רגיל האדם לשמוח שמחת אמת בקבלו מתנה, בהשיגו דבר שלא זכה בו לפי מעשיו. ירא שמים מכיר שכל השגותיו, מחשבותיו ואמרי פיו, אף עצם חייו שלא בזכותו באו לו, שאין לו רשות לתבוע זכות קניין על שום דבר שבו חונן. בדעתו שכל מה שיש לו אינו אלא מתנת חסד, שאלוהים הוא המלווה וחונן. אין הוא נושה באלוהים ואינו תובע כלום לעצמו. החזקת טובה שבו גדולה מתשוקותיו ומשאותיו. הוא שמח בחסדי המקום. לבו נכון ועיניו פקוחות לברכה הגלויה והנסתרת שבתופעות הטבע ומאורעות ההיסטוריה. נפשו תתהלל בקדושת הכול ואין הוא מסיח את הדעת מן הטוב הממלא את העולם. לפיכך אין הוא נכנע למפח-נפש או לייאוש כשייסורים באים עליו; הוא יודע שהחיים קניין אלוהים הם ועניינו, וכל מה שיש בידו בתורת מתנה ניתן לו.

א.י. השל, "יראת שמים",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 313

הערת עורך: בפסקה הקודמת שבמאמר זה כותב השל, בין היתר:" ירא שמים אינו כבד הרגשה, להפך , יודע הוא את הכאב ואת הצער שבחייו ובחיי  כל היקום, אבל כוח בו להבליג ולמשול בעלבונו." לתמונה מלאה , יש לראות על כן את המאמר בשלמותו. חג שמח - ג'ף

The natural man feels a genuine joy at receiving a gift, in obtaining something he has not earned. The pious man knows that nothing he has has been earned, not even his perceptions, his thoughts and words, or even his life are his by desert. He knows that he has no claim to anything with which he is endowed. Knowing, therefore, that he merits little, he never arrogates  anything to himself. His thankfulness being stronger than his wants and desires, he can live in joy and with a quiet spirit. Being conscious of the evidences of God's blessings in nature and in history, he pays tribute to the values of that blessing in all that he recieves.

A.J.Heschel, An Analysis of Piety, in Moral Grandeur &Spiritual Audacity, FSG, p. 313. In the previous paragraph to the one quoted here, H states that "[The pious man ] is not insensitive. On the contrary, he is keenly sensitive to pain and suffering, to adversity and evil in his own life and in that of others, but he has the inner strength to rise above grief, and with his understanding of what these sorrows really are, grief seems to him a sort of arrogance." As H himself stated numerously throughout his life and work the challenges involved in being Jewish - being human - are great, maybe even insurmountable,

Chag Sameach ! - Jeff

לייחד יום אחד בשבוע

 

לייחד יום אחד בשבוע לחירות, יום בו לא נשתמש בכל אותם כלים שבקלות הפכו לכלי הרס וחורבן, יום בו נוכל להיות עם עצמנו, יום להתנתק מגסות רוח, יום שחרור מהתחייבויות חיצוניות, יום בו אנו חדלים מסגידה לאלילי הצוויליזציה הטכנולוגית, יום בו איננו משתמשים בכסף, יום שביתת נשק במאבק הכלכלי בינינו לבין הזולת ובינינו לבין כוחות הטבע - האם יש איזה שהוא מוסד הנושא עימו תקווה רבה יותר לרווחת האדם מאשר השבת ?

א.י. השל, השבת, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תרגום א. אבן-חן, עריכה ד. בונדי, עמ' 55-54 בשינויים שלי כפי שיפורטו חלקית להלן:

במובאה הנ"ל קרה דבר מוזר, ראשית א. אבן-חן בחר בתרגומו להציב את מאפייני השבת כנקודות מובחנות בטור ( כפי שנעשה על ידי דרזנר והח"מ בציטוט מאתמול ). וזאת שלא כהשל שבמקור באנגלית רושם אותם בפסקה אחת -  התחושה שלי היתה כי מינוי התכונות הנ"ל כנקודות מאבד מהפיוטיות שבגרסה האנגלית; שנית גם בגוף הדברים עצמם, נראה היה לי אי פה אי שם לשנות מהתרגום כפי שפורסם בשתי המהדורות האחרונות בעברית של הספר. מי שיעיין במהדורה החדשה הנ"ל בעמ' שם, ובמהדורה הקודמת בעמ' 47-46,בהשוואה לתרגום בבלוג הזה יבחין בהבדלים. שלישית  "קדמת האדם"- הוא התרגום שבמהדורות הנ"ל ל man's progress. כפי הנראה זהו תרגום מדוייק,  לטעמי "רווחת האדם", על אף שהוא פחות מדוייק, קולע יותר ל"כוונת המשורר" בהנחה שאפשר להכליל רווחה (welfare) בתוך קדמה ( progress). הערות קוראים/ות תתקבלה בחפץ לב  - ג'ף

To set apart one day a week for freedom, a day on which we would not use the instruments which have been so easily turned into weapons of destruction, a day for being ourselves, a day of detachment from the vulgar, of independence of external obligations, a day on which we stop worshipping the idols of technical civilization, a day on which we use no money, a day of armistice in the economic struggle with our fellow men and the forces of nature - is there any institution that holds out a greater hope for man's progress than the Sabbath ?

A.J. Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 28

 

אין מילים נבונות יותר, מלומדות יותר, נחוצות יותר, אין מילים המכילות מן הדין ומן החסד כאחד, הקורעות את הלב ומרפאות.

אמת כה אוניברסלית : ה' אחד.

מחשבה כה מנחמת : הוא עמנו בסבלותינו.

אחריות כה כבירה :  ייתכן חילול שמו.

מפה של הזמן : מן הבריאה עד לגאולה.

סימנים לאורך הדרך : היום השביעי.

מנחה לאלוהים : חרטת הלב.

אוטופיה : מי יתן וכל עם ה' נביאים.

תובנה : על אמונתו חי האדם - משכנו בזמן ומהותו במעשיו.

אמת מידה כה מרהיבה : והייתם קדושים.

מצווה כה נועזת : ואהבת לרעך כמוך.

עובדה כה נשגבת : הפתוס האנושי והפתוס האלוהי יכולים לדור בכפיפה אחת.

ומתנה שלה אין אנו ראויים : היכולת לחזור בתשובה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 189; בעקבות תלמידו של השל ואחד הביוגרפים שלו, שמואל דרסנר ז"ל, באנטולוגיה של דברי השל בעריכתו ("ביקשתי פליאה" - באנגלית) סדרתי גם אני את הטקסט הנ"ל אחרת מכפי שהוא מופיע בספר. 

There are no words in the world more knowing, more disclosing and more indispensable, words both stern and graceful, heart-rending and healing.

A truth so universal: God is One.

A thought so consoling: He is with us in distress.

A responsibility so overwhelming: his name can be desecrated.

A map of time: from creation to redemption.

Guideposts along the way: the Seventh Day.

An offering: contrition of heart.

A utopia: would that all people were prophets.

The insight: man lives by his faithfulness; his home is in time and his substance in deeds. A standard so bold: ye shall be holy.

 A commandment so daring: love they neighbour as thyself.

A fact so sublime: human and divine pathos can be in accord.

And a gift so undeserved: the ability to repent.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.239 ; following one of Heschel's students and biographers, Shmuel Dresner z"l, I changed the format of the above text  (see the Introduction to  Dresner's "spiritual anthology" of H's writings - "I asked for wonder" published by The Crossroad Publishing Co ) - J.G

 

מקורם של כמעט כל הכישלונות ביחסי אנוש הוא זה: בעוד אנו מלאי הערצה ושבח למשימות, אין אנו רוכשים את הכלים. אין בכוחה של היד הריקה לחולל גדולות, והוא הדין לגבי נשמה זנוחה ונטושה. עבודה נעשית באמצעות כלים. הנשמה זקוקה להם באותה המידה כמו היד. וכשם שהכלים של היד מניעים אותה או מדריכים את דרכה, כך כלי הנשמה מספקים הצעות או דברי אזהרה. המצוות מקבלות את משמעותן מכך שהן מקדמות אותנו בדרך לתכליות רוחניות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 234

The causes of nearly all failures in  human relations is this - that while we admire and extol the tasks, we fail to acquire the tools. Neither the naked hand nor the soul left to itself can effect much. It is by instruments that work s done. The soul needs them as much as the hand. And as the instruments of the hand either give motion or guide it, so the instruments of the soul supply either suggestions or cautions. The meaningfulness of the mitsvot consists in their being vehicles by which we advance on the road to spiritual ends.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 295

 

על הכתוב"פתחו לי שערי צדק" אמר רבי בונם: "דרך העבודה הישרה היא, שהאדם ירגיש בכל עת כי עדיין הוא בחוץ ויבקש מאת השם שיפתח לו פתח לעבודה האמיתית. וזהו שאמר דויד: 'זה השער לה' צדיקים יבואו בו.' אין לך שער לעבודת השם אלא בקשה זו".

 מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 422    

This is what Rabbi Bunam said about the words in the psalm: "Open to me the gates of righteousness" : "It is the way of honest service, that a man will always feel himself to be on the outside and beg God to open to him the gates of true service. This is what David meant when he said: 'This is the gate of the Lord; the righteous shall enter into it.' There is no gate to the Lord save prayer such as this."

 

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 263

 

כשקרא רבי אברהם יהושע השיל מאפטא ביום הכיפורים את העבודה והגיע לדיבור: "וכך היה אומר", היה משמיע במקומו: "וכך הייתי אומר". כי לא שכח את העת שהיה משמש בכהונה גדולה בירושלים וערך את העבודה ביום הכיפורים בקודש הקדשים.

אף הוא סיפר פעם אחת: "עשר פעמים הייתי בזה העולם. כוהן גדול הייתי, נשיא הייתי, מלך הייתי, ראש גולה הייתי, עשרה מיני משרות לבשתי. אבל מעולם לא אהבתי את הבריות בשלימות. לפיכך נשלחתי שוב כדי להשלים את האהבה. אם יצליח הדבר בידי הפעם, שוב לא אחזור."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 320

On the Day of Atonement, when Rabbi Abraham Yehoshua Heshel of Apt would recite the Avodah, the prayer that repeats the service of the high priest in the Temple of Jerusalem, and would come to the passage: "And thus he spoke," he would never say those words, but would say : "And thus I spoke." For he had not forgotten the time his soul was in the body of a high priest in Jerusalem, and he had no need to learn from the outside how they had served in the Temple.

Once he himself related: "Ten times have I been in this world. I was a high priest, I was a prince, I was a king, I was an exilarch. I was ten different kinds of dignitary. But I never learned to love mankind perfectly. And so I was sent forth again and again to perfect my love. If I succeed this time. I shall never return again."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.118

 

רבים מאתנו בוחלים ברעיון הקדושה וחושבים אותו לשיחה בטלה, למושג שאין לו שחר, לפרי רוחו של האדם הפרימיטיבי, בה בשעה שהוא עניין מושרש בלבו של כל בעל תרבות. כל אחד יודע את כוחה של מילה היוצאת מן הפה. מה באמת מתרחש כשבן אדם פוצה פיו ומבטיח משהו ? לכאורה, רק צלילים יוצאים מכלי הדיבור, עקימת שפתיים בעלמא. ומה בכך ? מדוע אנו חושבים שהנאמנות לדיבור היא יסוד כל היחסים שבין אדם לחברו ? ההבטחה שניתנה, החוזה שנעשה, קודש הוא, וכל המחלל אותו הורס את היסוד שחיי החברה עומדים עליו. בעוד לא הוצאתי מילה מפי, הרי הברירה בידי היא. כיוון שפציתי פה - לא אוכל לשוב או לחלל את דברי. ניב שפתיים הוא השליט עלי ברצון או באונס. הוא נהפך לכוח קדוש המושל בי, הרובץ לפתחי וכופה עלי לקיים אותו.

א.י. השל, פיקוח נשמה,  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 56-57

Many of us detest the idea of holiness and consider it to be a waste of time, a meaningless concept, the invention of primitive man, notwithstanding the fact that this concept is rooted in the heart of every cultured person. Everyone knows the power of the spoken word, What really happens when a person opens his mouth and promises something ? Superficially, only sounds emulate from vocal cords, and the lips are merely moving. So what of it ? Why do we assume that loyalty to one's word is the basis of all human relationships ? The promise that was given, the contract that is made - is sacred and one who desecrates it destroys the foundation upon which all of communal life is established. Until the moment I speak, the choice is mine, but once the words have left my mouth, I may not rescind or desecrate them. Willingly or unwillingly, the word spoken by me controls me. It becomes a sacred power which has dominion over me, lurking at my door and compelling my compliance.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 61

 

כשאנו חוגגים את השבת, אנו מוקירים את אשר עינינו לא רואות. כשאנו מכנים את השבת "מלכה" ו"כלה", ברצוננו להצביע על העובדה שרוחה היא מציאות שאנו פוגשים, ולא פרק זמן ריק מתוכן, שבחרנו להבראה ולמנוחה.

.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 89

When we celebrate the Sabbath we adore precisely something we do not see. To name it queen, to call it bride is merely to allude to the fact that its spirit is a  reality we meet rather than an empty span of time which we choose to set aside for comfort or recuperation.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p. 59

 

בא רבי פנחס מקוריץ לבית המדרש, וראה שהתלמידים שהיו שקועים בשיחה נבהלו לבואו, שאל אותם: ' במה אתם מסיחים?', 'רבי', אמרו, 'אנו מסיחים בדאגתנו, שיצר הרע רודף אחרינו'. 'אל נא תדאגו', השיב, 'עדיין לא הגעתם למדרגה גבוהה כל כך, שהוא ירדוף אחריכם, לפי שעה אתם רודפים אחריו.'

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 134

Once, when Rabbi Pinhas of Koretz entered the House of Study, he saw that his disciples, who had been talking busily, stopped and started at his coming. He asked them : 'What were you talking about ?'

'Rabbi,' they said, 'we were saying how afraid we are that the Evil Urge will pursue us.'

'Don't worry.' he replied. 'You have not gotten high enough for it to pursue you. For the time being, you are still pursuing it.'

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 132

 

האכפתיות לכבודו של האדם השחור מוכרחת להיות עיקרון מפורש בין עיקרי האמונה שלנו. כל הפוגע באדם שחור, בין שהוא בעל בית ובין שפועל, תהא זו מלצרית או נערת מכירות, אשם בפגיעה במלכות אלוהים. לאף איש דת או חבר בקהילה דתית אין זכות לתהות  על העיקרון שיראת הקודש כלפי אלוהים מתגלה ביראת קודש כלפי אדם, שהחרדה שעלינו לחוש שמא העלבנו בן-אנוש מוכרחת להיות לא מותנית כמו החרדה מאלוהים. מעשה אלימות הוא מעשה של חילול קודש. יהירות כלפי אדם אחר כמוה כנאצה כלפי אלוהים.

א.י השל, "דת וגזע" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 44

The concern for the dignity of the Negro must be an explicit tenet of our creeds. He who offends a Negro, whether as a landowner or employer, whether as a waiter or salesgirl, is guilty of offending the majesty of God. No minister or layman has a right to question the principle that reverence for God is shown in reverence for man, that the fear we must feel lest we hurt or humiliate a human being must be as unconditional as fear of God. An act of violence is an act of desecration. To be arrogant  toward man is to be blasphemous toward God.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, pp. 98-99

 

מן ההכרח להתייחס לאנשים הרשעים ביותר כמורים גדולים, שכן לעתים קרובות הם מציגים לפנינו בדיוק רב דוגמה לרוע בלתי מוגבל. שאלתו של קין "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי ?" (בראשית ד, ט) ותשובתו השלילית המשתמעת ממנה היא אחד מכללי הרוע היסודיים ביותר בעולם.

א.י.השל, The Reasons for My Involvement in the Peace Movement, מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 66

The most wicked men must be regarded as great teachers, for they often set forth precisely an example of that which is  unqualifiedly evil. Cain's question "Am I my brother's keeper ?" (Genesis 4:9) and his implied negative response must be regarded among the great fundamental evil maxims of the world.

A.J. Heschel, The Reasons for My Involvement in the Peace Movement, in Moral Granduer&Spiritual Audacity,  FSG, p. 224

 

בחודש אלול, כשהבריות מכינים את לבם לקראת יום הדין, היה רבי חיים מצאנז רגיל לספר מעשיות בניגון שהיה מעורר כל אדם לתשובה. פעם אחת סיפר:

"איש תעה במעמקי היער, כעבור זמן מה תעה שם אדם אחר ופגש בראשון. בלי לדעת מה אירע לו לזה שאל אותו באיזו דרך אפשר לצאת מן היער. 'דבר זה איני יודע', השיב הראשון, 'אבל יכול אני להראות לך את הדרכים המוליכות עוד יותר לתוך הסבך, ואחרי כן נלך יחד לחפש את הדרך'. 'עולם', סיים הרבי את סיפורו, 'נחפש יחד את הדרך החדשה !'"

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 386

In the month of Elul when men prepare their souls for the days of judgment, Rabbi Hayyim of Zans was in the habit of telling stories to a tune that moved all his listeners to turn to God. Once he told this story: "A man lost his way in a great forest. After a while another lost his way and chanced on the first. Without knowing what had happened to him, he asked the way out of the woods. 'I don't know,' said the first. 'But I can point out the ways that lead further into the thicket, and after that let us try to find the way together.'"

"So, my congregation," the rabbi concluded his story. "let us look for the way together."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 213

 

האם ניתן להביע חוויה כמו זו המתרחשת בערב שבת, כאשר הציפייה לבואה של השבת - העומדת להעשיר את העולם, את התודעה ואת הנפש כולה - היא בשיאה, והלשון כבולה בחרדה ובאושר לקראתה ? עבור אלו אשר אינם לוקים בהמוניות ובשפתם אין דופי - המילים 'מלכה' ו'כלה' פירושן רוממות שיש בה חסד ורכות תמימה, המצפה בכיליון עיניים לאהבה.

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 91

Friday eve, when the Sabbath is about to engross the world, the mind, the entire soul, and the tongue is tied with trembling and joy - what is there that one could say ? To those who are not vulgarized, who guard their words from being tainted, queen, bride, signify majesty tempered with mercy and delicate innocence that is waiting for affection.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. pp 69-70

 

האדם חופשי לנהוג בחירות וחופשי לוותר על החירות. בבחירת הרע הוא מפסיד את זיקתו  לרוח ומוותר על ההזדמנות לתת לחירות להתרחש. כך נתון לנו החופש לפעול מתוך חירות או שלא מתוך חירות. אנו חופשיים לבחור בין טוב לרע; אין אנו חופשיים לבחור או לא לבחור. למעשה אנו מוכרחים לבחור. מכאן שכל חירות היא מצב שבו אלוהים ממתין להכרעתו של האדם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 324

Man is free to act in freedom and to frofeit freedom. In choosing evil he surrenders his attachment to the spirit and forgoes the opportunity to let freedom happen. Thus we may be free in employing or in ignoring freedom; we are not free in having freedom. We are free to choose between good and evil; we are not free in having to choose. We are in fact compelled to choose. Thus all freedom is  a situation of God's waiting for man to choose.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 412

 

בספרות היהודית קטעים רבים מצווים על התרחקות מהעצמי ובה במידה רבים הקטעים הקובלים על הקושי להגיע למצב זה.

....

אנו נדרשים לדעת לפני מי אנו עומדים, שכן ידיעה זו אין פירושה אחיזה בדעה מסוימת בלבד. זוהי ידיעה שבה מעורב האדם כולו, שכלו ולבו, גופו ונפשו. לדעת לפני מי אתה עומד פירושו לשכוח את כל היתר, בכלל זה את העצמי. במקרה הטוב יכולים אנו להשיג ידיעה זו לרגע בלבד, ומפעם לפעם.

...

...וקדושת הקהילה היא המעניקה משמעות למעשי הפולחן הבודדים שלנו. אלה הם שלושת העמודים שעליהם נישאת תפילתנו השמיימה: נאמנותנו, קדושת ישראל ורחמי הקדוש ברוך הוא.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 308, 321, ושם. אין התאמה מלאה בין הקטע שבאנגלית להלן לבין הקטע לעיל בעברית, מטעמי מוסיקה.

There are many passages in Jewish literature enjoining self-detachment and just as many bewailing the difficulty of attaining it.

......

It is the continuity of trying to pray, the unbroken loyalty to our duty to pray, that lends strength to our fragile worship; and it is the holiness of the community that bestows meaning upon our individual acts of worship. These are the three pillars on which our prayer rises to God: our own loyalty, the holiness of Israel, the mercy of God.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 391, 407- 408

 

"במה מכירים אנו ", שאל רבי בונם לתלמידיו, "בזמן הזה שאין לנו נביאים, אימתי נמחל לנו עוון ?". התלמידים השיבו תשובות שונות, אבל אף אחת מהן לא ישרה בעיני הרבי. "אנו מכירים את הדבר בכך". אמר, "שאין אנו עוברים את אותה עבירה".

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 412

"In this day and age, when there are no prophets." Rabbi Bunam once said to his disciples, "how can we tell when a sin we have committed has been pardoned ?"

His disciples gave various answers, but none of them pleased the rabbi. "We can tell," he said, "by the fact that we no longer commit that sin."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p.253



רבי שמחה בונים מפשיסחה היה אומר:

"יצר הרע – יש לראותו כרוצח העומד מולך ובידו גרזן, והוא מוכן תמיד להתיז את ראשך מעליך, ואם קשה לך לציירו כך, – סימן הוא שכבר התיז את ראשך".

Reb Bunam said: "You must imagine the evil spirit as a thug hovering over you with a raised hatchet, ready to chop off your head."

"What if I can't imagine it ?" asked a Hasid.

"That's a sure sign that he has already chopped it off."

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 37

חוויית האלוהים של ישראל לא נולדה מתוך חיפוש. בני ישראל לא גילו את אלוהים; אלוהים גילה אותם. היהדות היא בקשתו של אלוהים את האדם. המקרא היא עדות לפנייתו של אלוהים לעמו. יש במקרא פסוקים רבים יותר המזכירים את אהבת אלוהים את ישראל מכאלה שמזכירים את אהבת ישראל לאלוהים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 334

Israel's experience of God has not evolved from search. Israel did not discover God. Israel was discovered by God. Judaism is God's  quest for man. The Bible is a record of God's approach to His people. More statements are found in the Bible about  God's love for Israel than about Israel's love for God.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 425

פרופ' שלום רוזנברג על "מזלם"  של פתגמים ועל ר' שמחה בונם, מתוך מאמרו "על החמץ ויצר הרע" באתר   

http://hagut.org/6694/

"הלב השבור והשלם

כאנשים כך גם הפתגמים ואמרות הכנף תלויים במזל. לפעמים הם נעקרים ממקורם, מתגלגלים ומשתנים, זוכים לרייטינג או נשכחים. לעתים הם מעוותים, ופעמים רבות בלתי מובנים. אִמרה חסידית אחת זכתה בצדק לפופולריות רבה, תוך שהיא נתלשה ממחברה. כוונתי לאמרה השגורה: "אין דבר שלם יותר מלב שבור". בטקסט חסידי (קול מבשר על תהלים קמ"ז) היא מובאת בשלמותה בשמו של ר' שמחה בוּנֶם מפרשיסחא (או פשיסחה), רבו של הרבי מקוצק:: "ואומרים בשם הרבי רבי בונם זצ"ל, שמרגלא [מרגלית] בפיו לומר: "אין דבר שלם יותר - מלב נשבר, אין דבר ישר יותר - מסולם עקום, ואין דבר עקום יותר - מפתגם ישר". רבי שמחה בונם החכם לימד אותנו על הסכנה שבמחשבה התמימה המתעלמת מהפרדוכסליות של המציאות. הסולם המונח באופן ישר במקביל לקיר, אינו יכול להוות משענת לעלות בו. הפתגם הישר (תרגום מהיידיש: אגלייך-ווערטעל), אמרת הכנף "החינוכית" לכאורה, היא פעמים רבות מדי ביטוי לציניות ולייאוש המוסרי והקיומי של אומרם, או מהווה חץ רטורי מורעל לפגוע בזולת. דומה לכך היא הפרדוכסליות שבלב השבור, המאפשר לפעמים לתפוס מה באמת חשוב בחיים, להבין את הסובל ולהזדהות אתו ולנסות להקן את המעוות. לב האבן חייב להפוך ללב בשר. אלא שהרבי הוסיף מימד נוסף, בפרשו את הפסוק בתהלים (קמג, ג): "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים קמ"ז ג). והלוא "לכאורה, אם הוא [הקב"ה] מרפא, שוב אין כאן לב נשבר?" שואל הרבי. והוא עונה: "שמרפא לב נשבר - שלא יהיה בעצבות": "וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם".

החסידות למדה אותנו שהעצבות מונעת את אפשרות התשובה. לכאורה מכוונים דברים אלה רק אל המאמינים. אליבא דאמת, הם פונים לכל אדם. אכן נשבר הלב בגלל טרגדיות שאין באפשרותינו למנוע. אולם, לפעמים הוא נשבר בגלל מעשינו. אין צדיק בארץ שלא שגה וטעה בהחלטותיו. או אז, אסור לו לתת לעצבות להשתלט עליו. זוהי מלכודת איומה של "הבעל דבר", היצר הרע, מעגל מכושף בו האָבֵל על העבר הורס את העתיד; לא העתיד המושלם של האשליות, אלא העתיד הטוב ביותר בין העתידים האפשריים. גם כאן חייבים אנו "לחזור בתשובה", ואולי אף להאמין באמונה תמימה ומיסטית שמשגיאותי ניתן לבנות עולם טוב יותר, כצייר אומן המתוקן שרבוט של תוהו, מוסיף לו קווים וצבעים, והופך אותו ליצירת אמנות חדשה. זה סוד התיקון.

גם על הלב השבור מוטלת מצווה וחובה גדולה: להיות בשמחה. ואולי עלינו להיות מציאותיים, קצת בשמחה. וכך מוסיף רבי שמחה בונם במקום אחר: "שצריך בודאי לב נשבר, אך שצריך להיות שלם גם כן, ושניהם יהיו יחדיו תואמים - שבור ושלם". (רמתים צופים, ה, יא). השבירה של התוהו, והשלמות של התיקון."

כל הזכויות שמורות לפרופ´ שלום רוזנברג - עורך: אפי ברק

  

 

 

אמר רבי מנחם מנדל מקוצק:

מי שלומד את התורה ואינו מתייגע עליה, מי שחוטא ומוחל לעצמו, מי שמתפלל מפני שהתפלל אתמול, רשע גמור טוב ממנו.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 437

Rabbi Menahem Mendel of Kotzk said:

"He who learns the Torah and is not troubled by it, who sins and forgives himself, who prays because he prayed yesterday- a very scoundrel is better than he !"

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p. 281-282

 

פליאה או תדהמה רדיקלית היא המאפיין הראשי של גישת האדם הדתי להיסטוריה ולטבע. עמדה אחת זרה לרוחו: לקחת דברים כמובנים מאליהם, להתייחס לאירועים כאילו 'זו דרכו של עולם' ותו לא. מציאת הסיבה המשוערת לתופעה, אין בה מענה לפליאתו הבסיסית של האדם הדתי. הוא יודע שקיימים  חוקים המסדירים את מהלך הטבע, והוא מודע לרגילות ולסידרתיות של הדברים. עם זאת, ידע מן הסוג הזה איננו מקהה את תחושת ההפתעה המתמשכת שלו מן העובדה שקיימים , בכלל, עובדות. בהתבוננותו בעולם אומר הוא: 'מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו.' (תה' קיח 23).

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 36, בשינויים מסויימים שלי  בתרגום - ג'ף

Wonder or radical amazement is the chief characteristic of the religious man's attitude toward history and nature. One attitude is alien to his spirit: taking things for granted, regarding events as a natural course of things. To find an approximate  cause of a phenomenon is no answer to his ultimate wonder. He knows that there are laws that regulate the course of natural processes; he is aware of the regularity and pattern of things. However, such knowledge fails to mitigate his sense of perpetual surprise at the fact that there are facts at all. Looking at the world he would say : "This is the Lord's doing, it is marvelous in our eyes" (Psalms 118:23).

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 45

 

רק בני חורין, אלו שאינם נוטים לקדש כל גחמה, אינם משווים בין ריסון עצמי לכניעה עצמית, בידעם שמי שאינו אדון על עצמו איננו בן חורין, וככל שאנו נהנים מחירויות רבות יותר, כך  נדרשת מאתנו משמעת רבה יותר.

א. י. השל,  אדם אינו לבד, (אנג') עמ' 271, התרגום שלי - ג'ף. בהערת שוליים סמוך לדברים הנ"ל מפנה השל לספרו על עולמם הפנימי של יהודי מזרח אירופה, "לה' הארץ", עמ' 63 במהדורה האנגלית של הספר.

Only free men, those who are not prone to canonize every caprice, do not equate self-restraint with self-surrender, knowing that no man is free who is not a master of himself, that the more liberties we enjoy, the more discipline we need.

A. J. Heschel, Man is Not Alone, FS&G,p 271, In a footnote to the above text Heschel refers to p 63 in

" The Earth Is the Lord's ", his portrayal of the inner world of the East European Jew before the war.

 

רבי מנדל מרימנוב היה רגיל להתאונן:

כל זמן שלא היו כבישים, היו הבריות מוכרחים להפסיק בלילה את נסיעתם. וכשהיו יושבים באכסניה היו אומרים במנוחה תהילים ופותחים ספר וסחים שיחת ריעים איש עם חברו. עכשיו נוסעים בכביש יומם ולילה ואין עוד לאדם מנוחה.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ'  330

Rabbi Mendel of Rymanov often complained:

" As long as there were no roads, you had to interrupt a journey at nightfall. Then  you had all the leisure in the world to recite psalms at the inn, to open a book, and to have a good talk with one another. But nowadays you can ride on these roads day and night and there is no peace any more."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p . 134- 135

 

סיפר רבי פנחס מקוריץ לתלמידיו:

" שום דבר לא היה קשה עלי כל-כך כמו ההתגברות על השקר. שלש עשרה שנה ומעלה נמשך הדבר, שברתי את כל עצמותי, ולסוף פרצתי ויצאתי."

וכן סיפר :

" עשרים ואחת שנה יגעתי על האמת. שבע שנים לידע אמת מהי, שבע שנים לגרש את השקר, ושבע שנים להכניס את האמת אל קרבי."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 133

Rabbi Pinhas of Koretz told his disciples: "I have found nothing more difficult than to overcome lying. It took me fourteen years. I broke every bone I had, and at last I found a way out."

He also said: "For the sake of truth, I served twenty-one years. Seven years to find out what truth is, seven to drive out falsehood, and seven to absorb truth

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) pp. 131-132

 

רבי פנחס מקוריץ אמר לחסיד אחד: " מי שרוצה להדריך את בני ביתו בדרך הישר, אסור לו לכעוס עליהם. כי על ידי הכעס מטמא האדם לא את עצמו בלבד, אלא גם את נשמתם של אלה שהוא כועס עליהם."

פעם אחרת אמר : "משעה ששברתי את כעסי, הריני מחזיק אותו בכיסי, כשאני צריך לו, אני מעלהו משם."

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 130

Rabbi Pinhas of Koretz once said to a hasid: "If a man wishes to guide the people in his house the right way, he must not grow angry at them. For anger does not only make one's soul impure; it transfers impurity to the souls of those with whom one is angry.

Another time he said: "Since I have tamed my anger, I keep it in my pocket. When I need it, I take it out."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book I) p. 128