רבי מנדל מרימנוב היה רגיל להתאונן:

כל זמן שלא היו כבישים, היו הבריות מוכרחים להפסיק בלילה את נסיעתם. וכשהיו יושבים באכסניה היו אומרים במנוחה תהילים ופותחים ספר וסחים שיחת ריעים איש עם חברו. עכשיו נוסעים בכביש יומם ולילה ואין עוד לאדם מנוחה.

מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ'  330

Rabbi Mendel of Rymanov often complained:

" As long as there were no roads, you had to interrupt a journey at nightfall. Then  you had all the leisure in the world to recite psalms at the inn, to open a book, and to have a good talk with one another. But nowadays you can ride on these roads day and night and there is no peace any more."

M. Buber, Tales of the Hasidim, Schocken Books (one vol. ed, Book II) p . 134- 135