על פי רוב מתעוררת בבני אדם תחושה של מגע עם הממשות המוחלטת כאשר הסתמכותם העצמית מתערערת בשל סבל אלים. היהדות היא נסיון להחדיר בנו  תחושה זו בבחינת מודעות יום-יומית. היא גורמת לנו לראות במעשה עוול פורענות מטפיזית, לחוש במשמעות האלוהית של האושר האנושי, לשמור את עצמנו כפסע מעל דמדומי העצמי. היא מאפשרת לנו לחוש את הנצחי בתוך הזמני.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 352

A sense of contact with the ultimate dawns upon most people when their self-reliance is swept away by violent misery. Judaism is the attempt to instill in us that sense as an everyday awareness. It leads us to regard injustice as a metaphysical calamity, to sense the divine significance of human happiness, to keep slightly above the twilight of the self, enabling us to sense the eternal within the temporal.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p 422

 

חירות איננה יכולה לשרוד אלא אם מוקירים אותה כהפתעה גדולה. זהו דבר שעלינו להלחם למענו.....השבת היא יום שנועדה להזכיר לנו כיצד להוקיר את החירות.

א.י.השל , שיחה בפני קהילה באוטאווה קנדה (חלק ב') , ב1968

http://www.mediafire.com/?fjd8ahxb3ngm9

Liberty cannot survive unless it is cherished as a great surprise. It's something we must fight for.... The Sabbath is a day to remind us how to cherish freedom...

A.J.Heschel, the Ottawa talk (part 2), circa 1968

http://www.mediafire.com/?fjd8ahxb3ngm9

הערה על השל שפורסמה (בשינוי מסויים) ב"אלו דברים" הבוקר

 

השל, אין זה מפתיע, ממשיך להפתיע אותי.

( על המקום המרכזי בחייו ובהגותו שהשל עצמו ייחס למימד ההפתעה - ראו בראיון האחרון עימו שערך קרל שטרן, ברשומה אחרת בבלוג זה או ברשת).

הבוקר ראיתי קטע, לקראת סוף הספר "אלוהים מבקש את האדם", קטע שנראה לי כעיקר ותמצית הגותו. מדובר בפסקה שכותרתה "עניינו ודאגתו של אלוהים" בעמ' 324 - 325 לספר. בהמשך ייתכן ואביא את הפסקה כולה בבלוג הזה, או ב(בלוג השני) "אחותו", "אלו דברים " או בשניהם.

יום טוב.

ג'ף

 

הנביאים אינם מדברים על כך שהאדם נותן את ליבו על אלוהים אלא שאלוהים נותן את ליבו על האדם. בראשית ניצבים עניינו ודאגתו של אלוהים. בשל העובדה שאלוהים נותן את ליבו על האדם יכול האדם לתת את ליבו על אלוהים, יכול האדם לבקש את אלוהיו.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר לוי, עמ' 325

The prophets speak not so much of man's concern for God as of God's concern for man. At the beginning is God's concern. It is because of His concern for man that man may have a concern for Him, that we are able to search for Him.

A. J. Heschel, God in Search of Man, p 412

רגעי טהרה

 

ככל שתפחת נכונותנו  להשלים עם היותנו כבולים בשלשלאות אל האגו, וככל שנבין הבנה עמוקה יותר שהמשמעות המוחלטת נמצאת במעשים הנעשים בשולי העצמי, כך גדל הסיכוי שנשתחרר ולו לרגע. והרגע הוא החשוב מכל.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 317

The less willing we are to resign ourselves to our being enchained to the ego and the more deeply we understand that ultimate meaning is found in deeds composed on the margin of the self, the greater is the chance of release at least for a moment. And it is the moment that counts most.

A.J.Heschel. God in Search of Man, p 402

 

באמצעות חדירה לתוככי תודעתו של אדם ירא שמים נוכל להבין את המציאות העומדת מאחורי תודעה זו.

א.י. השל ,אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תר' עזן מאיר- לוי, עמ' 8 .

 ואני רוצה לטעון כי אין שום סיכוי בעולם לחדור לתוככי תודעתו שלמישהו, על אחת כמה וכמה, אדם ירא שמים, בלא לפגוש אותו פנים אל פנים, לדבר איתו, לשהות במחיצתו; מה שנקרא בלשון חז"ל : "שימוש חכמים"- וגם אז הענין מוטל לענ"ד בספק .נדמה לי שהשל היה מודע למגבלה לקשיים בנושא זה. הוא עשה כמיטב יכולתו, בכתב, ובפועלו בחייו, "להחדיר" את התודעה הוז ולהנהיר המציאות מאחורי יראת שמים, הוא השאיר אחריו "סימני דרך" כאלו ואחרים. התפקיד שלנו הוא להמשיך ולנסות לשמוע, וללכת בעקבות סימני הדרך שהוא, יחד עם אחרים , השאיר אחריו.

By penetrating the consciousness of the pious man, we may conceive the reality behind it.

A.J.Heschel, God in Search of Man, p 8

 

שני מקורות של מחשבה דתית ניתנו בידנו : הזיכרון (המסורת) ותובנות אישיות. עלינו לבטוח בזיכרוננו, ועלינו לחתור לתובנות אישיות רעננות. אנו שומעים מפי המסורת, ובד בבד אנו מבינים באמצעות חיפושנו האישיים....

.....

הצורך של כל אדם ואדם לבקש את האלוהים נרמז בשירת הים :

   זה אלי ואנוהו

   אלהי אבי וארוממנהו

   (שמ' טו2)

ראשית על האדם להבין מתוך דעתו הוא; ועל כך נאמר זה אלי ואנוהו. לאחר מכן יבין גם שזה אלהי אבי, ואז וארוממנהו.

א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 22 (ההדגשות במקור; הושמטה הערת השוליים שבסוף הפסקה)

Two sources of religious thinking are given us: memory (tradition) and personal insight. We must rely on our memory and we must strive for fresh insight. We hear from tradition, we also understand through our own seeking......

.........

An allusion to the need for every man's own quest for God was seen homiletically in the Song of the Red Sea:

      This is my God, and I will glorify Him;

      The God of my father, and I willl exalt Him.

                         Exodus 15:2

Out of his own insight a person must first arrive at the understanding: This is my God, and I will glorify Him, and subsequently he will attain realization that He is the God of my father, and I shall exalt Him.

A.J. Heschel, God in Search of Man, p 27  (footnote at the end of the paragraph  has been omitted)

 

החירות איננה בטוחה. יש לשמור עליה בחיים. עלינו לזכור שעבדות היא אפשרות ; שפאשיזם , ראקציה והשמדה מאיימות עלינו כל הזמן.  השבת היא יום להזכיר לנו כיצד להוקיר את החירות.

א.י.השל, ההרצאה באוטווה על רוח היהדות, (חלק שני) 6:20

Freedom is not secure. It has to be kept alive. We have to remember that slavery is a possibility; that fascism and reaction and destruction  are threatening us all the time. The Sabbath is a day to remind us how to cherish freedom.

A.J. Heschel , The Ottawa Lecture on the Spirit of Judaism, (part 2) 6:20 

 

התורה מתארת את בריאת האדם כבריאה בצלם אלוהים, ובכך מעמידה את  יסוד האנולוגיה על דרך ההוויה. בעצם הוויתו יש לאדם מן המשותף עם אלוהים. אך התורה מלמדת אותנו על שיתוף שמעבר לאנולוגיה הקיימת מבחינת ההוויה, היא האנולוגיה הקיימת מבחינת המעשים. בכוחו של האדם לפעול בצלם אלוהים. השיתוף שבמעשים - 'ללכת בדרכיו' - הוא החוליה המקרבת את האדם לאלוהים. לחיות בדמיון כגון זה - זוהי המהות של חיקוי האלוהי.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר- לוי, עמ' 229, בשני שינויים.

מאיר-לוי תרגם את Bible שבמקור האנגלי, ל"מקרא", שזה נראה לי נכון, אך אני שיניתי ל"תורה", שזה נראה לי יותר נכון בהקשר. -השינוי השני במילה האחרונה בפסקה. - ג'ף

The Bible speaks of man as having been created in the likeness of God, establishing the principle of an analogy of being. In his very being, man has something in common with God. Beyond the analogy of being, the Bible teaches the principle of an analogy in acts. Man may act in the likeness of God. It is this likeness of acts - 'to walk in his ways' - that is the link by which man may come close to God. To live in such likeness is the essence of  imitation of the Divine.

A.J. Heschel, God in Search of Man, p 289

"בעיית החירות" (1)

 

אמרנו שההנחה הגדולה של הדת היא שהאדם מסוגל להתעלות אל מעבר לעצמו. יכולת זו היא מהותה של החירות.

.....

האם באמת נוכל לטעון שיש לנו שליטה על קביעות רצוננו אנו ?

מי ייחשב אדם חופשי ?

 א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 322

We have said that the grand premise of religion is that man is able to surpass himself. Such ability is the essence of freedom.....Now, what gives us the assurance that freedom is not a specious concept ?

Who is to be regarded as free ?

A.J. Heschel. God in Search of Man, p 409

על כנות אינטלקטואלית

 

לא הכפירה היא הסיבה להתנוונות רוחנית, אלא הצביעות. 'הן אמת חפצת בטוחות' (תהילים נא 8) ; משמע, בפנימיות נפשו של אדם.

רבי בונם מפשיסחא נהג להגדיר את החסיד כך: על פי הספרות היהודית של ימי הביניים חסיד הוא מי שעושה יותר משציוותה התורה. ובתורה כתוב: 'ולא תונו איש את עמיתו' (וי'כה 17). החסיד מקפיד יותר מלשון החוק; הוא אינו מונה אף את עצמו.

א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 10

Hypocrisy rather than heresy is the cause of spiritual decay. 'Thou desirest truth in the inwardness' of man. (Psalms 51:8)

Rabbi Bunam of Przyscha used to give the following definition of a hasid. According to medieval sources, a hasid is a man who does more than the law requires. Now this is the law: Thou shalt not deceive thy fellow man (Leviticus 25:17). A hasid goes beyond the law; he will not even deceive his own self.

 

A.J.  Heschel, God in Search of Man, pp 10 - 11

 

 

 

ישנן שלוש דרגות באבלות: בכי - זוהי המדרגה הנמוכה; דממה - זו גבוהה יותר; שירה - זו הגבוהה ביותר.

א.י.השל, זוהי - לדברי שמואל דרזנר,אחד הביוגרפים של השל, ב "ביקשתי פליאה" , אנטולוגיה רוחנית שערך מדברי השל - תורה  חסידית שהשל נהג לצטט. אם מישהו מכיר גרסאות נוספות לאמירה זו אשמח לדעת מהן ומקורן.

There are three ascending levels of how one mourns: With tears - that is the lowest. With silence - that is higher. And with a  song - that is the highest.

A.J.Heschel, quoted by S. Dresner in the introduction to "I Asked for Wonder" (p.9) A Spiritual Anthology edited by S.D ; a hasidic teaching often quoted by Heschel

 

משמעות היראה היא בהבנה שהחיים מתרחשים בין אופקים רחבים, אופקים המשתרעים מעבר לחייו של היחיד, ואפילו מעבר לטווח חייה של אומה, של דור או של עידן. היראה מאפשרת לנו למצוא בעולם רמיזות של האלהות, לחוש אף בדברים פעוטים את ראשיתה של משמעות אין-סופית. היא מאפשרת לנו לחוש את המוחלט  שבתוך המצוי והפשוט, לחוש בתוך הנהי של החולף את קול הדממה הדקה של הנצחי.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 59

The meaning of awe is to realize that life takes place under wide horizons, horizons that range beyond the span of  an individual life or even the life of  a nation, a generation, or an era. Awe enables us to preceive in the world intimations of the divine, to sense in small things the beginning of infinite significance, to sense the ultimate in the common and the simple; to feel in the rush of the passing the stillness of the eternal.

A.J. Heschel, God in Search of Man, p 75

 

דיבור האל איננו מסתיים לעולם. אין מילה שהיא המילה האחרונה של הקב"ה.

א.י. השל, התנועה הכנסייתית, בקובץ אי הבטחון שב- חירות, תרגום שלי - ג'ף

The word of God never comes to an end. No word is God's last word.

A.J.Heschel, The Ecumenical Movement, in The Insecurity of Freedom, p 182