יש רוע שרוב רובנו מעלימים ממנו עין ואף אשמים בו: אדישות כלפי הרוע. אנו נותרים ניטרליים, אובייקטיביים, ואיננו מונעים בקלות מן העוולות  שנעשות לאנשים אחרים. אדישות לרוע חתרנית היא יותר מן הרוע עצמו; היא אוניברסלית יותר, מידבקת יותר, מסוכנת יותר. כהצדקה שקטה, היא מאפשרת את התפרצות הרוע; היוצא מן הכלל נהיה לכלל, ועקב כך מתקבל על הכלל.

א.י. השל, דת וגזע, בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 37

There is an evil which most of us condone and are even guilty of: indifference to evil. We remain neutral, impartial, and not easily moved by the wrongs done unto other people. Indifference to evil is more insidious than evil itself; it is more universal, more contagious,  more dangerous. A silent justification, it makes possible an evil erupting as an exception becoming the rule and being in turn accepted.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 92