ראיית האידיאל של התפתחות האישיות כמטרתו הבלעדית של החינוך סובלת מפשטנות-יתר ואינה אלא עיוות. כפי שציין ויליאם ג'יימס, לכל יחיד יש הרבה אישיויות. היחיד הוא בן לאמו, תלמיד למורו, אהוב לאשתו, עובד למעבידו, ומעסיקם של אלו העובדים בעבורו. לשאלה האם התפתחות מלאה של האישיות רצויה היא או אפשרית, אין תשובה מובנת מאליה. ייתכן כי יש היבטים של אישיותי שאין זה רצוי כי יבואו לידי התפתחות מלאה.

א.י השל, "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג', משום מה) , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 268 - 269
   

To regard the ideal of the development of the personality as the exclusive goal of education is both an oversimplification and a distortion. Every individual has many personalities, as William James pointed out.

The individual is a child to his mother, a student to his teache, a lover to his wife, an employee to his employer, and a boss to those who work for him. It remains a question whether the full development of the personality is either desirable or possible. There may be aspects of one's personality which do not deserve to be fully developed.

 

A.J. Heschel, Idols In The Temples, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 64-65