|
|
|||||
  
|
|
אין אתה תופס את עניין תורה מן השמים אלא אם כן [אתה] מרגיש את *השמים שבתורה*. והשאלה אם החומש נכתב כולו בארבעים שנה או בשמונים שנה, שאלת שעה היא על בעיית הנצח. ספר התורה הוא *פלא שנעשה קבע*, מאורע שנעשה הרגל. כל הכופר בפלא אין לו חלק בעולם הזה, ועל אחת כמה וכמה שאין לו שיג ושיח בדברים של מעלה.
א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 993 - 994
קביעת ההלכה כבית הלל נגד בית שמאי היתה אחד המאורעות המכריעים ביותר בתולדות ישראל. והנה הנימוק להכרעה זו האמור כאן, 'מפני שנוחין ועלובין היו', מפתיע ביותר. וכי על יסוד מדות חסידות של חכם קובעים שהלכה כמותו ? מה ענין חסידות אצל פסק הלכה ?
"בשעה שנכון הדבר כי טובת הכלל עדיפה על טובת היחיד, היחיד הקונקרטי הוא המעניק משמעות לגזע האדם. איננו מתייחסים לבן־אנוש כבעל ערך מפני שהוא פרט בגזע האדם; ההפך הוא הנכון: גזע האדם הוא בעל ערך מפני שהוא מורכב מבני־אנוש."
א.י. השל , To Grow In Wisdom, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 148
While it is true that the good of all counts more than the good of one, it is the concrete individual who lends meaning to the human race. We do not think that a human being is valuable because he is a member of the race; it is rather the opposite: the human race is valuable because it is composed of human beings.
A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, in The Insecurity Of Freedom, GSF, p. 78
"באחת מן ההערות המאירות ביותר על תיאולוגיה ביהדות, השל הצביע על התפקיד שמילאה ההבחנה החדה בין פילוסופיה לתנ"ך, כפי שניסח אותה שפינוזה, בכך שעודדה את ראיית היהדות כלגליסטית. באותו מאמר הוא אפילו דיבר על 'כפירה הלכתית'.* הבחנתו של שפינוזה אומצה בידי משה מנדלסון, מחד גיסא, ובידי פילוסופים גרמנים כמו קאנט והגל, מאידך גיסא. במידת מה, חלק ניכר מהאופוס של השל הוא פולמוס מתמשך כנגד ההבחנה החדה שבין הלגליסטי לתיאולוגי וניסיון להציע לה אלטרנטיבה.^ הוא תרם לא רק אלטרנטיבה תיאולוגית אלא כזו השואפת למוסס את הניגוד שבין השניים ולהציע במקומו סינתזה מתמשכת שבין חשיבה על אלוהים לבין חיים בקהילה שמושתת על קיום מצוות. במהלך זה השל הסתמך בעיקר על החסידות; אך במונחים כלליים יותר, הוא הטעים את המיסטיקה היהודית כמעין מפתח להבנת גרסה רחבה יותר של התיאולוגיה היהודית. עוד בתקופה מוקדמת יחסית של הקריירה שלו בארצות הברית, הוא התלונן על כך ש'עדיין לא העריכו כראוי את מקומו של הניסיון המסתורי בחיי ישראל.^*
* *גדולה מוסרית*, עמ' 155
^ ראו במיוחד בספרו *אלוהים מבקש את האדם.*
^*'על רוח הקודש', עמ' קפו"
----------------------------
"באמצעות פיזור הערפל שנוצר בתקופת הנאורות, החל עידן המיסטיקה. האפותיאוזה של המיסטיקה בכלל והתפקיד שמילאה מנקודת המבט היהודית בתחייה הזו הם סיפור מורכב למדי וקשה לחזות את תוצאותיו. האם ההארה תאריך ימים יותר מן הנאורות ? האם עידן המיסטיקה יצליח יותר מאשר עידן ההיגיון ? זו עדיין שאלה די פתוחה ."
משה אידל, "אברהם יהושע השל על מיסטיקה וחסידות" ב "לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל" בעריכת בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 285, 287
What we have learned from Jewish history is that if a man is not more than human then he is less than human.
A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 422
ההיסטוריה היהודית לימדה אותנו, שאם אדם אינו יותר מבן אדם סופו שיהא פחות מבן אדם.
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגינס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 331
