דרך השתיקה

רבי מנחם מנדל מוורקי ורבי אלעזר, נכדו של המגיד מקוזניץ, נזדמנו יחד בפעם הראשונה בחייהם. נכנסו בלי בני לוויה אל חדר אחד, ישבו זה מול זה ושתקו במשך שעה שלמה. אחר-כך  נתנו לבני לויתם להיכנס. "עתה סיימנו את מעשינו". אמר רבי מנדל.

                                                   *

כשנתארח בקוצק שאל אותו הרבי מקוצק:"היכן למדת את חכמת השתיקה ?" תחילה מוכן היה לענות, אבל נמלך בלבו ונהג גם הפעם בחכמתו זו.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 453

The Way of Silence

The first time Rebbe Mendel, the son of the zaddik of Vorki, met Rabbi Elazar, the grandson of the maggid of Koznitz, the two retired to a room. They seated themselves opposite each other and sat in silence for a whole hour. Then they admitted the others. "Now we are ready," said Rabbi Mendel.

                                              *    *    *

When Mendel was in Kotzk, the rabbi of that town asked him : "Where did you learn the art of silence ?" He was on the verge of answering the question, but then he changed his mind, and practiced his art.

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 301

31/1/13

למדנו להטות אוזן קשובה לכל 'אני' למעט ה'אני' של אלוהים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 136

We have learned to listen to every 'I' except the 'I' of God.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 169

על מנת להיות אומן מוכרח אדם ללמוד כיצד להיות שוליה. יראת קודש לזקן ודיאלוג בין-דורי חשובים הם לכבודו של  הצעיר כפי שחשובים הם לאיכות חייו של הזקן. קיפחנו את עצמנו בכך שהנמכנו את קומתו של הזקן.

א.י.השל, To Grow in Wisdom, ("לגדול בחכמה" )   מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 156

In order to be a master one must learn how to be an apprentice. Reverence for the old, dialogue between generations, is as important to the dignity of the young as it is for the well-being of the old, We deprive ourselves by disparaging the old.

A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, in The Insecurity Of Freedom, GSF, p. 84

אלוהים, שברא את העולם, אינו יכול להרגיש בבית בתוך העולם, על סמטאותיו החשוכות מלאות היגון והסבל, אטימות הלב וגבהות הלב.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 125

God who created the world is not at home in the world, in its dark alleys of misery, callousness and defiance,

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.156

אין אמונה במבט ראשון. אמונה שנולדת כאילו הייתה פרפר היא אמונה חולפת, קיקיונית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 122

There is no faith at first sight. A faith that comes into being like a butterfly is ephemeral.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 152

אין לאלוהים כל חשיבות שהיא אם חשיבותו אינה החשיבות העליונה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 123.  השל מפנה כאן בהערת שוליים לספרו הקודם "האדם אינו לבד" ולא בכדי שכן שם הוא מוסיף על הציטוט הזה המשך שאיננו מופיע כאן. אגב, באנגלית הציטוט הנ"ל  נשמע, לדעתי,  יותר טוב - ג'ף

God is of no importance unless He is of supreme importance.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 153. H refers here in a footnote to his previous book "Man Is Not Alone" p,  92 where this quote appears as the first half of a longer sentence - Jeff

הבריאה היא שפת אלוהים, הזמן הוא שירת אלוהים, והדברים שבמרחב הם העיצורים שבשיר. לקדש את הזמן פירושו לשיר את התנועות יחד עם אלוהים.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ'  134

Creation is the language of God. Time is his song, and things of space the consonants in the song. To sanctify time is to sing the vowels in unison with Him.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 101

נדיבות ודאגה לזולת כפי שבאות  לביטוי בצדקה אינן צומחות  בישימון הנשמה; הן פורחות באקלים של תובנות עמוקות ומחויבויות עתיקות.

א.י. השל, "קיום וחגיגה "(אנג') ב -"הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" (אנג') עמ' 21 התרגום שלי - ג'ף

Generosity and care for human life as exemplified in the work of Jewish charity do not grow in the wilderness of soul, they thrive in a climate of rich understandings and ancient commitments.

A.J. Heschel, "Existence and Celebration", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p. 21

מי הוא יהודי ? מי שאישיותו נהרסת אם הוא נשאר אדיש למראה עוול שנעשה לזולתו. 

א. י. השל, בנאום בקונגרס הציוני הכ''ח בירושלים תשל''ב בדיון על "מי הוא יהודי ואיך יובטח הקיום היהודי". הדברים מובאים גם  במאמר באנגלית במראה מקום להלן. טרם ראיתי את נוסח הדברים בכתב, הציטוט דלעיל הובא על ידי שלמה ניצן בפינתו השבועית לפני כחודש (ערב שבת פרשת ויחי) לציון 40 שנה למותו של השל. ישנם שינויים בניואנסים בין הגרסה שבעברית הנ"ל לגרסה באנגלית להלן.

Who is a Jew ? A person whose integrity decays when unmoved by the knowledge of wrong done to other people.

A. J. Heschel, A Time for Renewal. in  "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p 47

המחשבה המכרעת בהגות הנביאים אינה נוגעת לקיומו של אלוהים בעבור האדם כי אם לקיומו של האדם בעבור האלוהים. משום כך המקרא הוא אנתרופולוגיה של הקב"ה ולא תאולוגיה של האדם. יותר ממה שהנביאים מדברים  על ענינו של האדם באלוהים מדברים הם על ענינו של הקב"ה באדם. בראשית ניצבת ענינו ודאגתו של ה' . הודות לעניינו ודאגתו של ה' לאדם, אפשר שלאדם יהיה עניין בה', ומשום כך אפשר לאדם לבקש אחר ה'.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס עמ' 324, תרגום עזן מאיר לוי בשינויים שלי. השל מטעים לאורך יצירותיו, כי הקב"ה איננו מושג, או רעיון. ה"כינוי"  God הוא די נייטרלי ומשמש  באנגלית בערבוביה הן במקומות שהכוונה היא  לציון קרבתו של ה' לאדם  והן לריחוקו ממנו. כשאבין יותר ב"השל"  ייתכן ותהיה לי תובנה כיצד הוא היה מתרגם את הקטע דלעיל ודומיו בספר הנ"ל בכל הקשור לציון הקב"ה, ג'ף

The decisive thought in the message of the prophets is not the presence of God to man but rather the presence of man to God. This is why the Bible is God's anthropology rather than man's theology. The prophets speak not so much of man's concern for God as of God's concern for man. At the beginning is God's concern. It is because of His concern for man that man may have a concern for Him, that we are able to search for Him.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 412

המקרא הוא קדושה במילים. לאדם בן זמננו אין דבר מוכר ושחוק  מן המילה. יותר מכל דבר אחר המילה זולה, נפסדת ומושחתת. מילים סובלות חילול תמידי. כולנו חיים בהן, חשים בהן, חושבים בהן, אך היות שאין אנו מכירים בכבודן העצמאי ואין אנו מכבדים את כוחן ומשקלן, הרי הן נעשות מופקרות, חמקמקות - פה מלחך עפר.*  כאשר אנו עומדים נוכח המקרא, שמילותיו כמשכנים חצובים  בסלע, אין אנו מצליחים למצוא את הדלת.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 193 * השל מפנה כאן בהערת שוליים לספרו  מסע האדם אחר אלוהים (אנג') עמ' 25

The Bible is holiness in words. To the man of our age nothing is as familiar and trite as words. Of all things they are the cheapest, most abused and least esteemed. They are the objects of perpetual defilement. We all live in them, feel in them, think in them, but, failing to uphold their independent dignity, to respect their power and weight, they turn waif, elusive - a mouthful of dust*. When placed before the Bible, the words of which are like dwellings made of rock, we do not know how to find the door.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 244 * H refers here in a footnote to his book Man's Quest for God. p 25

רוב האנשים חושבים רק פעם אחד בחיים, בד"כ כשהם בלימודים. אחרי כן הם "כבר יודעים הכל" והחלטותיהם, אמירותיהם, הן חזרות אין-סופיות של דעות אשר הפכו זה מכבר, מיושנות, מרופטות, ומעורערות. הדבר נכון לגבי פוליטיקה, אקדמיה, האומנויות וכן לשירותי רווחה. דעות כמו עלים צפויות לקמול, כיוון שהעולם משתנה. רבים מאתנו מעדיפים להיות נאמנים לדעות מיושנות מאשר לעבור את  המאמץ של בחינה וההערכה מחדש. ואכן, ניוון אינטלקטואלי , מתרחש הרבה לפני חולי גופני. יש להוקיר אדם  בהתאם למספר הפעמים שהיה מסוגל להביט בעולם מפרספקטיבה חדשה.

א.י. השל, "קיום וחגיגה "(אנג') ב -"הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" (אנג') עמ' 20 התרגום שלי - ג'ף

Most people think only once in their lives, usually when they are at college. After that their minds are made up, and their decisions, utterances are endless repetitions of views that have become obsolete, outworn, unsound. This applies to politics, scholarship, the arts as well as to social service. Views just as leaves, are bound to wither, because the world is in flux. But  so many of us would rather be faithful to outworn views than to undergo the strain of re-examination and revision. Indeed, intellectual senility sets in long before physical infirmity. A human being must be valued by how many times he was able to see the world from a new perspective.

A.J. Heschel, "Existence and Celebration", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, p. 20

חסיד אחד שאל לו להמגיד מזלוטשוב:

"רש"י אומר : 'מה היה העולם חסר ? מנוחה. באה שבת באה מנוחה'. למה לא אמר פשוט: היה העולם חסר מנוחה עד שבא יום השבת ? הרי מלת שבת ומלת מנוחה משמעותן אחת !"

"שבת", השיב הרבי, "משמעה שיבה, כי ביום הזה שבים כל העולמות למקומם האמיתי. ועל כן מורה רש"י: בכל ימות השבוע חסרים העולמות מנוחה, לפי שירדו ממקומם. באה שבת באה מנוחה להם לפי שהם שבים למקומם".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 149

A hasid asked the Maggid of Zlotchov : "Rashi, our teacher says:  'What was lacking in the created world ? Nothing but rest. Came the sabbath, and so rest came.' Why does he not just say: ' The world lacked rest until the sabbath came ? For the words 'sabbath' and 'rest' mean exactly the same thing."

"Sabbath," replied the rabbi, "means the homecoming. On that day all the spheres return to their true place. That is what Rashi refers to: during the week, the spheres find no rest  because they have been  lowered from the place which is theirs. But on the sabbath they find rest because they are allowed to go home."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 154

האדם אינו מוכרח להיכנע לאיכול המתמיד של רגישויותיו העדינות ביותר, ולקבל כבלתי נמנע את חיסולה של הפנימיות. בכוחו של האדם לשמר את סוד החיבור של העולם והאדם. הדרך להתגבר על הבדידות אינה באמצעות יד מושטת לתרומתה של רעות, אלא על ידי הצעה והענקה של רעות ומשמעות לאחרים.

א.י.השל, "לגדול בחכמה",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 155

It is not necessary for man to submit to the constant corrosion of his finest sensibilities and to accept as inevitable the liquidation of the inner man. It is within the power of man to save the secret substance that holds the world of man together. The way to overcome loneliness is not by waiting to receive a donation of companionship but rather by offering and giving companionship and meaning to others.

A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, in The Insecurity Of Freedom, GSF, p. 83

לפגוש בן-אנוש זו היא הזדמנות לחוש בצלם אלוהים, בנוכחות של אלוהים. על פי פרשנות חז"ל, אמר ה' למשה: כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם - שם אני לפניך. <מכילתא דרבי ישמעאל, מסכת דויסע, ו (מהדורת הורביץ-רבין עמ' 175)>

כאשר אני קושר שיחה עם אדם  בעל מחויבות דתית שונה ומגלה כי אנו חלוקים בנושאים המקודשים לנו, האם צלם אלוהים שעמד נכחי נעלם ? האם אלוהים חדל לעמוד לפני ? האם ההבדל הקיים במחויבות הדתית הורס את אחוות הקיום האנושי ? האם העובדה שאנו שונים במושגינו על אלוהים מבטלת את שיש לנו במשותף: צלם אלוהים ?

א.י. השל, "No Religion is an Island",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 165-164

To meet a human being is an opportunity to sense the image of God, the presence of God. According to a rabbinical interpretation, the Lord said to Moses: "Wherever you see the trace of man there I stand before you...."

When engaged in a conversation with a person of different religious commitment, if I discover that we disagree in matters sacred to us, does the image of God I face disappear ? Does God cease to stand before me ? Does the difference in commitment destroy the kinship of being human ? Does the fact that we differ in our conceptions of God cancel what we have in common : the image of God ?

A.J. Heschel, "No Religion is an Island", in "Moral Grandeur and Spiritual Audacity" , FSG, pp. 238-239

אמונה יהודית, אני שב ואומר, אינה נוסחה. היא גישה לחיים: שמחת חיים העולה מחיים שהם חלק אלוה, מחיים של היות כרוך באלוהים. אין זו אמונה קלה, אף אין בה הצלחה מובטחת. כל אחד מאיתנו חייב לעמוד נוכח ניסיון העקידה. אין זו גישה לחיים המושגת פתע פתאום, אף לא אחת ולתמיד. לכרוע ברך לפני אליל - לא לוקח יותר מרגע אחד; להגיע להתקשרות לאלוהים - זהו מפעל חיים. האמונה דורשת מאמץ, חתירה ללא לאות, מתיחה עד קצה היכולת. היא צומחת מתוך מודעות למסתורין, מתוך תפילה, מתוך מעשים החורגים מצרכים אנוכיים. פרץ של רגע אחד ויחיד צמח במשך חיים שלמים. אמונה טומנת בחובּה חתירה לאמונה, מודעות לחוסר השלמות, לחוסר הוודאות בדבר גורלנו שלנו. אמונה לעולם אינה הגעה; היא תמיד בדרך, מאמץ  האדם להשתחרר מקשיות לבו. אמונה באה באמצעות גילוי היותך נצרך, באמצעות הגילוי שיש לך שליחות, שהנך מצווה.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 273. 

Jewish faith, I repeat, is not a formula. It is an attitude, the joy of living a life in which God has a stake, or being involved with God. Such faith is neither an easy nor a secure achievement. Nor is it an attitude acquired all at once or once and for all. It takes an instant to trust an idol; it takes  ages to achieve attachment to him. It requires effort, stirring, strain, preparation. It grows in awareness of mystery, in prayer, in deeds which transcend selfish needs. It  grows a lifetime to burst forth for single moments. Faith implies strivng for faith. It is never an arrival; it is always being on the way, man's effort to overcome his callousness. Faith comes with the discovery of being needed, of having a vocation, of being commanded.

A.J. Heschel, Idols in the Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 66

מה גורם לאדם להיפתח ולהגיב אל הנשגב מהשגת הנשמה ? האם ניחנו הנביאים בכושר נפרד או בחוש מיוחד ? אין למצוא בדבריהם אחיזה כלשהי להנחה זו. דבר אחד היה משותף לכל הנביאים הגדולים : ההתגלות נפלה עליהם כרעם ביום בהיר. הם לא היו נרעשים ממה ששמעו, כשם שנרעשו מכך ששמעו. רגישותם למתרחש נולדה מן ההתגלות עצמה. ההתגלות היא המכשירה את האדם לקבל את ההתגלות. הוא רוכש מומחיות  מן  ההתנסות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 175, בשינויים שלי - ג'ף

What makes one receptive and responsive to that which is beyond the reach of the soul ? Were the prophets endowed with a separate faculty, a special sense ? Nothing of this sort could be traced in their utterances. The great prophets had one feature in common: revelation came to them as a surprise, as a sudden burst. They were more startled that they heard than at what they heard. Their perceptiveness came into being with revelation itself. It is revelation that makes man capable of receiving a revelation. He becomes expert with the experience.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 219

אמר רבי מיכל מזלוטשוב:

כשם שיצר הרע מבקש להסית את האדם לחטא, כך מבקש הוא להסיתו שיהיה צדיק יותר מדי.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 149

Rabbi Mikhal of Zlotchchov said: When the Evil Urge tries to tempt man to sin, it tempts him to become all too righteous.

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 153

החילוק בין חומר ורוח איננו ההבחנה האנושית העיקרית ביראת שמיים. החשובה ביותר מבין ההבחנות היא זו שבן הקודש והחול. בעקבות העובדה שרוב הזמן אנו נחשפים אל החול, הגענו לידי כך שרגילים אנו לתפוש את הנפש כמעין מכונה הפועלת מעצמה. הלכות השבת מנסות להפנות את הגוף ואת הנפש אל מימד הקדושה. הלכות השבת מנסות ללמד אותנו, שהאדם מצוי בזיקה לא רק עם הטבע, אלא גם עם בורא הטבע.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 107, בשינויים שלי - ג'ף 

To Jewish piety the ultimate human dichotomy is not that of mind and matter but that of the sacred and the profane. We have known profanity too long and have become accustomed to think that the soul is an automation. The law of the Sabbath tries to direct the body and the mind to the dimension of the holy. It tries to teach us that man stands not only in a relation to nature but  in a relation also to the creator of nature.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p.75

.

המכשול המשמעותי ביותר שנתקלים בו אנשים מודרנים בבואם לדון בהתגלות אינו מספקותיהם בדבר מידת האותנטיות של תיאורי הנביאים את החוויות שפקדו אותם. גם ההוכחה החותכת ביותר לאמיתות התיאורים הללו, אפילו היתה בנמצא, לא הייתה מוסיפה. הבעיה החמורה ביותר היא היעדר הבעיה. כדי שתשובה תהא בעלת משמעות עלינו להניח מראש, שקיימת מודעות לשאלה שהיא מבקשת לענות עליה. אך האקלים של חיינו כיום אינו מעודד את המשך צמיחתן של שאלות שעובדו וטופחו במשך דורות רבים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ 136

The most serious obstacle which modern men encounter in entering a discussion about revelation does not arise from their doubts as to whether the accounts of the prophets about their experiences are authentic. The most critical vindication of these accounts, even if it were possible, would be of little relevance. The most serious problem is the absence of the problem. An answer to be meaningful presupposes the awareness of a question, but the climate in which we live today is not congenial to the continued growth of questions which have taken centuries to cultivate.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 168

האדם הוא יותר מסך כל מעשיו. מעשיו הם מינימום רוחני של מה שהוא. מעשים הם נביעות הזורמות אל החוץ, ולא מהותו של העצמי. ייתכן שהם משקפים את העצמי או מזככים אותו, אך עדיין הם בגדר פועלם של חיי הפנימיות, ולא מהותם. ברם חיי הפנימיות הם לנו הבעיה הדחופה ביותר.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  246

Man is more than what  he does. What he does is spiritually a minimum of what he is. Deeds are outpourings, not the essence of the self. They may relect or refine the self, but they remain the functions, not the substance of inner life. It is the inner life, however, which is our most urgent problem.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 311

אחד מהיבטי השכר שזוכה לו מי שחי כיהודי הוא ההתעלות השקטה, המסוגלות לחגוג. רוחו של החינוך היהודי באה לידי ביטוי באמירה שהפנה רבי עקיבא לתלמידיו :

          זמר בכל יום

          זמר בכל יום             

                   <סנהדרין צט, ע"ב>

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 276. הדברים באנגלית להלן מובאים מסופו של הספר "מיהו אדם ?" (אנג') . השל בעבודתו משרבב קטעים ממאמריו בספריו ולהיפך. -ג'ף

This is one of the rewards of being human: quiet exaltation, capability for celebration. It is expressed in a phrase which Rabbi Akiba offered to his disciples:

                          A song every day

                          A song every day.

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p.118

איזה הוא גיבור ? המגלם יותר מסך כול מעלליו. ואיזה הוא חסיד ? המגלם יותר מסך כל טקסיו. המעשה סופי, אך המשימה אין-סופית.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  245 בשינוי שלי, מאיר-לוי תרגם definite כמוגדר ומובחן שזה בהחלט נכון אך אין בו את המוסיקה של המקור שבאנגלית להלן - שמנגיד את הסופי מול האינסופי ולכן שיניתי. - ג'ף

A hero is he who is greater than his feats, and a pious man is he who is greater than his rituals. The deed is definite, yet the task is infinite

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 310

אמר המגיד מקוזניץ:

חייב אדם לצאת ממצרים בכל יום.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 251

The maggid of Koznitz said:

"Every day, man shall go forth out of Egypt, out of distress."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books, ( one vol. ed. 1991, Ist book) p 290

החיים בין קטבים הם חלק ממצבו של האדם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  16

It is a part of the human condition to live in polarities.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.19

תחום נגיעתה של התדהמה השורשית רחב יותר משל כל פעולה אנושית אחרת. בעוד שכל פעולה של תפיסה חושית או של הכרה שכלית מתייחסת למושא, לאמור לקטע מובחן של הממשות, התדהמה השורשית מתייחסת לממשות כולה. לא רק לדברים שאנחנו רואים. אלא לעצם פעולת הראייה כמו גם לנו עצמנו, כלומר לאותם סובייקטים שרואים ונדהמים מיכולתם לראות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ 37, ,"תדהמה שורשית" אינה זהה למונח שטבע השל באנגלית, חסרה בה הקיצוניות שברדיקליות - ג'ף

Radical amazement has a wider scope than any other act of man. While any act of perception or cognition has as its object a selected segment of reality, radical amazement refers to all of reality; not only to what we see but also to the very act of seeing as well as to our own selves, to the selves that see and are amazed at their ability to see.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.46