מתוך הפרק הראשון לספר: "השבת משמעותה לאדם המודרני" - "ארמון בזמן"

על האדם המבקש לבוא בשערי קדושת היום מוטלת המשימה לנטוש את הניכור הקיים במסחור הבוטה של החיים, ואת היותו לכוד בעול העמל והיגיעה. עליו לצעוד הרחק מהקולות הצורמים שבשאר הימים, ממתחים ומתאוות הרכישה, מהמעילה העצמית בה הוא שרוי. עליו להיפרד ממלאכתו, ולהבין שהעולם כבר נברא וישרוד גם ללא עזרת האדם. שישה ימים אנו נאבקים בעולם, וסוחטים רווח מן האדמה; בשבת אנו מייחדים תשומת לב לזרע הנצחי הנטוע בנשמתנו. ידינו שייכות לָעולם, נשמתנו שייכת לאחר טמיר ונעלם. שישה ימים אנו חפצים להשתלט על העולם, וביום השביעי מנסים אנו לשלוט בעצמי.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 37, שיניתי בתרגום - בשורה השניה מסוף הקטע מופיע ב"מקור" של אבן חן - בונדי  "נשמתנו שייכת להוא טמיר ונעלם" ולא כפי שאני רשמתי כאן ("לאחר"). בנוסף שיניתי את התרגום של השורה האחרונה בפסקה. ב"מקור" מופיע:

"שישה ימים אנו מנסים להשתלט על העולם, וביום השביעי עלינו להשכיל לשלוט בעצמי" ולא כפי שתרגמתי לעיל. - ג'ף

from "A Palace in Time" (the 1st chapter in Heschel's) The Sabbath:

He who wants to enter the holiness of the day must first lay down the profanity of clattering commerce, of being yoked to toil. He must go away from the screech of dissonant days, from the nervousness and fury of acquisitiveness and the betrayal in embezzling his own life. He must say farewell to manual work and learn to understand that the world has already been created and will survive without the help of man. Six days a week we wrestle with the world, wringing profit from the earth; on the Sabbath we especially care for the seed of eternity planted in the soul. The world has our hands, but our soul belongs to Someone Else. Six days a week we seek to dominate the world, on the seventh day we try to dominate the self.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p 13