These features or sensibilities are no disparate trifles, random impressions, arbitrarily registered, but rather necessary components which constitute the essence of being human. They are not reflecting actual behavior but rather the wisdom of a necessary aelf-awareness, a scope of interrelated features within which man must be understood in his being human as distinguished from being animal, from being beastly. They are not simply given in man's consciousness, nor are they properties derived from his . biologocal nature. His sheer being does not guarantee them. However, they may be claimed of him, expected of him. They emerge as manifestly true when a person begins to ponder the latent substance of his self-understanding

"'הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט' (דברים לב,ד )

אילו אמרו אדם אחר היו שוחקים עליו לומר: מנין זה יודע דרכיו של הקדוש ברוך הוא ? אלא משה רבינו שכתוב בו: 'יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו' ( תהלים קג, ז), לזה נאה לומר: 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט'."

המוטו לתורה מן השמים באספקלריה של הדורות, א.י. השל,  ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 16 

"אין דרכים קלות, אין פתרונות קלים. העולם סטה מן הדרך, איבד את שווי משקלו. דרכו של עם ישראל היא דרך העליה אל פסגת ההר. בסיני נאמר לנו 'הישמר לך מעלות בהר ונגוע בקצהו' ( שמות יט,יב). רבי מנדלי מקוצק פירש: 'הישמר לך מעלות בהר אם אין רצונך להגיע אל פסגתו'. אל תקל בו ראש.

חזון העליה אל פסגת ההר הוא הנותן משמעות לנגיעה בקצהו."

א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 228

להיות פרושו להמשיך, לדבוק, לקיים היום את אשר קיימנו אתמול. אולם המשך הקיום בלבד, מוליך לידי התפרקות. היות האדם חי משמעו היותו חשוף לסתירות ולפגמים, לעמוד כנגד אתגרים ואכזבות. הדת עלולה לגווע כאשר האמת שלה מתיישנת, שירתה נעשית נמלצת ושמירת מצוותיה - מצוות אנשים מלומדה. האמת נהפכת לכעין־אמת; עבודתה לשאננות; אמונתה תיפלות.

א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 227

שיבת ציון הוא אתגר יוצר לקבוע, זעזוע לחוסר התנועה, אתגר הקורא לפעולה חדשה, לחשיבה חדשה.

א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 227

והשוו למקור באנגלית : 

The return to Zion is a creative challenge to stabilization, shaking up inertia, a challenge demanding new action, new thinking.

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, p. 224

The crisis in Judaism goes beyond the issues of creed and observance. Even if we could reach a consensus on theology and law, the question of the adequacy of present-day ethics and observance would remain. Are personal observance and traditional study , are synagogue and Hebrew schools, attuned to the earnest wrestling with the issues of massive obtuseness and the dying of the hearts ? Are customs and ceremonies, are services and sermons, an adequate antidote to the massive dehumanization, to the emerging monsters of absurdity ? Is Judaism as presently understood equipped to confront the challenge of the world ?

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, p 223

המשבר ביהדות הוא מחוץ לענייני אמונה ושמירת מצוות. אף אם יכולנו להגיע להסכמה בענייני אמונה והלכה, תישאר שאלת תוקפם של מנהגים ועקרונות מוסריים בני זמננו. האם לימוד התורה וקיום המצוות בידי היחיד, בתי־כנסיות ובתי־ספר עבריים, מספיקים כדי ההתמודדות הקשה עם קהות החושים ההמונית וגסיסית הלבבות ההמונית ? האם מנהגים וטקסים, תפילות ודרשות, יש בהם תשובה נאותה לאבדן צלם האדם בהמון, לצללי הרפאים של האבסורדיות ? כלום מצוידת היהדות , כפי שהיא נתפסת היום, בנשק הראוי לעימות עם האתגר של העולם ?

א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 226

זהות ההויה והמסתורין חופפת את כל היקום. דוגמתיות היא רציונליזציה של המסתורין, תיאור של הבלתי־מתואר, מבע של הבלתי־מובע. אין לטבוע את המסתורין במטבע שכלתני, כשם שאין לטבוע את הפשט במטבע של רזים. ברם רב ערכם של עיקרי אמונה כרמזים. רמז הוא זיווג הפשט והסוד, זיווג הנגלה והנסתר. כל התופס את עיקרי האמונה כפשטם מסרס את משמעותם.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 974

התלבטו במשך הדורות בבעיית הניגודים שבין הדת למדע, כלומר באתגר למחשבה הדתית הבא מן החוץ. ברם לפנינו התנגשות שתי תפיסות שבתוך המחשבה הדתית עצמה. השאלה על יחס האמת הדתית לאמת המדעית מן ההכרח שיקדם לה ניתוח האמת הדתית עצמה.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 974

אין התורה נקנית אלא בשתי דרכים: בעין השכל ובעין הלב.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 971

Israel reborn represents a breakthrough into whole new areas of experience and understanding. It defies conventional conceptions, ordinary expectations. Its essence is a proclamation.

This is why the return to Zion is a source of embarrassment to so many of us whp depend for intellectual efficacy upon conformity with mental habits.

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, pp 49-50

ליום השואה תשפ"א

במאמר שנקרא "על 'מות אלוהים' ותחיית המתים בהגותו של השל"*, פותח דר' דרור בונדי בדברי  הספד  של הרב  הראשי לשעבר של אנגליה, הרב יונתן זקס המנוח על הרב סולובייצ'יק :

"בהספד שנשא על הרב סולובייצ'יק, הציג הרב זקס כמה ציטוטי מפתח שמהם עולה כי רבו הזדהה עם יוסף הנותר לבדו מכל בית אביו, וחש כמי שנושא על כתפיו את זיכרון העולם שאבד בשואה. בניסוח חריף תיאר הרב זקס את תחושת רבו כי ההלכה עצמה נרצחה בשואה וכי עליו מוטלת האחריות להקים אותה לתחיה:

עלינו להבין כי עבור הרב השואה לא הייתה רק טבח של שישה מיליון יהודים. היה זה טבח של התורה עצמה, כביכול, עולם־תורה שלם ממנו צמח הרב, ממנו עלתה התורה...עלו בלהבות...אני מאמין כי הרב סולובייצ'יק היה מעורב בלא פחות מאשר תחיית המתים, השבתו של עולם מת לחיים... ההלכה זכתה לניצחון על המוות, עולם הישיבות שנהרס באכזריות כה רבה, חי בשנית.^

במאמר זה," כותב בונדי, "אבקש להציג באור דומה את אברהם יהושע השל, בן זמנו ומקומו של הרב סולובייצ'יק^*. כשם שהזדהה הרב יוסף דב סולובייצ'יק עם דמותו של יוסף הצדיק, כך הזדהה אברהם יהושע השל עם דמותו של אברהם אבינו, וכמו שחש הרב סולובייצ'יק ביחס לחורבן עולם הישיבות של נעוריו ולמותה של ההלכה, כך גם חש השל ביחס לחורבן עולם החסידות של נעוריו ול'מות אלוהים'."

לקראת סוף המאמר', בו סוקר בונדי את הגותו של השל כפי שמופיע בספרו האחרון של השל ( שבאנגלית ) על הרבי מקוצק, "להט לאמת",  כותב דרור כך:

"כיצד אפשר להתפלל לאלוהים אחרי אושוויץ ? כדרך אבותיו החסידים, מסיים אף השל את שורות הגותו האחרונות בסיפור. הוא מספר על ידידו שלמה זלמן שרגאי, ששהה בשליחות בפולין שאחרי השואה ועלה על רכבת לפריז לנסיעה ארוכה. ביושבו בתאו הוא ראה מן החלון יהודי אביון שלא מצא מקום  על הרכבת והזמינו לשבת עמו. שרגאי ניסה לדובב את אורחו, אך הלה לא דיבר. מכיוון שהיה יהודי שומר מצוות התפלל שרגאי ערבית ושחרית, אך היהודי האביון נמנע גם מכך. לבסוף, כאשר היום כמעט חלף לחלוטין, הם החלו בשיחה. אמר הבחור: 'לעולם לא אתפלל עוד מפני מה שאירע לנו באושוויץ...כיצד אני יכול להתפלל ? לכן לא התפללתי כל היום'.

בבוקר למחרת שרגאי שם לב כי הבחור פתח את חבילתו, הוציא טלית ותפילין והחל להתפלל. כששאל אותו שרגאי לפשר השינוי, השיב הבחור: 'לפתע הייתה לי הארה וחשבתי כמה בודד מוכרח אלוהים להיות; ראה עם מי הוא נותר. השתתפתי בצערו'."

*המאמר פורסם באקדמות גליון כ"ג, אלול תשס"ט בהוצאה לאור של מכללת רוברט מ' ברן ושל בית מורשה בירושלים, עמ' 88,87,  109 , 110 . הטקסט של הערות השוליים הושמט.

The hour calls for a revision of fundamental religious concerns. The wall of separation between the sacred and the secular has become a wall of separation between the conscience and God. In the Pentateuch, the relation of man to things of space, to money , to property is a fundamental religious problem. In the affluent society sins committed with money may be as grievous as sins committed with our tongue. We will give account for what we have done, for what we have failed to do.

A.J. Heschel, "No Religion is an Island", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p. 261

Suffering is the magic potion for remembering what is authentic in people, the spur to revolt against  forgetting God, against the stupor of complacency.

A.J. Heschel, In  This Hour, Heschel's writings in Nazi Germany and London Exile, edited by Helen Plotkin, The Jewish Publication Society, p 159