קל לדבר על הדברים שאנו מחויבים לעשות; קשה לשוחח על ההתחייבות עצמה. קל להעביר במילים טינה שטיפחנו; קשה לשוחח על ההלל, על עבודת האל, על תחושת הנפלא-מתיאור. כמעט איבדנו את אמנות ההעברה לילדינו של כוחנו להלל, של יכולתנו להוקיר את הדברים שאי אפשר לכמתם.

זוהי אפוא בעיה דחופה ביותר: כיצד להעביר מורשת שאינה ניתנת לתיאור במילים, כיצד למסור רגעי תובנה, כיצד להעיר ולעורר את ההתחייבות הבלתי מותנית לצדק ולרחמים, את הרגישות לדומיית הקדוש, את ההתקשרות למילים מקודשות. אין אדם שאינו נושא אוצר בנשמתו; רגע של תובנה, זֵכֶר של אהבה, חלום של סגולה, קריאה לעבודת אלוהים.

א.י.השל, "לגדול בחכמה",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 155 בשינוי שלי - ג'ף. דרור בחר לא לתרגם את כותרת הדברים לעברית  אלא להשאירה באנגלית כרשום להלן.

It is easy to speak about the things we are commited to; it is hard to communicate the commitment itself. It is easy to convey the resentments we harbor; it is hard to communicate the praise, the worship, the sense of the ineffable.

We have nearly lost the art of conveying to our children our power to praise, our ability to cherish the things that cannot be quantified.

This, then is a most urgent problem: How to convey the inexpressible legacy, the moments of insight, how to invoke unconditional commitment to justice and compassion, a sensitivity to the stillness of the holy, attachment to sacred words.

There is no human being who does not carry a treasure in his soul; a moment of insight, a memory of love, a dream of excellence, a call to worship.

A.J. Heschel, To Grow in Wisdom, from The Insecurity of Freedom, Farrar, Straus & Giroux, pp. 83-84