אמר רבי פנחס מקוריץ:

אנשים באים בשבת לשמוע דברי תורה, והם מתלהבים, ומיד למחרת חוזר כל אחד לקדמותו, כי כמו החושים כך נתקל הזכרון בגבול. וכשמסתלקת קדושת השבת כבר רחוקים הם ממנה אלף פרסאות ואין חושבים עוד עליה כלל. משל למשוגע שנתרפא: אינו זוכר כלל מה שאירע בימי שגעונו.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 134

Rabbi Pinhas of Koretz said:

"On the sabbath, people come to hear words of teaching. They are full of fervor - and on the very first week-day every-thing is exactly as it was. For just as the senses, so memory too meets with a barrier. As soon as the holiness of the sabbath is over, all are a thousand miles away from it, and no one remembers it any more. It is as when a madman recovers: he is unable to remember what happened in the days of his madness."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p.133

 

רבי שלמה מקארלין שאל:

מה הוא מעשהו הרע ביותר של חיצר הרע ?

והוא עצמו השיב :

כשאדם שוכח שבן מלך הוא.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 194.הוספתי תיקוני מגדר בסוף הציטוט כדי להבהיר שהדברים חלים גם על בנות מלך, כשהגעתי לתרגום באנגלית ושמתי לב להבדל בין אדם לman ושכתוב מפורשות בפרק א בראשית  על האדם שזכר ונקב ברא אותם, נמלכתי בדעתי והשארתי את הדברים כבמקור - ג'ף

Rabbi Shlomo of Karlin asked: "What is the worst thing the Evil Urge can achieve ?" And he answered: "To make man forget that he is the son of a king."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p.282. I started to make changes in the Hebrew & English quotes to make clear that  "daughters of the King " are included in this adage, but then I noticed the difference between the English - gender conscious "man" as opposed to the Hebrew " Adam" of which the first chapter in Genesis explicitly states that Adam was created male and female together - leading me to decide to leave the quote as it is  - Jeff

 

המקרא הוא תשובה לשאלה העליונה: מה ה' דורש מאתנו ? אולם שאלה זו כבר חלפה מן העולם. אלוהים מצטייר כערפל סמיך הנחבא מאחורי  רעלה של חידות. קולו נעשה לנו זר, זר לרוחנו, ללבנו ולנשמותינו. למדנו להטות אוזן קשובה לכל 'אני' למעט ה'אני' של אלוהים. האדם בן זמננו יכול להצהיר בגאווה: דבר בממלכת החי אינו זר לי, אך ממלכתו של מלך מלכי המלכים זרה לי מכול וכול. זהו גורלו של המקרא בחיים המודרניים: אמנם הוא מספק תשובה נשגבת, אך כבר אין אנו זוכרים את השאלה. אם לא נצליח לגלות מחדש את השאלה, אבדה כל תקווה שנבין את המקרא.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 136

The Bible is an answer to the supreme question: what does God demand of us ? Yet the question has gone out of the world. God is portrayed as a mass of vagueness behind a veil of enigmas, and His voice has become alien to our minds, to our hearts, to our souls. We have learned to listen to every 'I' except the 'I' of God. The man of our time may proudly declare: nothing animal is alien to me but everything divine is. This is the status of the Bible in modern life: it is a sublime answer, but we do not know the question any more. Unless we recover the question, there is no hope of understanding the Bible.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 169

 

אמר הרבי מקוברין:

כשסובל אדם יסורים אל יאמר: "רע רע !". שום דבר  שעושה הקדוש ברוך הוא לאדם אינו רע. אבל רשאי הוא לומר: "מר !" שכן יש סמים מרים בין הרפואות.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 352

The Rabbi of Kobryn taught :

"When a man suffers, he ought not to say: 'That's bad ! That's bad !'  Nothing that God imposes on man is bad. But it is all right to say :  'That's bitter !' For among medicines there are some that are made with bitter herbs."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 163

 

לא פעם ולא פעמיים נעשו נסיונות להמציא רשימות מפורטות שמסבירות מדוע חייבים אנו להאמין בקיומו של אלוהים. רשימות אלה נמשלות לפירות בשלים שאנו מלקטים מן האילן. אך מעבר לכל הסיבות, מתחת לפני השטח, היכן שזרע מתחיל להיות לאילן,  שם מתרחש מעשה האמונה.

רק לעיתים רחוקות משכילה הנשמה לרומם את סודותיה העמוקים ביותר לרמה הדיסקורסיבית של השכל...

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 110 , בשינויים שלי - ג'ף

Men have often tried to give itemized accounts of why they must believe that God exists. Such accounts are like ripe fruit we gather from the trees. Yet it is beyond all reasons, beneath the ground, where a seed starts to become a tree, that  the act of faith takes place.

The soul rarely knows how to raise its deeper secrets to discursive levels of the mind....

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 138

 

רבי בונם אמר לחסידיו:

האשמה הגדולה של האדם אינה החטאים שהוא חוטא - הניסיון עצום הוא וכוחו דל ! האשמה הגדולה של האדם הוא שיכול הוא בכל רגע לעשות תשובה ואינו עושה.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 418

Rabbi Bunam said to his hasidim:

"The sins which man commits - those are not his great crime. Temptation is powerful and his strength is slight ! The great crime of man is that he can turn at every moment, and  does not do so."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 257

 

שתי אבנים , שני חפצים בחלל, יכולים להיות דומים זה לזה, ואילו שתי שעות  בחייו של אדם, או שתי תקופות בהיסטוריה, לעולם אינן דומות. מה שאירע פעם אחת לעולם לא ישוב ויתרחש באותו מובן.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 162

Two stones, two things in space may be alike; two hours in a person's life or two ages in human history are never alike. What happened once will never happen again in the same sense.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 202-203

 

הקוצקר לא סבל יהירות גאוותנות ושחצנות, אותם אלה הנחשבים בעיני עצמם ו/או בעיני אחרים כעמודי התווך כביכול של החברה. הרבנים שהתיחסו אל עצמם ברצינות הודות ללמדנותם או מעמדם, "החזיקו מעצמם" וחשבו שהם סלבס.

א.י. השל , להט לאמת, (באנג') , עמ' 153, התרגום הנ"ל הוא שלי, "תרגום חופשי" יש לומר; אשמח להערות - ג'ף

The Kotzker could not stand the pompous stuffed shirts, the so-called pillars of society. Those rabbis who took themselves so seriously because of their learning or status, put on airs and thought they were celebrities.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p. 153

 

אמר רבי אברהם יהושע השיל מאפטא :

אדם צריך להיות כמו כלי שמקבל  ברצון כל מה שבעליו יוצק בו, הן יין  הן חומץ.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 318

Rabbi Abraham Yehoshua Heshel of Apt said:

"A man should be like a vessel that willingly receives what its owner pours into it, whether it be wine or vinegar."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.117

 

אמר רבי פנחס מקוריץ:

כל האומר שדברי תורה הם ענין לחוד ומילי דעלמא הן ענין לחוד, נקרא כופר.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 135

Rabbi Pinchas of  Koretz said: : Whoever says that  the words of the Torah are one thing and the words of the world another, must be  regarded as a man who denies God."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 134

 

רבי צעיר התאונן לפני הרבי מרוזין: "בשעות שבהן אני מתמכר ללימוד, מרגיש אני חיים ואור, אבל אך פוסק אני מללמוד מיד נעלם הכל. מה עלי לעשות ?"

השיב הרוזיני: משל לאחד ההולך בליל-חושך ביער, ולשעה קלה נלווה אליו איש אחד הנושא פנס בידו, אבל כשהם מגיעים לפרשת דרכים נפרדים הם זה מזה, והראשון מוכרח לשוב ולגשש. ואילו אדם הנושא את אורו שלו אין לו לירוא מפני החושך".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 281

A young rabbi complained to the rabbi of Rizhyn: "During the hours when I devote myself to my studies I feel life and light, but the moment I stop studying it is all gone. What shall I do ?"

The rabbi of Rizhyn replied: "That is just as when a man walks through the woods on a dark night, and for a time another joins him, lantern in hand, but at the crossroads they part and the first must grope his way on alone. But if a man carries his own light with him he need not be afraid of any darkness.

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.62-63

 

אמר רבי יהודה צבי מסטרטין:

אם עולה לפעמים בלב האדם הנהגה חדשה בעבודת השם, תהא טמונה בקרבו, בלי להביעה, במשך תשעה חדשים כמו עיבור, ורק אחר כך, כעין לידה, יגלה אותה לזולתו.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 340

Rabbi Yehudah Zevi of Stretyn said:

"When a man grows aware of a new way in which to serve God, he should carry it around with him secretly and without uttering it for nine months, as though he were pregnant with it, and let others know of it only at the end of that time, as though it were a birth."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 151

 

כשנכנסה שבת לא היה רבי אלימלך מליזנסק יכול לסבול את הכרוזים של מעלה ועל כרחו היה אוטם אזניו מכוח קדושת השבת המקשקשת באזניו.

מ. בובר, אוצר הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 233

When the sabbath began, Rabbi Elimelekh of Lizhensk could not endure the voices proclaiming it. He had to stop up his ears to keep the holy thunder of the sabbath from deafening him.

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 253

 

חסיד אחד בא אל הרבי מקוצק.

"רבי", התאונן, "אנוס אני להרהר ולהרהר, ואין לי מנוחה !"

"מהו", שאל הרבי, "שאתה אנוס להרהר בו ?"

"אנוס אני להרהר, האם יש באמת דין ודיין".

"מה אכפת לך ?"

"רבי ! אם אין דין ודיין, מה תכלית בכל הבריאה !"

"מה אכפת לך ?"

"רבי ! אם אין דין ודיין, מה טעם בדברי תורה !"

"מה אכפת לך ?"

"מה הרבי סח ! וכי מה יהא אכפת לי ?!"

"אם אכפת לך כל כך", אמר הרבי, "הרי אתה יהודי טוב, ויהודי טוב רשאי להרהר. הוא לא ייפגע".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 436

A hasid came to the rabbi of Kotsk. "Rabbi," he complained, "I keep brooding and brooding, and don't seem to be able to stop."

"What do you brood about ?" asked the rabbi.

" I keep brooding about whether there really is a judgment and a judge."

"What does it matter to you !"

"Rabbi! If there is no judgment and no judge, then what  does all creation mean !"

"What does that matter to you !"

"Rabbi! If there is no judgment and no judge, then what  do the words of the Torah mean !"

"What does that matter to you ?"
"Rabbi ! What does it matter to me? What does the rabbii think ? What else could matter to me ?"
"Well, if it matters to you  as much as all that," said the rabbi of Kotzk, "then you are a good Jew after all - and it is quite all right for a good Jew to brood: nothing can go wrong with him."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 280

 

למדן אחד כילי סח לפני רבי אברהם מסטרטין: "אומרים שמעלתו נותן לבריות תרופות טמירות, והרפואות פועלות. יתן מעלתו גם לי תרופה כדי להשיג יראת השם !"

"ליראת השם", אמר רבי אברהם, "איני יודע תרופה. אבל אם אתה רוצה אתה תרופה לאהבת השם, תוכל לקבלה".

"זו רצויה לי עוד יותר,"קרא האיש,"יואיל נא ליתנה לי !"

"התרופה", השיב הצדיק, " היא אהבת הבריות".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 341

A learned but ungenerous man said to Rabbi Abraham of Stretyn: "They say that you give mysterious drugs and that your drugs are effective. Give me one that I may attain to the fear of God."

"I don't know any drug for the fear of God," said Rabbi Abraham. "But if you like I can give you one for the love of God."

"That's even better !" cried the other. "Just you give it to me."

"It is the love of one's fellow men," answered the zaddik.

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 151-152

 

הרבי חיים מצאנז היה רגיל לספר:

"בימי עלומי, כשנתלקחה בקרבי אהבת השם, סבור הייתי, שאחזיר את כל העולם למוטב, ויתדבקו בהשם יתברך. אבל במהרה הבנתי, שדי יהיה אם אחזיר למוטב את אנשי עירי. יגעתי ימים רבים, ולא עלה הדבר בידי. והנה הכרתי שעדיין אני תופס מרובה, ופניתי אל בני ביתי, אבל לא הצלחתי להחזירם למוטב. לבסוף עלה על דעתי: רצוני לתקן את נפשי, שאעבוד את השם באמת. והנה גם דבר זה לא הוצאתי לפעולות".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 387

Rabbi Hayyim of Zans used to tell this story about himself:

"In my youth when I was fired with the love of God, I thought I would convert the whole world to Gid. But soon I discovered that it would be quite enough to convert the people who lived in my town, and I tried for a long time, but did not succeed. Then I realized that my program was still much too ambitious, and I concentrated on the persons in my own household. But I could not convert them either. Finally it dawned on me: I must work upon myself, so that I may give true service to God. But I did not accomplish even this."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, ( one vol. ed. 2nd book ) p. 214

 

אל רבי מנחם מנדל מקוסוב, תלמידו של רבי משה לייב מסאסוב, באו אנשים וקָּבלו על השוחט שבעירם. לאחר שמנו כמה וכמה מעשים רעים שעשה, דרשו מן הצדיק שיעביר אותו משחיטתו. אבל איש אחד היה ביניהם שהכחיש את עדותם ואמר ששקר טפלו על השוחט וכל דבריהם אינם אלא פרי שנאה. פסק רבי מנדל לטובת השוחט. התרעמו עליו האנשים על שהוא מאמין ליחיד כנגד הרבים. "התורה מספרת", אמר, "שהשם ציוה לאברהם להקריב את בנו, ואברהם שמע בקולו והכין עצמו לעשות כן; אבל אחר כך עיכב מלאך בידו ומייד ציית לו ירא- השם, אף על פי שהשם עצמו לא ביטל את דברו. בזה באה התורה ללמדנו: להמית אדם - דבר זה צריך השם עצמו לצוות לנו, ולאחר שציוה, אפילו בא מלאך קטן ואומר לנו: 'אל תשלח ידך'. עלינו לשמוע בקולו".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 305

A deputation came to Rabbi Mendel of Kosov to complain of a certain slaughterer in their town. After they had enumerated a long list of misdeeds the people asked the zaddik to relieve this objectionable person from his office. But one who had come along with the rest disputed their testimony, saying that it was slander and sprang from hatred. Rabbi Mendel decided in favor of the slaughterer. The others reproached him bitterly because he had believed the words of one single man and ignored the majority.

"The scriptures relate," he said, " that God bade Abraham offer his son as a burnt -offering, and Abraham prepared to obey. But an angel stopped him  and instantly he heeded the angel's voice even though God had not himself  revoked his command. What the Torah teaches us thereby is this: None but God can command us to destroy a man, and if the very smallest angel comes after the command has been given and cautions us : ' Lay not thy hand upon....' we must obey him."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.96

 

הזמן הוא תהליך הבריאה, ודברי המרחב הם התוצאה של הבריאה. כשאנו מתבוננים במרחב, נחשפות בפנינו יצירות הבריאה; וכאשר אנו חשים את הזמן, נשמע באוזנינו תהליך הבריאה.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 133

Time is the process of creation, and things of space are results of creation. When looking at space we see the products of creation;  when intuiting time we hear the process of creation.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p 100

הכפירה הגדולה ביותר היא הייאוש, ייאוש מכוח הטוב של האדם, מכוח האהבה של האדם.

א.י השל, "דת וגזע" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 43

 

The greatest heresy is despair, despair of men's power for goodness, men's power for love.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 98

פשע של רצח מוחשי הוא, ובר עונשין על פי חוק. עבירת העלבון אינה ניתנת למדידה, היא בלתי נראית. כאשר נשפך דם, עיני אדם רואות אדום; כאשר לב נשבר, אלוהים לבדו חולק בכאב.
בשפה העברית מילה אחת מציינת את שני הפשעים. "שפיכות דמים" מציינת רצח ועלבון כאחד. ההלכה דורשת: תבעו ממך לרצוח? - ייהרג ובל יעבור; יראת השמים דורשת: יאבד עצמו לדעת ואל יעליב אדם בציבור. אומרת הגמרא: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים." <בבא מציעא, נח, ע"ב, וכן סוטה י, ע"ב, ותוספות שם >
החוטא חטא חמור יכול לשוב בתשובה ולזכות למחילה, אך המלבין פני חברו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא. אין בכוחו של אלוהים לסלוח על חטאים שבין אדם לחברו. עלינו להקדים ולבקש את מחילתם של אלו שהחברה שלנו חטאה כלפיהם, לפני שנוכל לבקש מחילה מאלוהים.

א.י השל, "דת וגזע" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 33-32

The crime of murder is tangible and punishable by law. The sin of insult is imponderable, invisible. When blood is shed, human eyes see red; when a heart is crushed, it is only God who shares the pain.
In the Hebrew language one word denotes both crimes. "Bloodshed", in Hebrew, is the word that denotes both murder and humiliation. The law demands: one should rather be killed than commit murder. Piety demands: one should rather commit suicide than offend a person publicly. It is better, the Talmud insists, to throw oneself alive into a burning furnace than to humiliate a human being publicly.
He who commits a major sin may repent and be forgiven. But he who offends a person publicly will have no share in the life to come.
It is not within the power of God to forgive the sins committed toward men. We must first ask for forgiveness of those whom our society has wronged before asking for the forgiveness of God

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 88 -89

    

ראיית האידיאל של התפתחות האישיות כמטרתו הבלעדית של החינוך סובלת מפשטנות-יתר ואינה אלא עיוות. כפי שציין ויליאם ג'יימס, לכל יחיד יש הרבה אישיויות. היחיד הוא בן לאמו, תלמיד למורו, אהוב לאשתו, עובד למעבידו, ומעסיקם של אלו העובדים בעבורו. לשאלה האם התפתחות מלאה של האישיות רצויה היא או אפשרית, אין תשובה מובנת מאליה. ייתכן כי יש היבטים של אישיותי שאין זה רצוי כי יבואו לידי התפתחות מלאה.

א.י השל, "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג', משום מה) , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 268 - 269
   

To regard the ideal of the development of the personality as the exclusive goal of education is both an oversimplification and a distortion. Every individual has many personalities, as William James pointed out.

The individual is a child to his mother, a student to his teache, a lover to his wife, an employee to his employer, and a boss to those who work for him. It remains a question whether the full development of the personality is either desirable or possible. There may be aspects of one's personality which do not deserve to be fully developed.

 

A.J. Heschel, Idols In The Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 64-65

על שפתנו נישאת המחויבות לרעיון שהאדם נברא בצלם אלוהים, אך האם אנו מחויבים לכך גם בדעתנו ? אם הצלם האלוהי הוא אכן הנחת יסוד שלנו , או אז עולה השאלה: כיצד יצור נברא בצלם אלוהים חייבת לפעול, לחשוב ולהרגיש ? כיצד עלינו לחיות בדרך שתעלה בקנה אחד עם היותנו צלם אלוהים ?

א.י השל, "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג', משום מה) , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 264

Verbally, we seem to be committed to the idea that man is created in the likeness of God. But are we committed to it intellectually ? If the divine likeness is our premise, then the question  arises : How should a being created in the likeness of God act, think, feel ? How should we live in a way that is compatible with our being a likeness of God ?

A.J. Heschel, Idols In The Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 59

ירא שמים אינו תופס את החיים כדבר מובן מאליו. האינרציה של ההרגל אינה מאפילה על הפלא הגלוי והגדול: היותנו חיים על ידי האלוהים. גם הסדר וההרגל בחיי הטבע והחברה אין בהם כדי להפקיע את הנפלא מן המציאות. לבו של ירא שמים ער לפלאי במערכות הטבע  ובסבכי ההיסטוריה כלפלא המחשבה עצמה. האדם שותף הוא להקדוש ברוך הוא במעשי ההיסטוריה, שותף נאמן וישר, או שותף רמאי ומחרחר ריב.

א.י השל, "יראת שמים", ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 314.הטקסט 

הנ"ל נכתב במקור בעברית.אין  הגרסה באנגלית מצויה עמדי, היכן שאני נמצא הבוקר. אוסיף אותה לכשאגיע הביתה או מאוחר יותר - ג'ף

מתוך הפרק הראשון לספר: "השבת משמעותה לאדם המודרני" - "ארמון בזמן"

על האדם המבקש לבוא בשערי קדושת היום מוטלת המשימה לנטוש את הניכור הקיים במסחור הבוטה של החיים, ואת היותו לכוד בעול העמל והיגיעה. עליו לצעוד הרחק מהקולות הצורמים שבשאר הימים, ממתחים ומתאוות הרכישה, מהמעילה העצמית בה הוא שרוי. עליו להיפרד ממלאכתו, ולהבין שהעולם כבר נברא וישרוד גם ללא עזרת האדם. שישה ימים אנו נאבקים בעולם, וסוחטים רווח מן האדמה; בשבת אנו מייחדים תשומת לב לזרע הנצחי הנטוע בנשמתנו. ידינו שייכות לָעולם, נשמתנו שייכת לאחר טמיר ונעלם. שישה ימים אנו חפצים להשתלט על העולם, וביום השביעי מנסים אנו לשלוט בעצמי.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 37, שיניתי בתרגום - בשורה השניה מסוף הקטע מופיע ב"מקור" של אבן חן - בונדי  "נשמתנו שייכת להוא טמיר ונעלם" ולא כפי שאני רשמתי כאן ("לאחר"). בנוסף שיניתי את התרגום של השורה האחרונה בפסקה. ב"מקור" מופיע:

"שישה ימים אנו מנסים להשתלט על העולם, וביום השביעי עלינו להשכיל לשלוט בעצמי" ולא כפי שתרגמתי לעיל. - ג'ף

from "A Palace in Time" (the 1st chapter in Heschel's) The Sabbath:

He who wants to enter the holiness of the day must first lay down the profanity of clattering commerce, of being yoked to toil. He must go away from the screech of dissonant days, from the nervousness and fury of acquisitiveness and the betrayal in embezzling his own life. He must say farewell to manual work and learn to understand that the world has already been created and will survive without the help of man. Six days a week we wrestle with the world, wringing profit from the earth; on the Sabbath we especially care for the seed of eternity planted in the soul. The world has our hands, but our soul belongs to Someone Else. Six days a week we seek to dominate the world, on the seventh day we try to dominate the self.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p 13

עלינו להשתחרר מהשגרה, משטחיות הראייה, ולהעמיק ראות את הנסים שבכל יום עמנו, את הנפלאות והטובות שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים.

א.י השל," ייחודו של הקיום היהודי", ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, עמ' 132

We must free ourselves from glib phrases, from superficial  explanation and ideologies, and learn to behold  "the miracles daily wrought for us, the wonders and the goodness, at all times, morning and noon."

A.J. Heschel, The Individual Jew and His Obligations, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 201