Embarrassment not only precedes religious commitment; it is the touchstone of religious existence. How embarrassing for man to have been created in the likeness of God and to be unable  to recognize him !  In the words of Job:

                   Lo, He passes by me and I see Him not;

                   He moves on, but I do not perceive Him.

                                                               Job 9:11

A.J. Heschel, Who is Man ? p113

לא רק שהמבוכה קודמת למחוייבות דתית; זוהי אבן השתייה של הקיום הדתי. כמה מביך זה לאדם שהוא נברא בצלם אלוהים ואין הוא מסוגל להכיר בקונו. כפי שאמר איוב:

              הֵן יַעֲבר עָלַי, וְלא אֶרְאֶה;

              וְיַחֲלף, וְלא-אָבִין לוֹ.

                                      (איוב ט/יא)

א.י.השל, מיהו אדם ?

תאריך רשומה: 1/2/11

(2) Man

 

In several ways man is set apart from all beings created in six days. The Bible does not say, God created the plant or the animal; it says, God created different kinds of plants, different kinds of animals ( Genesis I: 11-12. 21-25 ). In striking  contrast, it does not say, God created different  kinds of man, men of different colors and races; it proclaims, God created one single man. From one single man all men are descended.

A. J. Heschel, Religion and Race, TIOF, p. 86-87

במספר דרכים נבדל האדם משאר היצורים שנבראו בששת ימי הבריאה. התנ"ך אינו אומר כי אלוהים ברא צמח זו או חיה זו; הוא אומר כי אלוהים ברא סוגים שונים של צמחים , סוגים שונים של חיות (בראשית  א יא-יב, כא-כה [ - "למינו"]). בניגוד גמור לכך, התנ"ך אינו אומר שאלוהים ברא סוגים שונים של אדם, שבני האדם נבראו בצבעים או בגזעים  שונים; הוא מכריז: אלוהים ברא אדם אחד ויחיד. אדם יחיד זה ניצב בראש השושלת של כל בני האדם.

א. י. השל, דת וגזע, בקובץ אי הבטחון שב-חירות, תרגום המאמר הוא של דרור בונדי.

(1) Man

 

Is it not possible that, in following the example of Aristotle and contemplating man in terms of the animal species, we have been looking at man from the wrong perspective ?

A. J. Heschel, Who is Man? ( WIM ?) , p 23

האין זה אפשרי שבלכתנו אחר אריסטו ובחשבנו על האדם במונחים של אחד ממיני החיות, שבוחנים אנו את האדם מנקודת מבט שגויה ?

א. י. השל , מיהו אדם ? טת"ל (טרם תורגם לעברית)

"בן עזאי אומר"

 

Significantly, Jewish tradition, while conscious of the possibilities of evil in the good , stresses the possibilities of further good in the good. Ben Azzai said: 'Be eager to do a minor mitzvah and flee from transgression; for one mitzvah leads to [brings on] another mitzvah, and one transgression leads to another transgression; for the reward of a mitzvah is a mitzvah, and the reward of a transgression is a transgression. (Avot 4/2)

A. J. Heschel, "Confusion of Good and Evil", in "The Insecurity of Freedom", p 144

המסורת היהודית , לצד הכרה באפשרות הרע שבטוב, מדגישה את האפשרות להוסיף טוב על טוב . בן עזאי אומר : הווי רץ למצוה קלה ובורח מן העברה שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה ( אבות ד/ב).

א. י. השל , בלבול בין טוב לרע, בקובץ אי הבטחון שב- חירות,

אין אמונה בלי יגעה (1)

 

אני מדגיש: אין אמונה בלי יגעה, בלי מאמץ. מעשים ומאמץ מחשבה. אין אמונה דבר שנוצר יש מאין, מן הדברים הנקנים בהיסח הדעת.

א. י. השל, על יחודו של הקיום היהודי, דור יודע עדות - ואין בכוחו להעיד

I repeat: there is no faith without strenuous effort, effort in thought and in deed. Faith is not something snatched from mid- air, creatio ex nihilo, something absorbed in a fit of distraction.

A. J. Heschel, The Individual Jew and his Obligations, TIOF, p. 201

מתוך "דת וגזע" (2)

 

Faith in God is not simply an afterlife-insurance policy. Racial or religious bigotry must be recognized for what it is: satanism, blasphemy.

A. J. Heschel, Religion and Race, in TIOF, p 86

אמונה באלוהים אינה סתם פוליסת ביטוח שאחרי המוות. שנאת האחר על רקע גזעני או דתי מן ההכרח שתוכר בתור מה שהיא: שטניות , נאצה כלפי שמיא.

א. י. השל, דת וגזע, בקובץ אי הבטחון שב- חירות, תרגום של דרור בונדי

(1) God

 

God is not a concept produced by deliberation. God is an outcry wrung from heart and mind. God is never an explanation, it is always a challenge. It can only be uttered in astonishment.

A. J. Heschel, What We Might Do Together, MGSA, p 296

קודשה בריכו איננו מושג פועל יוצא של עיון. הקב"ה הוא זעקה מתוך הלב והשכל. אלוהים לעולם איננו הסבר, מדובר תמיד באתגר. ניתן לבטאו אך ורק מתוך השתוממות.

א. י. השל, מה יכולנו לעשות ביחד, בקובץ , הוד מוסרי ותעוזה רוחנית, טת"ל ( טרם תורגם לעברית)

מתוך " דת וגזע" (1)

 

Religion and race. How can the two be uttered together ? To act in the spirit of religion is to unite what lies apart, to remember that humanity as a whole is God's beloved child. To act in the spirit of race is to sunder, to slash, to dismember the flesh of living humanity. Is this the way to honor a father: to torture his child ? How can we hear the word 'race' and feel no self- reproach ?

A. J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom ( TIOF), pp 85-86

דת וגזע . איך ניתן להגות את שתי המילים יחדיו ? לפעול ברוח הדת משמע לאחד את הנתון בפירוד, לזכור שהאנושות כשלמות אחת היא בנו האהוב של אלוהים. לפעול ברוח הגזע משמע להפריד, לקרוע, לבתר את בשרה של האנושות החיה. האם כך יאה לכבד אב : לענות את בנו ? כיצד אנו יכולים לשמוע את המילה 'גזע' ולא לחוש כל מוסר כליות ?

א. י. השל, ב"דת גזע", מתוך הקובץ "אי הבטחון שב- חירות", התרגום הוא של דרור בונדי

ותרגום מאמר זה יופיע בקובץ מאמרי השל שיראה אור בקרוב בהוצאת טובי (מגיד).

"המאור שביהדות " (1)

 

מדברים על חובותיו של היחיד למסורת. ומה בדבר זכויותיו של היחיד ביחס למסורת ?

שכחנו את אהבת אלוהים את ישראל, שכחנו שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, שהתורה דרכיה דרכי נועם....

חל שינוי גמור בשטח החינוך. היהודים שואבים את רוב ידיעותיהם לא ממעייני התלמוד אלא ממקורות תרבות חילונית. משא - ומתן של הלכה והגיונו זר ורחוק לרוב העם, אף לא ידעו ולא יבינו את המושגים , את הערכים. אין לשון משותפת לאנשי הלכה ולרוב העם. קם דור הפלגה. אין איש שומע שפת רעהו. זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי. זה שואל לבנה וזה מביא טיט. הכל יודעים שהיהדות היא עול כבד. אבל מי יודע שהיהדות היא גם 'עונג הרוחות ועדן הנפשות', שהשבת היא מעין עולם הבא ? האם היהדות אסורה בהנאה ? בידי הרבה מאתנו נעשתה המסורת לעץ יבש. פג טעמו וזז ליחו. רבים הם המדברים בשם האומה שלא קראו ולא שנו, שלא טעמו טעם יהדות ולא התענגו מטובה, שקליפתה אוכלים ותוכה זורקים. הזיבורית שלנו מפורסמת ברבים. העידית שלנו גנוזה ליחידי סגולה. חטאנו כי לא ידענו לפענח את הנעלם, איך לפקוח את עין הלב, איך להוציא את מאור התורה מנרתיקו. לא טיפחנו את העין - והעין סמויה; לא טיפחנו את האוזן - והאוזן אטומה. אנו המורים קטני אמנה, מתהלכים סביב לבעיות היהודי, ובנקודה אין נוגעים.

א. י. השל ,מתוך מאמר שנקרא "על יחודו של הקיום היהודי, דור יודע עדות  - ואין בכוחו להעיד", שפורסם בירחון בשם "מולד" בשנת 1957

We speak of the obligations of the individual to tradition. But what of the rights of the individual within the tradition ? We have forgotten the love of God for Israel.  We have forgotten that 'the Holy One , blessed be He, does not ask the impossible of His creatures,' that the ways of the Torah are 'ways of pleasantness.'....

A complete change has taken place in the field of education. For the most part Jews derive their knowledge not from Talmudic but from secular sources. Halachic ways of thinking and reasoning are strange to most people; they have no inkling of these concepts and values. The authors of the Halacha and the modern man do not speak the same language. A divided generation has risen.  A man does not understand the language of his neighbor. Each side claims to possess all the truth. All know that Judaism is 'a burden.' But who knows that it is also ' a joy of the spirit and the Eden of the souls', that the Sabbath is a foretaste of the world to come ?

A. J. Heschel , The Individual Jew and his Obligations ( a paper presented in Hebrew to the Jerusalem Ideological Conference, convened at the Hebrew University in Jerusalem in August 1957 ) , in The Insecurity of Freedom  pp 195 -196

לט"ו בשבט - "דבר לאלוהים"

 

Whose ear has heard the trees sing to God ? Has our reason ever thought of calling upon the sun to praise the Lord ? And yet, what the ear fails to perceive, what reason fails to conceive, the Bible makes clear to our souls. It is a higher truth, to be grasped by the spirit.

Modern man dwells upon the order and power of nature; the prophets dwell upon the grandeur and creation of nature, The former directs his attention to the manageable and intelligible aspect of the universe; the latter to its mystery and marvel. What the prophets sense in nature is not a direct reflection of God but an allusion to Him. Nature is not a part of God but rather a fulfillment of His will.

A. J. Heschel, God in Search of Man, p 97

מן המקרא למדים אנו שהחיים 'הפנימיים' של הטבע חתומים בפני האדם. המקרא אינו טוען שהדברים מדברים עם האדם; הוא טוען רק שהם מדברים עם אלוהים. חפצים דוממים מתים הם ביחס לאדם, אך חיים ביחסם לאלוהים. הם שרים לאלוהים, הרים נמסים כדונג ותהומות מים מתחלחלים בראותם את מלך מלכי המלכים (תה' עז 17; צז 5), 'מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב' (שם קיד 7).

מי אוזניים לו וישמע את האילנות שרים לקדוש ברוך הוא ? האם תבונתנו שקלה אי פעם לקרוא לשמש שתהלל את אלוהים ? אך את מה שהאוזניים אינן מצליחות לשמוע ואת מה שהשכל אינו מצליח לתפוס, מבהיר המקרא לנשמותינו. זוהי אמת נעלה יותר ואותה יש לתפוס ברוח.

האדם המודרני מהרהר בסדרו של הטבע ובעצמתו, ואילו הנביאים הרהרו בהודו של הטבע ובבריאתו. האדם המודרני מתרכז באותו היבט של היקום הניתן לניהול ולתפיסה חושית, ואילו הנביאים התרכזו בהיבטי המסתורין והפלא שלו. הנביאים לא ראו בטבע בבואה של אלוהים, כי אם הרמזה לקיומו. הטבע אינו חלק מן האל, כי אם הגשמת רצונו.

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. קיימת צורה נעלה יותר של ראייה. עלינו ללמוד כיצד לשאת עינינו למרום ולראות שהעולם הוא שאלה יותר מאשר תשובה. יופיו ועצמתו של העולם הם כאין וכאפס בהשוואה לאדון העולם. הודו של הטבע אינו אלא הראשית. מעבר להוד שוכן אלוהים.

האדם המקראי אינו תופס את הטבע במנותק מאלוהים, אלא ביחס אליו. 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ' (בר' א 1)  - מילים ספורות אלה פורסות בפנינו את הקונטינגנטיות ואת התלות המוחלטת של המציאות כולה. אם כן, מהי המציאות ? לאדם המערבי היא דבר בפני עצמו. לאדם המקראי היא דבר לאלוהים. בשעה שהוא מתבונן בדבר*, יותר משהוא רואה צורה וצבע, עצמה ותנועה, רואה האדם המקראי את מעשה ידי אלוהים. העולם הוא שער, לא חומה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 77 - 78

*"ב" דגושה עם שוא תחתיה

(1) the Bible is a book about man

 

If you were to ask me what  I should teach first to  young people about Jewish theology, I would say teach the concept of man. I have often suggested that the Bible is a book about man. It is not a book about God. It depicts God's anthropology rather than man's theology. The central issue in the Bible is man. Unless we understand the essential biblical claims concerning man, we cannot teach Jewish theology. What is the essential claim ? To put it in a very minimal form, it is the infinite importance of man; what man can do and how man shall act.

A.J. Heschel, Jewish Theology, in MGSA, p 157

אם תשאלו אותי  מה עלינו ללמד אנשים צעירים אודות תאולוגיה יהודית, הייתי אומר, תלמדו  'תמונת האדם - הקונספט של האדם '.   לא פעם הצעתי שהתנ"ך הוא ספר אודות האדם. אין זה ספר על האל. התנ"ך מתאר את האנתרופולוגיה של הקב"ה ולא התאולוגיה של האדם. הנושא המרכזי בתנ"ך  הוא האדם. אם לא נכיר את התובנות העיקריות של התנ"ך לא נוכל ללמד תיאולוגיה יהודית - מהי. מהי התובנה הבסיסית : באופן תמציתי ניתן לומר כי זוהי החשיבות האינסופית של האדם; יכולת האדם וכיצד עליו לנהוג.

א.י. השל, "תאולוגיה יהודית" בקובץ "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" - ט.ת.ל (טרם תורגם לעברית)

 

The secret of religious education is learning , passion and conviction.

A.J. Heschel, Idols in the Temples, The Insecurity of Freedom, p 54

הסוד שבחינוך דתי הוא לימוד, תשוקה ושיכנוע פנימי.

א.י. השל , צלמים בהיכלות, בקובץ  אי בהטחון שב- חירות, טרם תורגם לעברית

 

Sensitivity to the mystery of living is the essence of human dignity. It is the soil in which our consciousness has its roots, and out of which a sense of meaning is derived. Man does not live by explanation alone, but by the sense of wonder and mystery. Without it there is neither religion nor morality, neither sacrifice nor creativity.

A.J. Heschel, Depth Theology, in The Insecurity of Freedom, p 123-124

רגישות למיסתורין של החיים היא תמציתה של כבוד האדם. זוהי הקרקע שבה מצויים שורשי התודעה שלנו. האדם איננו חי על פי הסברים לבדן, אלא על פי תחושת פלא וסוד. בלעדיה אין לא דת ולא מוסר, לא הקרבה ולא יצירתיות.

א. י. השל, תאולוגיית עומק, בקובץ  אי הבטחון שב- חרות , טרם תורגם לעברית

 

The things that horrified the prophets are even now daily occurrences all over the world. There is no society to which Amos' words would not apply.

     Hear this, you who trample upon the needy,

     And bring the poor of the land to an end,

     Saying: When will the new moon be over

     That we may sell grain ?

     And the Sabbath,

     That we may offer wheat for sale.

     That we may make the ephah small and the shekel great,

     And deal deceitfully with false balances,

     That we may buy the poor for silver,

     And the needy for a pair of sandals,

     And sell the refuse of the wheat ?

                                                          Amos 8: 4-6

A. J. Heschel, The Prophets, JPS, 1962, p. 3

הענינים שהחרידו את הנביאים הם גם כעת ענינים שביום יום ברחבי העולם. אין חברה שמילותיו של עמוס אינן תקפות לגביה.

       שמעו זאת השואפים אביון

       ולשביית ענוי- ארץ

       לאמור: מתי יעבור החודש ונשבירה שבר ?

       והשבת ונפתחה בר,

       להקטין איפה ולהגדיל שקל,

       ולעוות מאזני מרמה,

       לקנות בכסף דלים,

       ואביון בעבור נעליים,

       ומפל בר נשביר ?

                                              עמוס  ח: ד-ו

                                        

א.י. השל, הנביאים, טרם תורגם לעברית

     

"להוסיף מן החול אל הקודש"

 

הרבה תקופות עברו  מן היום  שהתחילו חוזינו ונביאנו לזעזע את המצפון האנושי בזעקת שבר, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כי מלאה הארץ חמס, כדת - כמדינה, כיחיד - כציבור. אולם, עם זה, הציתו בנו הנביאים את החזון והתשוקה לתיקון ולשיפור. אנו כופרים, בהחלט, כי סדר העולם נקבע לדורות, בבחינת חוק ולא יעבור. כל יום וכל תקופה עשויים להיות כעין ערב שבת, והוטל עלינו כיצד להכין  מן החול לשבת. אין בידנו לדחוק את הקץ, אבל בידינו להוסיף מן החול על הקודש. ומכל שעה אפשר להוסיף. ההכנה נוהגת אף בדברים של מה-בכך, כי אין יכול לסיים בגדול, אם לא תפתח בקטן. השחק הנטוי על פני הים הגדול נמתח גם על האבק שעל פני המשעול העזוב. ואף על פי שהשמדת הרשע והעברת הזדון מן הארץ אין בהם משום מלאכה קלה - הרי גם נטילת ידים וברכת 'המוציא', אינם מן הדברים שרשאי אדם לדוש בעקביו ולזלזל בהם.

א. י השל, פקוח נשמה

Many eras have passed since our visionaries and prophets began shaking the human conscience with the anguished cry that all flesh had corrupted its ways on earth, that the earth was filled with violence, in religion as in politics, with individuals as with communal affairs. However, along with this, the prophets sparked in us the vision and the desire to repair and improve the world. We clearly are heretics if we believe that human affairs are predetermined in an inviolable manner. Each day and each era have the potential to be Friday, and it is incumbent upon us to learn how to prepare on a weekday for the Sabbath. We lack the power to prematurely force the advent of the end of days, but we are able to add to the sacred from the profane. And it is possible to accomplish such additions every hour. Preparation is necessary even in commonplace matters, for you cannot reach the significant without beginning with the insignificant. The same heavens that are stretched out over the ocean also cover the dust on an abandoned path. And though the destruction of evil and the eradication of malice are not easy tasks, laving one's hands before eating bread and reciting the blessing over the bread are not to be trampled upon and made light of.

A. J. Heschel, Pikuach Neshama, MGSA, p 57

"שומה להתחקות על העקבות "

 

כל אדם ואדם הוא מעין 'שויתי' וכל הדברים  - בבחינת עקבות אלוהים במדבר הנשיה. על ידי כל הדברים שבעולם אפשר להתקרב אל המקור. עלינו, היהודים, שומה להתחקות על העקבות, ולהסיר את הלוט מעל האלהים, שהתחפש בלבוש העולם.

א. י. השל, פקוח נשמה

Every human being is a kind of reminder of God ( Shiviti ) and all things are like traces of God's footprints in a barren desert. Through all the things in the world it is possible to come close to the Source. It is incumbent upon us, as Jews, to follow the footprints, and remove the veil from God who is masked in the costume of the world.

A. J. Heschel, Pikuach Neshama, in MGSA, p 57 ( I have again verged from the Eng translation in MGSA and use "to follow" instead of  "to imitate" which appears in MGSA and to my mind is out of context)

 

בידי כל יחיד ויחיד להכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות או לכף חובה. והמעשים השכיחים, שאדם דש בעקביו, משולים במעלתם לענינים שלא יתמו לנצח.

א.י. השל, פקוח נשמה, מכבשונה של ההויה היהודית

Each and every one of us can determine for ourselves and for the whole world whether we become innocent or guilty. And the most common acts that a person does are compared in their importance  to things which are eternal.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama, MGSA, p 56-7

 

אנו דרים בכפיפה אחת עם הנצח. חיי עולם ניטעו בתוכנו. שולחן בבית , הרי מזבח בבית.

א.י. השל , פקוח נשמה, מכבשונה של ההויה היהודית.

We live always at one with eternity. Eternal life has been planted in our midst. A family table is an altar in our home.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama: To Save a Soul, M.G.S.A p 56 ( considering that the original article was in Hebrew I allowed myself to verge from the translation that appears in MGSA and to translate "bayit" as "home" rather than "house").

תאריך רשומה : 11/1/11

"מהות האצילות"

 

אצילות, מה משמעותה ? אציל הרוח הוא האיש, אשר עשרו הגנוז עולה על עשרו הנראה, שנכסיו הטמונים מרובים על הגלויים, אשר הטפח שהוא מכסה רב מן הטפחיים שהוא מגלה. אין העדינות מצויה אלא במקום אשר הפנימיות מרובה על החיצוניות, הסוד מרובה על הפשט, העמקות על הרחבות. האצילות היא הריווח , העולה לנשמה, כשהיא מחליפה את הארעי בקבע, את המועיל בחשוב.

א.י. השל,  פקוח נשמה

What is the meaning of nobility ? A person possessing nobility is one whose hidden wealth surpasses his outward wealth, whose hidden treasures exceed his obvious treasures, whose inner depth surpasses by far that which he reveals. Refinement is found only where inwardness is greater than outward appearance. The hidden is greater than the obvious, depth greater than breadth. Nobility is the redeemed quality which rises within the soul when it exchanges the transient for the permanent, the useful for the valuable.

A. J. Heschel, Pikuach Neshama : To Save a Soul , in M.G.S.A p56

בעקבות ההתנקשות בחברת הקונגרס אתמול באריזונה

 

Today is the anniversary of the death of Presidenr Kennedy. His assassination shook the world. Yet it made no impact on our laws and customs. No lesson was learned, no conclusion was drawn. Guns are still available c.o.d Mass killing in Chicago, in Houston, in Arizona, and elsewhere is becoming a favorite pastime of young boys.

A.J.Heschel, What We Might Do Together,  ( 1967 ) in Moral Grandeur & Spiritual Audacity

היום הוא יום השנה לרצח הנשיא קנדי. הרצח שלו זעזע את העולם. עם זאת, הוא לא השפיע על החוקים או המנהגים שלנו. הלקח לא נלמד והמסקנה לא הופקה. כלי נשק עדיין ברי השגה כנגד מזומנים. רציחות המוניות בשיגקו, בהוסטון, באריזונה ובמקומות אחרים נעשים לבילוי מעודף על נערים צעירים.

א.י השל , "מה אנו עשויים לעשות ביחד", (1967) בקובץ "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית".

"הגעגועים לשבתיות"

 

לחיות כיהודי משמע: להרגיש בכל את הנשמה, זו של הזולת וזו של ישותנו אנו....הנשמה שבנו אינה עשויה למצוא קורת רוח בהשבעה גשמית בלבד. בכל אחד מאתנו מהבהבים  געגועים לשבתיות, ליופי ולשלוה. וכל מי שכובל וכובש את הגעגועים, ונותן לכוחות הנשמה להתפזר ללא טוב, הרי הוא, לא רק מטיל זהמה בנפשו, אלא נותן יד לחורבן העולם. כי הנשמה שהתנוונה היא אם כל חטאת ומקור כל הזדונות. וכל הפגעים הרעים, כגון: שנאה, גאוה וקנאה, נובעים מרוחו של האדם.

א. י. השל, פקוח נשמה, מכבשונה של ההויה היהודית (ההדגשה בקו תחתי היא שלי - ג.ג.)

To live as a Jew means to feel the soul in everything, in others and in our own existence....The soul in us will not find satisfaction merely in physical fulfillment. In each of us flickers the longing for Shabbatness, for beauty, for serenity. Anyone who chains and represses these longings and allows the powers of the soul to  disperse to no good end not only contaminates his self, but also contributes to the world's destruction. For the soul which degenerates is the mother of all sins and the source of all evil. And all the evil afflictions such as hate, haughtiness, and jealousy stem from the spirit of human beings.

A. J. Heschel, Pikuach Neshama:, To Save a Soul, M.G.S.A p 55-56 ( the underlined emphasis is mine - J.G)

"הצדיק באדרת"

 

אין היהדות מתקיימת אלא בצבור. ראש דאגתו של היהודי הוא לא שיזכה לשבת בכבוד בגן עדן, אלא לכונן ולהבטיח את קיומו של ישראל. גדול המעשה יותר מן העושה. גדול המלמד יותר מן הלומד. הדואג רק לו ולשלימותו למה הוא דומה ? 'לצדיק באדרת' (צדיק אין פעלץ). מה משמע  'צדיק באדרת' ? אם צינה בבית ואנו רוצים לחמם את גופנו הרי הברירה בידנו לעשות אחת משתי אלה: להסיק את התנור או להתלבש באדרת. מה בין הסקת התנור ללבישת האדרת ? כשהתנור מוסק הרי חם לי וחם לזולתי, וכשאני מצטנף באדרת - חם לי לבדי (הרבי מקוצק).

א. י. השל , פקוח נשמה

Judaism exists only in community. The primary concern of the Jew is not to merit an honorable seat in the Garden of Eden but, rather, that he assure the continued existence of the people Israel. 'One who causes a deed to be performed is greater than one who performs it'. The teacher is greater than the student. What is the one who looks out only for himself and his own perfection compared to ? 'To a Zaddik in a fur coat' (Zaddik in pelz). What is a 'Zaddik in a fur coat' ? If there is a chill in the house and we wish to warm our bodies, we have two choices: to light a fire in the stove or to put on a fur coat. What is the difference between lighting a fire and putting on the fur ? When the fire is lit, I am warm and others are warm as well, when I wrap myself in fur, it is only I  who am warm ( the Kotker rebbe).

A.J.Heschel, M.G.S.A pp 65-66

 

Judaism teaches us that beauty which is acquired at the cost of justice is an abomination and should be rejected for its loathsomeness.

A.J.Heschel, Pikuach Neshama: To Save a Soul, in Moral Grandeur & Spiritual Audacity (M.G.S.A), p 59

היהדות מלמדת אותנו , כי יופי הנקנה על חשבון  הצדק תועבה הוא ומקצה מחמת מאוס.

א.י.השל , פקוח נשמה מכבושנה של ההויה היהודית

(3) a complex of opportunities

 

Indeed, the enigma of human being is not in what he is but in what he is able to be.*

...It may be feasible to describe what the human species is; it is beyond our power to conceive what the human species is able to be.

Since the outstanding mark of man is the superiority of the possibilities of his being over the actuality of his being, we must not confine our understanding to what he is in his facticity. We must look beyond the facts in order to do justice to him. Man must be understood as a complex of opportunities as well as a bundle of facts.

* From A.J.Heschel, Man Is Not Alone (New York 1951) p 209

A.J.Heschel , Who is Man ? 39 -40

אכן, חידת האדם  איננה במה שהוא אלא במה שהוא יכול להיות.*

...ייתכן וניתן לתאר מהו המין האנושי; אין זה בכוחנו להעלות על הדעת מה יכול להיות המין האנושי.

כיוו שהסימן המאפיין של האדם הוא עליונתן של האפשרויות הגלומות בו לעומת ממשות הוויתו, אל לנו להגביל את הבנתנו למהו האדם מהבחינה העובדתית. על מנת לעשות צדק עם האדם עלינו להביט מעבר לעובדות. עלינו לראות את האדם כמורכבות של הזדמנויות בנוסף להיותו אוסף של עובדות.

* א.י. השל , האדם איננו לבד, עמ' 209 (טרם תורגם)

א.י.ה של מיהו אדם ?

(2) a complex of opportunities

 

The inner life is a state of constantly increasing , indefinitely spreading complexity. Left to himself, man of necessity goes astray; he is in need of guidance at every step.

Is there a guide for the labyrinth of man ? The necessity of guidance is a mode of being human....

One thing that sets man apart from animals is a boundless, unpredictable capacity for the development of an inner universe, There is more potentiality in his soul than in any other being known to us.

A.J.Heschel , Who Is Man ? 39

 החיים הפנימיים של  האדם נתונים  במצב של מורכבות שהיא צומחת באופן מתמיד ומתפשטת לעד. אדון לעצמו, בל כרחו , סוטה האדם מן הדרך; בכל צעד ושעל זקוק הוא להנחיה.

האם ישנו מדריך למבוך שהוא האדם ? ההכרח בהנחיה הוא אחד האופנים של היות אדם אדם.

דבר אחד שמבדיל בין האדם לחיה הוא היכולת הבלתי נדלת והלא צפויה להתפתחות של יקום פנימי. ישנה יותר פוטנציאליות  בנשמתו של אדם מאשר בכל יצור המוכר לנו.

א.י. השל , מיהו אדם ?

תאריך רשומה: 3/1/11

(1)a complex of opportunities

 

The passage of being - of man or animal - is marked and fixed: from birth to death. The passage of being human leads through a maze: the dark and intricate maze we call the inner life of man, That maze must not be conceived as a structure, as a pemanent setup; it is an exuberance that goes on, frequently defying pattern, rule and form.

A.J.Heschel, Who is Man ? ( W.I.M ) 39

מסע הקיום  - של אדם או בהמה - הוא נתון וקבוע: מהלידה עד המוות. מסעו של אדם מוביל דרך מבוך: המבוך האפל והסבוך שאנו קוראים החיים הפנימיים של אדם. אל לנו לתפוס את המבוך הזה כמבנה, כמערך קבוע: מדובר בחיוניות מתמשכת שמפירה לעיתים דגם קבוע, כללים או צורה.

א.י. השל, מיהו אדם ?

תאריך הרשומה: 2/1/11