never become past. Sacred history may be described as an attempt to overcome the dividing line of past and present, as an attempt to see the past in the present tense.
Such understanding of time is not peculiar to historians. It is shared unknowingly by all men and is essential to civilized living.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp 210, 211-212

 

אירועים רבים התרחשו מאז אותו היום שבו יצאה קבוצת עבדים מעורפלת ממצרים. אימפריות קמו , מלחמות זעזעו את העולם כולו, האנושות הייתה עדה לכיבושים ולתגליות, למהפכות, לאסונות כבדים ולהצלחות מזהירות. מהו, אם כן, הטעם לחגוג בימינו את יציאת בני ישראל ממצרים ? מדוע ראוי אירוע זה לזיכרון יותר מאשר המהפכה הצרפתית ?

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 162 בשינוי אחד שלי - ג'ף

Much has happened since the day on which an obscure group of slaves went out of Egypt. Empires came into being; wars were fought that shook the world; conquests, discoveries, revolutions, catastrophies and triumphs. Why should the exodus still be celebrated ? Why should it be more memorable than the French Revolution ?

A.J. Heschel, God in Search of Man. FSG, p 203

אחד המאפיינים המובהקים של הכתיבה המקראית הוא כנותה הבלתי מתפשרת. אין נביא מושלם, ואין גיבור שלא דבק בו רבב. כבוד ה' מתגלה מתוך ענן, והגאולה נקנית במחיר של גלות. אין בגישתו של המקרא שלמות, מתקתקות או סנטימנטליות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 213

An outstanding mark of Biblical writing is its ruthless honesty. None of the prophets is pictured as faultless, none of the heroes is impeccable. The Glory is enveloped in a cloud, and redemption is attained at the price of exile. There is neither perfection nor sweetness nor sentimentality in the Bible's approach.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 268

 

הארועים שכוננו את דת ישראל, אותן נקודות מסוימות בזמן שבהן אלוהים ואדם פגשו זה את זה, בסיסיים להיהדות לא פחות מאשר נצחיותם של הצדק האלוהי והחסד האלוהי, או מאשר האמת הכללית בדבר זיקתם ההדדית של אלוהים ואדם בכל עת. הקביעה שיציאת מצרים היא רק סמל, ושהנקודה המהותית היא רעיון החירות הכללי המגולם בסיפור, פירושה הפניית עורף גמורה ללב לבה של האמונה היהודית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 160

The events from which the religion of Israel is derived, the particular moments in time in which God and man met are as fundamental to Judaism as the eternity of Divine justice and compassion and the general truth that God and man stand at all times in relation to each other. To maintain that the exodus from Egypt is a symbol only, that the essential point is the general idea of liberty which the story signifies is to disregard the heart of Jewish faith.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 201

 

תרומתם הגדולה של הנביאים לאנושות היתה גילויו של רוע האדישות. אדם עשוי להיות הגון ומרושע, אדוק ושקוע בחטא. הנביא הוא בו אנוש הסובל מפגיעות שנעשו לאחרים. התרחש פשע היכן שהתרחש - והנביא חש כאילו היה הוא עצמו קורבן וטרף לרוע. מילות הזעם של הנביא גועות בבכי. חמתו של אלוהים קינה היא. כל הנבואה הרי היא הצהרה אחת גדולה: אלוהים אינו אדיש לרוע ! הוא אכפתי ללא הרף, הוא נפגע אישית ממה שאדם עושה לאדם. הוא אלוהי הפאתוס.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37 - 38

The prophets' great contribution to humanity was the discovery of the evil of indifference. One may be decnt and sinister, pious and sinful.

The prophet is a person who suffers the harm done to others. Wherever a crime is committed, it is as if the prophet were the victim and the prey. The prophet's angry words cry. The wrath of God is a lamentation. All prophecy is one great exclamation: God is not indifferent to evil ! He is always concerned, He is  personally affected by what man does to man. He is a God of pathos.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 92

 

יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37

There is an evil which most of us condone and are even guilty of: indifference to evil. We remain neutral, impartial, and not easily moved by the wrongs done unto other people. Indifference to evil is more insidious than evil itself; it is more universal, more contagious,  more dangerous. A silent justification, it makes possible an evil erupting as an exception becoming the rule and being in turn accepted.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 92

לרבי לוי יצחק מברדיטשוב נודע, שהנערות המעריכות את המצות עובדות מן הבוקר  עד שעה מאוחרת בלילה עבודת פרך. מיד קרא בבית המדרש באזני קהל עדתו: "שונאי ישראל מעלילים עלינו, שאנו אופים את המצות בדם נוצרים - לא, בדם ישראל אופים אנו אותן !"

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 213

לאלו מבינינו (לרבות אותי)  הזקוקים בימים אלו של ניקיונות וההכנות לסדר ל"קצת פרופורציות" - אני מבקש לקרוא את דברי הרבי יצחק לוי בהקשר שלנו  - כקריאה שכזו - לשמור על פרופורציות !!

חג כשר ושמח !!

 

אמר רבי משה לייב:

אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 300

Rabbi Moshe Leib said:

"There is no quality and there is no power of man that was created to no purpose. And even base and corrupt qualities can be uplifted to serve God. When, for example, haughty self-assurance is uplifted it changes into a high assurance in the ways of God. But to what end can the denial of God have been created ? This too can be uplifted through deeds of charity. For if someone comes to you and asks your help, you shall not turn him off with pious words saying:'Have faith and take your troubles to God!' You shall act as if there were no God, as if there were only one person in all the world who could help this man - only yourself."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, (one vol.ed. 1991, book 2) p. 89