העובדה שעל פרשת דרכיה של ההיסטוריה הישראלית נפגשו שני 'אבות העולם' שהיו למסוללי נתיבות באמונות ודעות, רבת חשיבות היא. פגישה של אדירי מחשבה מנוגדים בתכלית המתווכחים בדברים העומדים ברומו של עולם עלולה היתה לגלות בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן.

דור דור ודורשיו. חידה חידה וביאוריה; וכל העמוקה מחברתה ביאוריה מרובים ממנה. אף התורה נקנית בשתי דרכים: בדרך הסברא ובדרך החזון. דרכו של רבי ישמעאל הפשט. דרכו של רבי עקיבא המסתורין. וברור שהם לא יצרו את משנותיהם יש מאין. הפרשי דרכים הללו מעשה דורות הם, ולא נתגלו פתאום בדורם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. מקורם בגישות שונות לתורת ישראל, שנשתלשלו במהלך התקופות. אוצרות מחשבה היו צבורים באומה, ומפיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא אנו שומעים קולות ובנות קול של דורות שקדמו להם. אלא שבבית מדרשותיהם נתגבשו הדעות והגיעו לידי צורה שכמותן לא ידעו בדורות הקודמים. הם שיצרו את הצינורות שלתוכם נכנס שפע כוחות וזרמים קדומים. ובדבריהם כדי פרנסת דורות.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך א עמ' 57 - 58

"התאבקותם של אבות סימן לבנים. כשם שהאמונה משותפת לנו ולראשונים, כך גרעיני תמייה לנו ולהם. הקדוש ברוך הוא אפילו במעמד הר סיני לא הוציא תעלומה אור. 'ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוהים' ( שמות כ, כא ). 'ויהי כשמעם את הקול מתוך החושך' ( דברים כ, כ) - 'השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו מתוך האש והחושך, ולא מתוך האור'."*

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך א. עמ' 409. *בהערת השוליים על אתר מפנה השל לפרקי דרבי אליעזר, פמ"א.

בבית מדרשו של רבי עקיבא סברו, שהכל בידי שמים. התורה לכל פרטיה מתן מן העליונים היא, ואין הנביא אלא כלי המקבל את ההשראה. לעומת זאת סברו בבית מדרשו של רבי ישמעאל, שיש דברים שמשה עשה מדעתו; הנביא שותף במעשה הנבואה, ולא בית קיבול בלבד. כרוכות במחלוקת זו שיטות שונות בתפיסת דרכו של האדם. בבית מדרשו של רבי עקיבא נאמר: בני ישראל מחוסרי אמנה היו, ואף בשעה הרת עולם, כגון קריעת ים סוף ולפני הר סיני, לא האמינו בכל לב. על שיטה זו חלקו בבית מדרשו של רבי ישמעאל, ודרשו את ישראל לשבח ולא לגנאי.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך א. עמ' 241

כלל זה תקח בידיך: אין לך מאמר חכמה שאינו עושה הנחה ועקירה בבת אחת. יש צמצום  בהפלגה, והפלגה בצמצום. מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן אתה שומע לאו. אין המחשבה מתפתחת אלא בדרך הדיאלקטיקה: מתוך זווג של מושגים הסותרים זה את זה וגם משלימים זה את זה. מתגברים על החד־צדדיות שבמחשבה המופשטת על ידי שמעוררים את הצד שכנגד. אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 971

"הפתרונות לבעיות החמורות ביותר של הקיום האנושי לא יימצאו בוויתור על הישגי הציוויליצזיה הטכנולוגית, אלא בשחרור קיום האדם מן התלות המוחלטת בה.

היחס הראוי כלפי כל הנכסים החיצוניים הוא, שנכסים אלה אכן יהיו בבעלות האדם. אולם האדם אינו משועבד בהכרח לנכסיו, והוא מסוגל לחיות גם בלעדיהם. ביום השבת מתממש השחרור מהציוויליזציה הטכנולוגית - אנו נמנעים מלבצע כל פעולה, היוצרת או מקנה צורה מחודשת לדברים הנמצאים במימד המרחב. הזכות המלכותית אשר ניתנה לאדם 'לכבוש' את הארץ, מושעית ביום השביעי."

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 55

The solution of mankind's most vexing problem will not be found in renouncing technical civilization, but in attaining some degree of independence of it.

In regard to external gifts, to outward possessions, there is only one proper attitude - to have them and to be able to do without them. On the Sabbath we live, as it were. independent of technical civilization : we abstain primarily from any activity that aims at remaking or reshaping the things of space. Man's royal privilege to conquer nature is suspended on the seventh day.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p..28

זהות ההויה והמסתורין חופפת את כל היקום. דוגמתיות היא רציונליזציה של המסתורין, תיאור של הבלתי־מתואר, מבע של הבלתי־מובע. אין לטבוע את המסתורין במטבע שכלתני, כשם שאין לטבוע את הפשט במטבע של רזים. ברם רב ערכם של עיקרי אמונה כרמזים. רמז הוא זיווג הפשט והסוד, זיווג הנגלה והנסתר. כל התופס את עיקרי האמונה כפשטם מסרס את משמעותם.

הדוגמתיות אינה הולמת את דו־פרצופיות של המאורעות הדתיים. המחשבה הדתית דורשת מן המחשבה הרציונלית שתסגל לעצמה צורה אחרת לגמרי של התפיסה המושגית, ודורשת מן המחשבה הדוגמתית שתסגל לעצמה צורה אחרת לגמרי של התפיסה הסמלית.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 974 המשך בלי נדר יבוא

"הבריאה, אם כן, איננה פעולה חד־פעמית בזמן. הבאת העולם לידי קיום היא תהליך תמידי.* אלוהים קרא לעולם להיות, וקריאה זו ממשיכה והולכת. הרגע הזה ההווה, נוכח, כי אלוהים נוכח. כל רגע הוא בריאה. הרגע איננו סוף הבריאה, הוא כעין ניצוץ, אות בראשית. הזמן הוא התחדשות מתמדת, מילה נרדפת לבריאה מתמשכת. הזמן הוא מתנת אלוהים לעולם המרחב."

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 133. *הערת השוליים מס' 9  בה השל מפנה ל"פסוקים" מתפילת שחרית  הושמטה

Creation we are taught, is not an act that happened once upon a time, once and for all. The act of bringing the world into existence is a continuous process. The act of bringing the world into existence is a continuous process.* God called the world into being, and the call goes on. There is this present moment because God is present. Every instant is an act of creation. A moment is not a terminal but a flash, a signal of Beginning. Time is perpetual innovation, a synonym for continuous creation. Time is God's gift to the world of space.

A J Heschel, The Sabbath, Shambhala Publications Inc. p. 92 *footnote no. 9 in which H refers to phrases from the morning service  is not quoted here. 

השל על חירות ( ראו פוסט מה6 באפריל 2011 )

השל דן ב"חירות" בפרק 41 לספרו "אלוהים מבקש את האדם". הפרק נמצא בחלק השלישי של הספר. כותרתם של שני החלקים  הקודמים הם "אלוהים" ו"התגלות". כותרת החלק השלישי היא  "מענה". פרק 41 הוא הפרק  השני לפני סוף הספר. פרק 40 עוסק ב"המעשה הגואל" ופרק 42 עוסק ב"רוח היהדות". כותרת פרק 43 והאחרון בספר היא: "העם היהודי." 

הפרק על "חירות" מחולק לארבעה תת־ פרקים:

"בעיית החירות"

"החירות היא אירוע"

"חירות ובריאה"

"עניינו ודאגתו של אלוהים"

בתחילת הפרק כותב השל: 

אמרנו שההנחה הגדולה של הדת היא שהאדם מסוגל להתעלות אל מעבר לעצמו. יכולת זו היא מהותה של החירות.

 א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 322

Heschel discusses Freedom in chapter 41 of his book God in Search of Man. The chapter appears in Part 3 of the book. Part 1 & 2 are called "God" and "Revelation", Part 3 is called: "Response". Chapter 41 is the second to last chapter of the book. Chapter 40 is called: "The Deed Redeems", Chapter 42: "The Spirit of Judaism". The final chapter of the book ( 43 ) is called : "The People Israel".

The chapter on Freedom is divided into 4 sections:

The Problem of Freedom

Freedom is an Event

Freedom and Creation

Divine Concern

At the beginning of the discussion Heschel states:

We have said that the grand premise of religion is that man is able to surpass himself. Such ability is the essence of freedom.

A.J. Heschel. God in Search of Man, FS&G, p 409

"התפילה היא אחת התופעות הנשגבות שבחיי האדם. דבר פלאי ורגיל, מסובך ופשוט, עובדה של יחידים וענינה של האנושות, פעולת בן האדם ודבר המסור לאלוהים. קולה הולך  וחוזר מימות  עולם ועד היום הזה והיא הולכת ומתחדשת לבקרים, חדשה לרגעים."

"כשם שאין הכוונה לשכר או לכבוד העתיד לבוא הכח המניע במשורר בשעת יצירתו, כך אין המגמה להגיע לידי תועלת תמציתה של התפילה."

א. י. השל, על מהות התפילה, פורסם לראשונה ב"בצרון" ( 346 ) שנה ג' ( תש"א ) ולאחר מכן, בתשל"ד, בלקט מקורות על התפילה במחשבת חז"ל  בעריכת יוסף היינימן בהוצאת אמנה,  עמ' 5, 7

"כשם שאין העולם מתקיים אלא בצירוף המידות, כך אין המחשבה מתקיימת אלא בשילוב דרכים. זה ועוד. כל הדרכים בחזקת סכנה."

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 977

The question may be asked what our attitude should be toward the prayer of those who do not accept the ancient conception of God that is discussed. Now the issue is not the formulation of a concept or the acceptance of a definition.We Jews have no concepts; all we have is faith, faith in His willingness to listen to us. We have no information, but we sense and believe in His  being near to us. Israel is not a people of definers of religion but a people of witnesses to His concern for man.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, pp.87-88

שאלה שעשויה להישאל היא מהי גישתנו כלפי תפילתם של אלו שאינם מקבלים את מושג האלוהים העתיק שבו דנו. ובכן, נושא הדיון אינו ניסוחו של מושג או קבלתה של הגדרה, לנו היהודים אין מושגים; כל שיש לנו הוא אמונה, אמונה בנכונותו של אלוהים להאזין לנו. אין לנו כל מידע, אך אנו חשים ומשוכנעים בהיותו קרוב אלינו. ישראל אינו עם של מגדירי דת אל עם של עדים לאכפתיות של אלוהים לאדם.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  דרור בונדי, הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ' 155

אין אנו יכולים לפתור את בעיית הזמן על ידי כיבוש המרחב, על ידי פירמידות ותהילה. ביכולתנו לפתור את בעיית הזמן רק על ידי קידוש הזמן. אם האדם לבדו, הזמן חומק ממנו; עבור אדם עם אלוהים, הזמן הוא נצח במסווה.

הבריאה היא שפת אלוהים, הזמן הוא שירת אלוהים, והדברים שבמרחב הם העיצורים שבשיר. לקדש את הזמן פירושו לשיר את התנועות יחד עם אלוהים.

זוהי מטרת האדם - לכבוש את המרחב ולקדש את הזמן.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ'  134

"מיום היות האדם על פני האדמה לא היה מקדש שנקדש בדם רב וטהור, כמו שנקדש קיומה של האומה הישראלית. כל יהודי שנשתייר בחיים הוא זוטו של נר מהמאור האלוהי ואוד מוצל מאש הרשע. בלא יודים, כל יהודי מוכתר בכתר של קדושה. עליו לחוש את ההוד המרחף על פני קיומו. גדול שברנו וגדול תפקידנו. ותפקידנו העיקרי הוא להציל את לב האדם, את הלב המגיע ללב השמים."

א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 63

What are the epithets that accurately describe the conspicuous attribute of religious existence as commonly observed ? Half-hearted, perfunctory, moderate, mediocre. Yet such a state is an untenable contradiction. The meaning of religion is that it is a culmination, a climax; not an ornament, but the heart, the chief meaning of existence; not a fraction, but a completion; not shallowness but depth. The demand is for 'service of the heart'; what is offered is lip service.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p. 166

"כשאדם נמצא בצער, פתוחות לפניו שלוש דרכים. מי שנמצא במדרגה פשוטה - בוכה; מי שניצב במדרגה גבוהה יותר - שותק; מי שניצב במדרגה גבוהה מאוד - הופך את צערו לניגון..."

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' כח וכן בעמ' 244

במים הסוערים של הזמן והעמל, יש איים שקטים אליהם יכול לגשת האדם ולתבוע את כבודו. האי הוא היום השביעי, השבת, היום בו נחלץ האדם מן הדברים, מן הכלים ומן עולם המעשה, וזוכה לדבוק ברוח.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 56

In the tempestuous ocean of time and toil there are islands of stillness where man may enter a harbor and reclaim his dignity. The island is the seventh day, the Sabbath, a day of detachment from things, instruments and practical affairs as well as of attachment to the spirit.

A J Heschel, The Sabbath, Shambhala Publications Inc. p. 20

"A learned man lost all his sources of income and was looking for a way to earn a living. The members of his community, who admired him for his learning and piety, suggested to him to serve as their cantor on the Days of Awe. But he considered himself unworthy of serving as the messenger of the community, as the one who should bring the prayers of his fellow-men to the Almighty. He went to his master the Rabbi of Husiatin and told him of his sad plight, of the invitation to serve as cantor on the Days of Awe, and of his being afraid to accept it and to pray for his congregation.

'Be afraid, and pray,' was the answer of the rabbi."

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p.89. In a footnote to this passage Heschel refers to Man is Not Alone p 256, where this story also appears.

ר' שמחה בונים לימד שתמצית היהודיוּת היא הפנימיות, המצויה בעומק המחשבה ובעומק הלב.

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 58

Abraham, Isaac and Jacob do not signify ideas, principles or abstract values.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p. 88. Bear with me on this one. There is a very basic idea here of Heschel's in regard to the "Jewish - Biblical outlook" on the world. Either subsequent quotes in the upcoming days or your own looking into Heschel's exposition "ibid", or both will clarify the idea...or not 

רבי מנדל ורבי ישמעאל ( ג )

"פרדוקס עמוק התקיים בנשמתו של ר' מנדל. מצד אחד, הוא סבר שהאדם הוא לא־כלום ושאפילו לצדיק אסור 'לומר את דברו' כלפי השמיים, ולכן הוא סירב להשתמש בכוח של 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים'. ומצד שני הוא הסתובב עם טענות קשות כלפי בורא עולם. למרות שרוב הזמן הוא הסתיר את טענותיו תחת מעטה של שתיקה, היו כמה פעמים שבהן זעק את הקובלנות שלו כלפי אלוהים ב'דיבורים' חריפים, עוקצניים.

וכי זו דרכה של היהדות: להיות בקובלנה כלפי אלוהים, ועוד להעלות אותה על השפתיים ?! על הבעיה הזו התנהלה מחלוקת הן בין התנאים והן בין האמוראים. רבי עקיבא, למשל, סבר שתמיד יש ללמד זכות על ריבונו של עולם. אפילו כשהכול מריר וחשוך, עלינו לקבל את הכול באהבה; זו עבירה לצאת בטענות נגד ריבונו של עולם. רבי ישמעאל, לעומתו, לא היה מוכן לקבל את צרותיו של עם ישראל באהבה, והוא עצמו העז להתרעם על ריבונו של עולם*

ר' מנדל נהג לפי שיטת ר' ישמעאל. אדם שמבקש לחיות מתוך כנות לא ידחיק ולא יכחיש קושיה שבוערת בו בכאב.

יש אין ספור ניסיונות, אשליות, ותירוצים ריקים. אך ר' מנדל נהג לצעוק על תלמידיו: 'שהלב יישבר, ששתי הכתפיים תבקענה, שייטחנו שמיים וארץ - ושהאדם לא ייכנע."

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 232 - 233 * בהערת שוליים מפנה כאן השל לתורה מן השמיים, עמ' 189 -192

רבי מנדל ורבי ישמעאל ( ב )

"פרדוקס עמוק התקיים בנשמתו של ר' מנדל. מצד אחד, הוא סבר שהאדם הוא לא־כלום ושאפילו לצדיק אסור 'לומר את דברו' כלפי השמיים, ולכן הוא סירב להשתמש בכוח של 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים'. ומצד שני הוא הסתובב עם טענות קשות כלפי בורא עולם. למרות שרוב הזמן הוא הסתיר את טענותיו תחת מעטה של שתיקה, היו כמה פעמים שבהן זעק את הקובלנות שלו כלפי אלוהים ב'דיבורים' חריפים, עוקצניים.

וכי זו דרכה של היהדות: להיות בקובלנה כלפי אלוהים, ועוד להעלות אותה על השפתיים ?! על הבעיה הזו התנהלה מחלוקת הן בין התנאים והן בין האמוראים. רבי עקיבא, למשל, סבר שתמיד יש ללמד זכות על ריבונו של עולם. אפילו כשהכול מריר וחשוך, עלינו לקבל את הכול באהבה; זו עבירה לצאת בטענות נגד ריבונו של עולם. רבי ישמעאל, לעומתו, לא היה מוכן לקבל את צרותיו של עם ישראל באהבה, והוא עצמו העז להתרעם על ריבונו של עולם"*

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 232 - 233 * בהערת שוליים מפנה כאן השל לתורה מן השמיים, עמ' 189 -192

רבי מנדל ורבי ישמעאל ( א )

שנים רבות עיינתי בספרו של השל על קוצק שבאנגלית ו"לא הבנתי מילה". לא הבנתי מה לנו ולקוצק ? מה להשל ולקוצק ? מלבד הענין האישי שלו ב"סגירת מעגל" בערוב ימיו כפי שהוא מתאר בהקדמה לספר.

עד לאחרונה. עד לפרסום החלק השני של התרגום לעברית של הספר שלו  ביידיש על קוצק שכתב השל "במקביל" לספר באנגלית.

התרגום הזה שחלקים ממנו חופפים מבחינת התוכן לספר באנגלית מנהיר עבורי לא מעט קטעים שקודם לכן היו סתומים  ולא מובנים.

אלו היו דברי הקדמה לפסקאות מתוך הספר "חסידים עד הקצה - סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה" אותו חלק שני דלעיל בתרגום דניאל רייזר ואיתיאל בארי ובעריכת דרור בונדי.

בכוונתי להביא כאן, בשלוש עד ארבע "פעימות" דברים מהקטע בפרק 9 של הספר שכותרתו "הכנעה ?" מתחילת הדברים ועד לפואנטה בנוגע לרבי ישמעאל.

"פרדוקס עמוק התקיים בנשמתו של ר' מנדל. מצד אחד, הוא סבר שהאדם הוא לא־כלום ושאפילו לצדיק אסור 'לומר את דברו' כלפי השמיים, ולכן הוא סירב להשתמש בכוח של 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים'. ומצד שני הוא הסתובב עם טענות קשות כלפי בורא עולם. למרות שרוב הזמן הוא הסתיר את טענותיו תחת מעטה של שתיקה, היו כמה פעמים שבהן זעק את הקובלנות שלו כלפי אלוהים ב'דיבורים' חריפים, עוקצניים."

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 232 - 233

The less spoken, the better. It is better to put off uttering a word, even a syllable, as long as possible.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 281                                                              

עלינו לדבר כמה שפחות. כדאי לדחות את אמירתה של מילה אחת או אפילו של הברה אחת, כמה שרק אפשר.

א.י. השל, חסידים עד הקצה סיפורם של גיבורי קוצק: מלובלין ועד איזביצה, תרגום מיידיש דניאל רייזר ואיתיאל בארי, בעריכת דרור בונדי, ספרי מגיד והוצאת קורן, עמ' 242