אמונה יהודית, אני שב ואומר, אינה נוסחה. היא גישה לחיים: שמחת חיים העולה מחיים שהם חלק אלוה, מחיים של היות כרוך באלוהים. אין זו אמונה קלה, אף אין בה הצלחה מובטחת. כל אחד מאיתנו חייב לעמוד נוכח ניסיון העקידה. אין זו גישה לחיים המושגת פתע פתאום, אף לא אחת ולתמיד. לכרוע ברך לפני אליל - לא לוקח יותר מרגע אחד; להגיע להתקשרות לאלוהים - זהו מפעל חיים. האמונה דורשת מאמץ, חתירה ללא לאות, מתיחה עד קצה היכולת. היא צומחת מתוך מודעות למסתורין, מתוך תפילה, מתוך מעשים החורגים מצרכים אנוכיים. פרץ של רגע אחד ויחיד צמח במשך חיים שלמים. אמונה טומנת בחובּה חתירה לאמונה, מודעות לחוסר השלמות, לחוסר הוודאות בדבר גורלנו שלנו. אמונה לעולם אינה הגעה; היא תמיד בדרך, מאמץ  האדם להשתחרר מקשיות לבו. אמונה באה באמצעות גילוי היותך נצרך, באמצעות הגילוי שיש לך שליחות, שהנך מצווה.

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 273. 

Jewish faith, I repeat, is not a formula. It is an attitude, the joy of living a life in which God has a stake, or being involved with God. Such faith is neither an easy nor a secure achievement. Nor is it an attitude acquired all at once or once and for all. It takes an instant to trust an idol; it takes  ages to achieve attachment to him. It requires effort, stirring, strain, preparation. It grows in awareness of mystery, in prayer, in deeds which transcend selfish needs. It  grows a lifetime to burst forth for single moments. Faith implies strivng for faith. It is never an arrival; it is always being on the way, man's effort to overcome his callousness. Faith comes with the discovery of being needed, of having a vocation, of being commanded.

A.J. Heschel, Idols in the Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p. 66