The crisis in Judaism goes beyond the issues of creed and observance. Even if we could reach a consensus on theology and law, the question of the adequacy of present-day ethics and observance would remain. Are personal observance and traditional study , are synagogue and Hebrew schools, attuned to the earnest wrestling with the issues of massive obtuseness and the dying of the hearts ? Are customs and ceremonies, are services and sermons, an adequate antidote to the massive dehumanization, to the emerging monsters of absurdity ? Is Judaism as presently understood equipped to confront the challenge of the world ?

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, p 223

המשבר ביהדות הוא מחוץ לענייני אמונה ושמירת מצוות. אף אם יכולנו להגיע להסכמה בענייני אמונה והלכה, תישאר שאלת תוקפם של מנהגים ועקרונות מוסריים בני זמננו. האם לימוד התורה וקיום המצוות בידי היחיד, בתי־כנסיות ובתי־ספר עבריים, מספיקים כדי ההתמודדות הקשה עם קהות החושים ההמונית וגסיסית הלבבות ההמונית ? האם מנהגים וטקסים, תפילות ודרשות, יש בהם תשובה נאותה לאבדן צלם האדם בהמון, לצללי הרפאים של האבסורדיות ? כלום מצוידת היהדות , כפי שהיא נתפסת היום, בנשק הראוי לעימות עם האתגר של העולם ?

א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 226