פרשנות על הציטוט היומי ( שם זמני )

במסגרת המדור "עיונים בהשל" במסגרת בית המדרש שעל קו 58 - מה שקורה פה או אולי יקרה פה, הוא סוג של פרשנות לציטוטים היומיים מתוך הגותו של השל ( בבלוג - בקישור להלן וברשימת תפוצה במייל, בעברית ובאנגלית ). אחרי שנים לא מעטות של הפצת הציטוטים הללו ללא חוט מקשר ברור, ככלל, הבוקר נאמר שננסה שיהיה כזה. ומהו ? התחקות אחר "השקפת עולמו של השל". ה"הפסוק" הראשון לפיכך בדרך זו, בניסיון ללכת בדרך זו לפניכם:

"ישנו פסוק אחד המבטא את הלך רוחו של היהודי בכל הדורות: 'ארץ נתנה ביד רשע' (איוב ט 24)."

א. י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 291

ונראה מה יהיה.

אפשר היה לחשוב , בעקבות "הפסוק" מאתמול, הסיכום הלא אופטימי לגבי "רוחו של היהודי בכל הדורות" שהשל היה פסימיסט. ובכן ב"פסוק" מהיום הוא מבהיר שלא כן. ההיפך הוא הנכון. הוא אופטימיסט אבל זאת "בניגוד למיטב הכרתו".
זה מתקשר בכך שהיהודת לפי הבנתי את השל היא "דת של אף על פי כן" ואולי צריך לומר "אמונה של אף על פי כן". ועוד נרחיב בנושא זה, בלי נדר, בהמשך.

למן היום שהזדעזנו מקולו של ה' בהר סיני איננו מה שהיינו קודם לכן; הנסיגה לתקופת טרום מעמד הר סיני חסומה בפנינו לנצח.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 135, 

אני לא בטוח ש"הפסוק" היום מצביע על השקפת עולמו של השל במובן הצר. במובן הרחב, השל ניצב כאן במעמד של נציג היהדות האחראי, יחד עם אחרים, אליבא דידו יחד עם כל אחד ואחד, להמשך קיומה.  אצל השל יחסי הקב"ה עם עם ישראל - לא ניתן להבינם על בוריים ללא הצד השני של המטבע - יחסי הקב"ה עם האנושות כולה, ובכלל זה ישראל.  ההתגלות בסיני היא רגע מכונן בתפיסה היהודית, מתן תורה, וקיומה של התורה, הוא מרכיב מכונן בזהות היהודית, זהות שאליבא דהשל יש לו פשר רק בהקשר לאנושות כולה. כל אלו הן נקודות כפי הנראה של השקפת עולם.
---

השל חי בתחושה חזקה של ייעוד, שליחות, החובה להעיד, שהעתיד של העם היהודי, עדי ה' בעולם, מוטלת על כתפו ועל הכתף של כל בן אנוש בכל דור ודור. מכאן ועל פי השקפת עולמו לא רק שכל רגע הוא חשוב, כל רגע הוא קריטי, בכל רגע על אדם לבחור בין החיים למוות, בין הטוב לרע, בכל רגע בידו להכריע את גורל העולם לשבט או לחסד. כל מה שרשמתי כאן יש לו סימוכין מפורשים ב"השל" והבוקר הבאנו ציטוט אחד בכיוון זה.