התורה מתארת את בריאת האדם כבריאה בצלם אלוהים, ובכך מעמידה את  יסוד האנולוגיה על דרך ההוויה. בעצם הוויתו יש לאדם מן המשותף עם אלוהים. אך התורה מלמדת אותנו על שיתוף שמעבר לאנולוגיה הקיימת מבחינת ההוויה, היא האנולוגיה הקיימת מבחינת המעשים. בכוחו של האדם לפעול בצלם אלוהים. השיתוף שבמעשים - 'ללכת בדרכיו' - הוא החוליה המקרבת את האדם לאלוהים. לחיות בדמיון כגון זה - זוהי המהות של חיקוי האלוהי.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר- לוי, עמ' 229, בשני שינויים.

מאיר-לוי תרגם את Bible שבמקור האנגלי, ל"מקרא", שזה נראה לי נכון, אך אני שיניתי ל"תורה", שזה נראה לי יותר נכון בהקשר. -השינוי השני במילה האחרונה בפסקה. - ג'ף

The Bible speaks of man as having been created in the likeness of God, establishing the principle of an analogy of being. In his very being, man has something in common with God. Beyond the analogy of being, the Bible teaches the principle of an analogy in acts. Man may act in the likeness of God. It is this likeness of acts - 'to walk in his ways' - that is the link by which man may come close to God. To live in such likeness is the essence of  imitation of the Divine.

A.J. Heschel, God in Search of Man, p 289