It is not given to all men to identify the divine.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 252

לא לכל אדם ניתן הכושר להבחין באלוהי.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 199

רבי עקיבא הפליג פעמים הרבה מפשוטו של המקרא מתוך שראה את המקרא באספקלרייה של המסתורין. מי שמניח את מציאות התורה בשמים, הרי הוא מאמין במציאות נבדלת, טרנסצנדנטית. התורה שנושאים ונותנים בה למטה, נושאים ונותנים בה למעלה. דעה זו רואה את התורה כאינסופית בעיקרה. התוכן הנראה בתחומה המצומצם של המשמעות הפשוטה של הכתוב, אינו אלא כטיפה מן הים. רבי עקיבא סובר שלכל פרט ולכל צורה סגנונית יש טעם עמוק וכוונה נסתרה.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, (חלק א)  הוצאת שונצין, עמ'  10 ( מתוך הפרק: שתי שיטות במהותה של תורה ) 

שתי לשונות נאמרו במשנה בעניין התורה: 'מ ש ה   ק י ב ל   ת ו ר ה  מ ס י נ י',  'ת ו ר ה   מ ן   ה ש מ י ם'. שתי הלשונות שתי השקפות הן. הראשונה שיטת מחשבה צנועה, סתומה ופשוטה, המבינה את עניין התורה באספקלריה של מטה. היינו קבלת התורה על ידי משה רבינו. השנייה שיטת מחשבה מפולשת אל העולם העליון, המבקשת לחזות את עניין התורה באספקלריה של מעלה, של מתן תורה ומוצאה משמים.

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, (חלק ב)  הוצאת שונצין, עמ'  i

It is essential to revelation that it elude our inquiries.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 221

ממהותה של ההתגלות שהיא חומקת מחקירותינו.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 176

מעטים הם אלה המסוגלים - וגם הם רק ברגעים נדירים ביותר  - להתעלות ממדרגתם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  198

"המסר/ים של המקרא ( שרלוונטיים לנו היום ) אליבא דהשל " ( א וורק אין פרוגרס צ'פטר טו )

פרשנות - "המסר/ים של המקרא ( שרלוונטיים לנו היום ) אליבא דהשל "

התובנה בדבר ההשלכות האלוהיות של חיי האדם הוא המסר המובהק של המקרא[1].

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  188

העולם נתון במבוכה, ומשברו אינו פוליטי אלא רוחני ביסודו...במשבר זה פונים בני אדם אל הפסיכולוגיה או הסוציולוגיה לבקש בה פתרון ולא ימצאוהו. כבודם של מדעים אלה במקומו מונח, אבל אין בהם כדי ליתן פתרון לבעיות המוחלטות....אין זה בכוחן של הפסיכולוגיה וסוציולוגיה להשיב לבעיות המוחלטות שלנו: כיצד יקיים אדם שלמות נפשו בעולם מלא מזימה וחנף וכחש ? אדם הנדון למגע תמיד בזדון וקנאה ותחרות, כיצד ישמור נפשו מחללה ? מה ערך בהיותך מוסרי נוכח כישלונותיו של האדם המוסרי באווירת הציניות שבה אנו חיים ? מה פשר היותנו וחיותנו בעת הזאת דווקא ? הרבה יכולה הפילוסופיה ללמוד מן התנ"ך, כי בו, ולא בשיטותיה הפורמליות, נוכל למצוא את התשובות לשאלות אלו.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 251 - 252, ההדגשה אינה במקור והיא שלי -ג'ף

מסתמן שיש "הרבה מאד חומר" בנושא : " "המסר/ים של מקרא ( שרלוונטיים לנו היום ) אליבא דהשל.". בינתיים הציטוט של היום ושל אתמול "מסתובבים קצת סחור סחור" סביב הנושא. בציטוט של היום השל טוען שבמקרא נוכל למצוא תשובות ל"בעיות (לשאלות) המוחלטות שהניצבות בפני האדם*^."  - וטרם שמענו כאן כיוון לתשובות אלה. בציטוט של אתמול שמענו ש"המסר המובהק של המקרא" הוא התובנה בדבר ההשלכות האלוהיות של חיי אדם, אך טרם שמענו דברים שיש בהם להאיר את עינינו מה הכוונה בדיוק ב"השלכות אלוהיות של האדם". אבקש את סבלנותכם ( באנגלית  Bear with me on this ) לאט לאט הדברים יתבהרו וה"פרשנות" תתפוס עור וגידים. אנחנו הולכים בעקבות השל כאן. השל השאיר בנושא הזה, כבנושאים אחרים "סימני דרך מובהקים" ( כמו למשל ההערה בראיון עם קרל שטרן המאיץ בנו ללמוד תהילים, להכיר את ספר תהילים ). בהמשך הדרך בטוחני נגיע ל"משנה סדורה" בנושא זה...סבלנות ( אני מדבר כאן אל עצמי לא רק אל הקוראים).

הערות תגובות וכדומה תתקבלנה בשמחה 

"במרגלים נאמר: 'איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו' ( במדבר יג, ב) . לדעתו של רבי ישמעאל, האומר דיברה תורה כלשון בני אדם ולשונות כפולין לא באו לרבות שום דבר, שנים עשר מרגלים היו.  ואילו לדעתו של רבי עקיבא, האומר לשונות  ריבויין הן ( אם נאמרה בתורה תיבה יתירה לא אמרינן דיברה תורה כלשון בני אדם, רק לדרשה אתא), עשרים וארבעה מרגלים היו , כי כתוב: ' איש אחד איש אחד לשבט', ללמד ששני מרגלים היו לכל שבט*"

בהערת שוליים מס' 11 מפנה השל כאן ל"ירושלמי סוטה, פ"ז, כג ע"ד".

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות (חלק א)  הוצאת שונצין, עמ'  4

חנוך בן פזי  בכנס השל האחרון שהתקיים בירושלים לפני כמה שנים, טען שמטרתו של השל בחיבור "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות"  היתה "לגרום ליהודים - מחויבים ולא מחיובים דתיים ולא דתיים  - להביט בתנ"ך מנקודת מבט אחרת, לקרוא את התורה מנקודת מבט של פליאה" -  [ציטוט של חלק מדבריו מזכרוני]. הציטוט של היום ממחיש, לעניות דעתי, את מגמתו של השל על פי בן פזי.

אין ספק שהתנאי הראשון  להבנת דברי הנביאים  היא רגישות נרכשת לאשר הם מייצגים. הדרך  חסומה מפני אלה שבעיניהם אלוהים ממשי פחות מאשר 'אש אוכלה', לאמור לאלה היודעים את התשובות אך אין בהם השתוממות. 

א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר לוי, עמ' 199

זה לא כל כך פשוט. 

לפי השל  לגשת אל התורה, ולהבין את הכתוב בה, את מסריה, דורש מאיתנו שינוי פארדיגמטי - שינוי בנקודת המוצא שלנו - ב"שלנו" הכוונה, ככל הנראה, היא ל"אדם המערבי המודרני". 

השל עוסק בענין זה בפרק 26 ל"אלוהים מבקש" בתת פרק "מקור ונוכחות" וכדי למצות את העיון בטענה נידרש כנראה ליותר מציטוט אחד, ויותר ממייל אחד של "פרשנות". בציטוט של היום השל מצביע על שלושה מרכיבים שצריכים להיות על מנת שאפשר יהיה להבין כראוי את דברי הנביאים - כשהכוונה למעשה לדברי תורה באופן כללי - : "רגישות נרכשת לאשר הם מייצגים"; תחושה שהיא כ"אש אוכלה" לגבי נוכחות הקב"ה בעולם; השתוממות. עוד  משפט מאותו תת פרק שמצביע על רמת הקושי שניצבת בפנינו  הוא זה:

"מעטים הם אלה המסוגלים - וגם הם רק ברגעים נדירים ביותר - להתעלות ממדרגתם".

והדברים צריכים עוד עיון , כפי שאמרנו.

תגובות, הערות וכדומה הן לתוכן הפרשנות הן למתכונת* והן לכל דבר אחר הקשור לעניין תתקבלנה בשמחה

* "למתכונת" - הכוונה בין השאר - לאפשרות של פתיחת קבוצת מייל לטובת העיונים המורחבים הללו שתאפשר ל"כולם לראות את כולם" ולקיים דיון בקבוצה ולא רק דיאלוג מולי

*^  בשיחה באוניברסיטת קליפורניה ( 1968 )  מבהיר השל במפורש שכשהוא מדבר על "שאלות"  questions לעתים קרובות הוא מתכוון ל"בעיות" problems. 

קטעים שנערכו ושנמחקו מטיוטת טקסט שלי "פרנשות" לשימוש עתידי:

יש, כפי הנראה, קשר הדוק ויחסי גומלין בין "תורה מן השמים" לבין Man is Not Alone (להלן Man)    ו God in Search of Man (להלן God). 

"ממהותה של ההתגלות שהיא חומקת מחקירותינו."

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 176

אחד הדברים שהבנתי מתוך העיון של הימים האחרונים הוא שהשל תופס את ההתגלות - את מתן תורה - במונחים קוסמיים. מדובר בארוע חד פעמי שבהגדרה אינה ניתנת לתפיסה בכלים רציונליים בלבד ( אילו אפשר היה לתפוס בכלים רציונליים היה מאבד את האלמנט האלוהי שבו ). מכאן נפקא מינה כיצד עלינו לתפוס - לגשת אל התורה.

אני חי ביום יום, בכאן ובעכשיו ( על גבי קו 58*). ואני מניח שלגבי מרביתנו זוהי נקודת המוצא וזוהי ההשקפה. השל דורש מאתנו או אומר לנו שעל מנת להבין לעומק את התורה עלינו לעזוב את נקודה המוצא הזאת:

"המבקשים דרך אל המקרא יצטרכו לבטל מחשבות רבות ולמצוא בשנית את תחושת הפליאה הטבועה בנו, שנעקרה בשיטתיות בידי חכמת שקר."

א. י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תר' עזן מאיר לוי, עמ' 199

Those who look for a way to the Bible will have to unthink many thoughts and to recall the innate sense of wonder, systematically extirpated by false wisdom.

A.J. Heschel, God in Search of Man, 251

כיוון שנדמה לי "אין מצב" שמרביתנו נזנח את נקודת המוצא שלנו ייתכן שיש להבין את דברי השל כמכוונים בעיקר למי שרואה עצמו/ה חלק "ממנהיגות דתית" כזו או אחרת. יכול להיות שבעבר הרחוק כשהעולם היה כולו "דתי יותר" הדברים היו שונים. על כל פנים - הרף הדתי ( במובן העיוני- רגשי) שהשל מציב מול האדם הוא רף מאד גבוה.

* באנגלית אומרים I could'nt resist לא עמדתי בפיתוי ושילבתי פה התייחסות ל"קו 58" ( קו האוטובוס שמחבר בין באר שבע לירוחם וכן כותרת של טור של הח"מ בעיתון המקומי ובפייסבוק), כסוג של סמל לעולם העשייה

---

[1] המקרא הראה לאדם את עצמאות טבעו, את היותו עליון ביחס לנסיבות, וקרא לו להיות ער להשלכותיהן העצומות של פעולות פשוטות. לא רק הכוכבים, גם מעשי האדם נעים במסלול המשקף את מחשבות הא-לוהים או מסלפן. מכאן שמידת הערכתנו את המקרא נקבעת על ידי מידת רגישותנו לכבודם הא-לוהי של מעשי האדם. התובנה בדבר ההשלכות הא-לוהיות של חיי האדם היא המסר המובהק של המקרא.

א.י.השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, ת' עזן מאיר- לוי, 188

"במרגלים נאמר: 'איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו' ( במדבר יג, ב) . לדעתו של רבי ישמעאל, האומר דיברה תורה כלשון בני אדם ולשונות כפולין לא באו לרבות שום דבר, שנים עשר מרגלים היו.  ואילו לדעתו של רבי עקיבא, האומר לשונות  ריבויין הן ( אם נאמרה בתורה תיבה יתירה לא אמרינן דיברה תורה כלשון בני אדם, רק לדרשה אתא), עשרים וארבעה מרגלים היו , כי כתוב: ' איש אחד איש אחד לשבט', ללמד ששני מרגלים היו לכל שבט*"

בהערת שוליים מס' 11 מפנה השל כאן ל"ירושלמי סוטה, פ"ז, כג ע"ד".

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות (חלק א)  הוצאת שונצין, עמ'  4