פשע של רצח מוחשי הוא, ובר עונשין על פי חוק. עבירת העלבון אינה ניתנת למדידה, היא בלתי נראית. כאשר נשפך דם, עיני אדם רואות אדום; כאשר לב נשבר, אלוהים לבדו חולק בכאב.
בשפה העברית מילה אחת מציינת את שני הפשעים. "שפיכות דמים" מציינת רצח ועלבון כאחד. ההלכה דורשת: תבעו ממך לרצוח? - ייהרג ובל יעבור; יראת השמים דורשת: יאבד עצמו לדעת ואל יעליב אדם בציבור. אומרת הגמרא: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים." <בבא מציעא, נח, ע"ב, וכן סוטה י, ע"ב, ותוספות שם >
החוטא חטא חמור יכול לשוב בתשובה ולזכות למחילה, אך המלבין פני חברו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא. אין בכוחו של אלוהים לסלוח על חטאים שבין אדם לחברו. עלינו להקדים ולבקש את מחילתם של אלו שהחברה שלנו חטאה כלפיהם, לפני שנוכל לבקש מחילה מאלוהים.

א.י השל, "דת וגזע" , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 33-32

The crime of murder is tangible and punishable by law. The sin of insult is imponderable, invisible. When blood is shed, human eyes see red; when a heart is crushed, it is only God who shares the pain.
In the Hebrew language one word denotes both crimes. "Bloodshed", in Hebrew, is the word that denotes both murder and humiliation. The law demands: one should rather be killed than commit murder. Piety demands: one should rather commit suicide than offend a person publicly. It is better, the Talmud insists, to throw oneself alive into a burning furnace than to humiliate a human being publicly.
He who commits a major sin may repent and be forgiven. But he who offends a person publicly will have no share in the life to come.
It is not within the power of God to forgive the sins committed toward men. We must first ask for forgiveness of those whom our society has wronged before asking for the forgiveness of God

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 88 -89