"באחת מן ההערות המאירות ביותר על תיאולוגיה ביהדות, השל הצביע על התפקיד שמילאה ההבחנה החדה בין פילוסופיה לתנ"ך, כפי שניסח אותה שפינוזה, בכך שעודדה את ראיית היהדות כלגליסטית. באותו מאמר הוא אפילו דיבר על 'כפירה הלכתית'.* הבחנתו של שפינוזה אומצה בידי משה מנדלסון, מחד גיסא, ובידי פילוסופים גרמנים כמו קאנט והגל, מאידך גיסא. במידת מה, חלק ניכר מהאופוס של השל הוא פולמוס מתמשך כנגד ההבחנה החדה שבין הלגליסטי לתיאולוגי וניסיון להציע לה אלטרנטיבה.^ הוא תרם לא רק אלטרנטיבה תיאולוגית אלא כזו השואפת למוסס את הניגוד שבין השניים ולהציע במקומו סינתזה מתמשכת שבין חשיבה על אלוהים לבין חיים בקהילה שמושתת על קיום מצוות. במהלך זה השל הסתמך בעיקר על החסידות; אך במונחים כלליים יותר, הוא הטעים את המיסטיקה היהודית כמעין מפתח להבנת גרסה רחבה יותר של התיאולוגיה היהודית. עוד בתקופה מוקדמת יחסית של הקריירה שלו בארצות הברית, הוא התלונן על כך ש'עדיין לא העריכו כראוי את מקומו של הניסיון המסתורי בחיי ישראל.^*
* *גדולה מוסרית*, עמ' 155
^ ראו במיוחד בספרו *אלוהים מבקש את האדם.*
^*'על רוח הקודש', עמ' קפו"
----------------------------
"באמצעות פיזור הערפל שנוצר בתקופת הנאורות, החל עידן המיסטיקה. האפותיאוזה של המיסטיקה בכלל והתפקיד שמילאה מנקודת המבט היהודית בתחייה הזו הם סיפור מורכב למדי וקשה לחזות את תוצאותיו. האם ההארה תאריך ימים יותר מן הנאורות ? האם עידן המיסטיקה יצליח יותר מאשר עידן ההיגיון ? זו עדיין שאלה די פתוחה ."
משה אידל, "אברהם יהושע השל על מיסטיקה וחסידות" ב "לך לך עיונים ביצירתו של אברהם יהושע השל" בעריכת בנימין איש שלום ודרור בונדי, הוצאת אידרא, עמ' 285, 287
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה