להיות פרושו להמשיך, לדבוק, לקיים היום את אשר קיימנו אתמול. אולם המשך הקיום בלבד, מוליך לידי התפרקות. היות האדם חי משמעו היותו חשוף לסתירות ולפגמים, לעמוד כנגד אתגרים ואכזבות. הדת עלולה לגווע כאשר האמת שלה מתיישנת, שירתה נעשית נמלצת ושמירת מצוותיה - מצוות אנשים מלומדה. האמת נהפכת לכעין־אמת; עבודתה לשאננות; אמונתה תיפלות.
א. י. השל, ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם ע"י דוד בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 227
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה