אל רבי מנחם מנדל מקוסוב, תלמידו של רבי משה לייב מסאסוב, באו אנשים וקָּבלו על השוחט שבעירם. לאחר שמנו כמה וכמה מעשים רעים שעשה, דרשו מן הצדיק שיעביר אותו משחיטתו. אבל איש אחד היה ביניהם שהכחיש את עדותם ואמר ששקר טפלו על השוחט וכל דבריהם אינם אלא פרי שנאה. פסק רבי מנדל לטובת השוחט. התרעמו עליו האנשים על שהוא מאמין ליחיד כנגד הרבים. "התורה מספרת", אמר, "שהשם ציוה לאברהם להקריב את בנו, ואברהם שמע בקולו והכין עצמו לעשות כן; אבל אחר כך עיכב מלאך בידו ומייד ציית לו ירא- השם, אף על פי שהשם עצמו לא ביטל את דברו. בזה באה התורה ללמדנו: להמית אדם - דבר זה צריך השם עצמו לצוות לנו, ולאחר שציוה, אפילו בא מלאך קטן ואומר לנו: 'אל תשלח ידך'. עלינו לשמוע בקולו".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 305

A deputation came to Rabbi Mendel of Kosov to complain of a certain slaughterer in their town. After they had enumerated a long list of misdeeds the people asked the zaddik to relieve this objectionable person from his office. But one who had come along with the rest disputed their testimony, saying that it was slander and sprang from hatred. Rabbi Mendel decided in favor of the slaughterer. The others reproached him bitterly because he had believed the words of one single man and ignored the majority.

"The scriptures relate," he said, " that God bade Abraham offer his son as a burnt -offering, and Abraham prepared to obey. But an angel stopped him  and instantly he heeded the angel's voice even though God had not himself  revoked his command. What the Torah teaches us thereby is this: None but God can command us to destroy a man, and if the very smallest angel comes after the command has been given and cautions us : ' Lay not thy hand upon....' we must obey him."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.96