על פי רוב מתעוררת בבני אדם תחושה של מגע עם הממשות המוחלטת כאשר הסתמכותם העצמית מתערערת בשל סבל אלים. היהדות היא נסיון להחדיר בנו  תחושה זו בבחינת מודעות יום-יומית. היא גורמת לנו לראות במעשה עוול פורענות מטפיזית, לחוש במשמעות האלוהית של האושר האנושי, לשמור את עצמנו כפסע מעל דמדומי העצמי. היא מאפשרת לנו לחוש את הנצחי בתוך הזמני.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 352

A sense of contact with the ultimate dawns upon most people when their self-reliance is swept away by violent misery. Judaism is the attempt to instill in us that sense as an everyday awareness. It leads us to regard injustice as a metaphysical calamity, to sense the divine significance of human happiness, to keep slightly above the twilight of the self, enabling us to sense the eternal within the temporal.

A.J.Heschel, God in Search of Man, FSG, p 422