We cannot force people to believe. Faith brought about by coercion is worse than heresy.

A.J. Heschel, We Cannot Force People to Believe, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, p. 45

יש בכל תפיסה ריבוי ומיעוט, גילוי וכיסוי, עקירה והנחה. אף עצם המציאות היא בחינת רצוא ושוב, ריבוי ומיעוט, יש ואין, הן ולאו בכפיפה אחת. סוד המציאות - שני כללים הבאים כאחד.

ציטוטי מהשל, תורה מן השמים (ג)  עמ' 88 ב - מרמור, "די לחכימה ברמיזא: הסתרה, הצפנה ורמיזה בכתבי א"י השל" ב"לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל" בעריכת בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ'242

הנשמה ניתנת בנו בלידתנו; את הרוח שומה עלינו לרכוש בעצמנו.

א. י. השל, שמים על הארץ, עמ' 88 מובא במאמרו של חנוך בן פזי - התקווה כמודל של ההיסטוריה : אברהם יהושע השל בעקבות הרמן כהן בקובץ "לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל", עורכים בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 456

With souls we are born; spirit we must acquire.

A J Heschel , The Earth Is The Lord's,Jewish Lights Publishing, p 108

Scratch the skin of any person and you come upon sorrow, frustration, unhappiness.

A.J. Heschel, Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, p.146

תורת המסתורין של השל מורכבת; היא בתשתית הקיום, והיומרה המדעית המודרנית לפתור כל חידה ולהסביר כל פלא הנה בגדר יוהרה שאינה ניתנת למימוש.

מ. מרמור, "די לחכימה ברמיזא: הסתרה, הצפנה ורמיזה בכתבי א"י השל" ב"לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל" בעריכת בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 221

Faith is preceded by awe, by acts of amazement at things that we apprehend but cannot comprehend.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 153

היראה קודמת לאמונה באמצעות ההשתוממות מן הדברים שאנו יכולים לתפוס אך לא להבין.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס עמ' 324, תרגום עזן מאיר לוי, עמ' 122

"גילוי מפתיע מחכה למי שמבקש לדעת מהו הערך הנפוץ ביותר במפתח לספרו של אברהם יהושע השל,  God In Search of Man,...לא היראה זוכה לכבוד הזה ולא האל; לא התפילה ולא המצווה. המילה הנפוצה ביותר בספר, לפחות לפי המפתח שהוכן לו, היא mystery, מסתורין, שהשל מפרשה בכמה דרכים."

מ. מרמור, "די לחכימה ברמיזא: הסתרה, הצפנה ורמיזה בכתבי א"י השל" ב"לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל" בעריכת בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 221

Our institutions maintain too many beauty parlors. Our people need a language and we offer them cosmetics. Our people need style, learning, conviction, exaltation, and we are concerned about not being admitted to certain country clubs.

A.J. Heschel, "Existence and Celebration", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p 23

האדם שמועל באמונו של אלוהים יום אחר יום, מסתובב שיכור מיהירות, מטינה או מאמביציה נמהרת, חי לו בתוך ערפל רדוף־שדים של ספק. אף שחמדנותו לא הותירה אהבה לרפואה, הוא עדיין תוהה על העדר העדינות בחייו שלו. בנשמתו מתקיימים מקומות מסתור למצפון נמלט. הוא קרע לגזרים של אימה מצווחת את קשריו עם אלוהים, ותודעתו נותרה אטומה ונוקשה. הוא מהלך על פני האדמה, מלא הרס־עצמי, שלד של נשמה, וממלמל בטירוף על אושר מוחמץ.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  ד' בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'   69-68

The man who betrays Him day after day, drunk with vanity, resentment or reckless ambition, lives in a ghostly mist of misgivings. Having ruined love with greed, he is still wondering about the lack of tenderness in his own life. His soul contains a hiding-place for an escaping conscience. He has torn his ties to God into shreds of shrieking dread, and his mind remains dull and callous. Spoiler of his own lot. he walks the earth a skeleton of a soul, raving about missed delight.

A.J Heschel, Man's Quest For God, Aurora Press, p.11

בשים לב לחשיבותו החיונית של החינוך היהודי בימינו, עלינו לדאוג יותר לתוכן מאשר לטכניקה שלו. עלינו לעסוק לא רק בעיבוד סקירות סוציולוגיות של החינוך היהודי, אלא גם בבירורי יסודותיו הדתיים והרוחניים. כלום אין צורך בעריכת סקר בתחום הרוח של החינוך היהודי ? הייתי רוצה להציע כמטרת החינוך היהודי שכל יהודי יראה את עצמו נציגה של הרוח היהודית, וכל יהודי צריך לבוא לכלל הכרה שהיהדות היא תשובה לבעיות המוחלטות של הקיום האנושי, ולא רק מערכת מצוות מעשיות. הפחךוסופיה של החינוך היהודי צריכה לברר את ההשגות הנישאות שלנו ולקבוע את הדרכים שבהן ניטע השגות אלה בלב החניך  החניך ונעשה אותן חלק מאישיותו.

בכל בית ספר יהודי מלמדים לילדים ברכת 'שהכול'. מלמדים אותה כדין, כחובת־הנהגה. מעטים הם המורים המשתדלים להקנות לילדים משהו מן המסתורין ומן השגב הרוחני שבשלוש המילים ' השכול נהיה בדברו'. חטא הוא וכישלון לנו שאנו מתעלמים או נמנעים מלהקנות לחניכינו את היסודות הרוחניים של מורשתנו.

  הכוונה־מחדש של עבודתנו החינוכית, הן בבתי הספר והן ברמת המבוגרים , מוכרחת להתרחש. מאמצנו אפוא מן הדין שיהא מכוון להוראת היהדות כנושא בעל משמעות אישית מוחלטת. העושים אנו כן ? לימדתי פעם בכיתה שתלמידיה, כבני עשרין, ביקרו בבתי ספר עבריים במשך כמה שנים. נתעוררה פעם בכיתה זו השאלה, אם הנקמה מותרת לפי היהדות. 'ודאי שכן, ' אמרו. עם שביקרו בבתי ספר עבריים כחש־עשרה שנה כמעט, לא שמעו כלל על הלאו של לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר  [ ויקרט יו, יח ] הסמוך ל'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' ( שם ). בחנתי פעם תלמיד שביקש להיות רב ושאלתיו: ' התיתן לי בקירוב את מקורו של הציווי, Love thy neighbor as thyself ( התרגום הקלאסי ל'ואהבת לרעך כמוך' ) ? ותשובתו לא איחרה לבוא: ' הברית החדשה.' וצעיר זה ביקר בבתי־תלמוד־תורה ובישיבות ! כלום אין זה חשוב יותר בחיי אדם שיהא יודע את פירוש חז"ל לפסוק 'לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר', המובא ברש"י שם, משילמד לדעת כמה מן הסיפורים המצויים בספרי הלימוד שלנו ?

רחשי הלב שמסופר עליהם בתהילים אינם חשובים פחות, מותר לומר, ממעשי השופטים שמסופר עליהם בספר שופטים. וכמה מזמורי תהלים נלמדים בבתי הספר שלנו, בעוד שספרי שופטים ושמואל נלמדים בכולם. ' הנצרות היא דת נפלאה,' העירה אחת הנשים העסקניות בבית הכנסת הרפורמי, 'מדוע אין ליהדות ספר כמו התהלים?' מורגל בפינו שאנו נתנו את התנ"ך לעולם. האם נתנוהו מתנה שלא על מנת להחזיר ?

א.י השל,  The Spirit of Jewish education "רוח החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 248 -247

 

  

בהמשך לאלו דברים לשמחת תורה תשפ"א

אלו דברים לשמיני עצרת - שמחת תורה תשפ"א

 בדברים שנשא אברהם יהושע השל בפני אנשי חינוך יהודיים בארצות הברית בשנת 1965, דיבר השל על עוצמת השפעתן של השעות שלפני יום כיפור, על חייו. על עוצמת השפעתו של ערב יום כיפור על חייו. הדברים פורסמו בקובץ בעריכת בתו של השל, סוזנה, בשם "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" תחת הכותרת "יום כיפור" וטרם פורסמו, למיטב ידיעתי,  בתרגום לעברית.

הנה קטע מהדברים הנ"ל בתרגום של הח"מ:

"שורשה של כל אמונה דתית היא תחושת מבוכה. היה זה אסון גדול לאנושות אילו תחושת המבוכה היתה נעלמת, אם כולם היו בדעה ש'הכל בסדר', שלכל בעיה יש תשובה. אין לנו תשובה לבעיות אולטימטיביות. לאמיתו של דבר, איננו יודעים. באי ידיעה זו, בתחושת מבוכה זו, טמון המפתח לפתיחת מעיינות יצירה. אלה שללא תחושת מבוכה נותרים/ות עקרים/ות. עלינו לפתח את החרטה הזו, או את התחושה הזו של מבוכה."*

יהודה עמיחי כתב שהוא "מפזר את יום כיפור על פני כל השנה."

בשורה הזאת של עמיחי ובתוכן דברי השל, מוצא אני את הטעם לעיין ולחזור ולעיין בדברים, גם בחלוף יום כיפור.

חג שמח

שבת שלום

   ג'ף

*א. י. השל, יום כיפור, בקובץ הוד מוסרי ותעוזה רוחנית, ( אנג' ) התרגום כאן הוא שלי - ג'ף עמ' 147. הנה הטקסט באנגלית:

The root of any religious faith is a sense of embarrassment. It would be a great calamity for humanity if the sense of embarrassment disappeared, if everybody was an all-rightnik, with an answer to every problem. We have no answer to ultimate problems. We really don't know. In this not knowing, in this sense of embarrassment, lies the key to opening wells of creativity. Those who have no embarrassment remain sterile. We must develop this contrition or sense of  embarrassment.

A.J. Heschel, Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, p. 147

להלן סיכום קולע של מרמור ברוח הדברים הנ"ל: 

" השל דיבר בזכות המבוכה והבושה. לא כל דבר צריך להיאמר במפורש. עולם שבו הכוח בידי אלה שהכל ברור להם כשמש, עולם נטול התלבטות ומסתורים, עולם כזה מחריד את השל עד עמקי נשמתו <מי האדם ? עמ' 114>. כנגד היומרה להכיר ולהבין את הכול, השל מערער ומהרהר."

מ. מרמור, "די לחכימה ברמיזא: הסתרה, הצפנה ורמיזה בכתבי א"י השל" ב"לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל" בעריכת בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 236

To the analytical mind, the universe is broken apart. It is split into the known and unknown, into the seen and unseen. But, in the mystic contemplation, all things are seen as one. 

A J Heschel , The Earth Is The Lord's,Jewish Lights Publishing, p 70

בתפיסתו של המוח האנאליטי העולם הוא מפורד ומפוצל, מחיצות מפרידות בין מה שידוע ומה שאינו ידוע, בין הנגלה לעין והנסתר ממנה. אבל בתפיסת העיון המיסטי הכל נראה אחד.

א. י. השל, "שמים על הארץ", תרגום יהודה יערי ולאחר מכן בתוספת עריכה של פנחס פלאי, הוצאת "אוניפרס" מוסד אברהם יהושע השל, ירושלים, עמ' 60-59

It is not easy to attain faith. A decision of the will, the desire to believe, will not secure it. All the days of our lives we must continue to deepen our sense of mystery in order to be worthy of attaining faith. Callousness to the mystery is our greatest obstacle. In the artificial light of pride and self-contentment we shall never see the splendor. Only in His light shall we see light.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 153

לא קל להגיע לאמונה. הכרעה של הרצון והשתוקקות אל האמונה לא יוכלו להשיגה. כל ימי חיינו עלינו להמשיך ולהעמיק את תחושת הסוד והמסתורין כדי שנהא ראויים להגיע אל האמונה. אטימות לבנו למסתורין היא לנו המכשול הגדול ביותר. לאורם המלאכותי של הגאווה ושל הסיפוק העצמי לא נוכל לעולם לראות את ההוד ואת הזוהר. רק באורו נראה אור.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 122

--

    The root of any religious faith is a sense of embarrassment. It would be a great calamity for humanity if the sense of embarrassment disappeared, if everybody was an all-rightnik, with an answer to every problem. We have no answer to ultimate problems. We really don't know. In this not knowing, in this sense of embarrassment, lies the key to opening wells of creativity. Those who have no embarrassment remain sterile. We must develop this contrition or sense of  embarrassment.

A.J. Heschel, Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, p. 147

שורשה של כל אמונה דתית היא תחושת מבוכה. היה זה אסון גדול לאנושות אילו תחושת המבוכה היתה נעלמת, אם כולם היו בדעה ש'הכל בסדר', שלכל בעיה יש תשובה. אין לנו תשובה לבעיות אולטימטיביות. לאמיתו של דבר, איננו יודעים. באי ידיעה זו, בתחושת מבוכה זו, טמון המפתח לפתיחת מעיינות יצירה. אלה שללא תחושת מבוכה נותרים/ות עקרים/ות. עלינו לפתח את החרטה הזו, או את התחושה הזו של מבוכה.

א. י. השל, יום כיפור, בקובץ הוד מוסרי ותעוזה רוחנית, ( אנג' ) התרגום כאן הוא שלי - ג'ף עמ' 147

בימינו רוֹוח הדימוי שחז"ל היו אנשים נאיביים, פשוטים וגלויי לב, ולא נטו להגיגים פילוסופיים. קשה להבין כיצד ניתן להכליל בצורה כה גורפת קבוצת אנשים המהווה עולם ומלואו, שקביעותיהם הדקות והעמוקות בהלכה הציבו אתגר אינטלקטואלי בפני כל דורות התלמידים העתידיים. כל ניתוח בלתי משוחד של אמרותיהם בתחום האגדה - המעידות כאלף עדים שחייהם הפנימיים לא היו פשוטים או שלווים - יהיה בכוחו להפריך טענה זו. את מחשבתם ניתן לתפוס תפיסה הולמת רק במונחים של תחרות בין כושר קליטה לבין ספונטניות, בין הלכה לאגדה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 265