כל הרואה באגדה צעצועי תבונה, נוי מחשבה או משחק דמיון מקפח את מהותה ומאבד את הונה. אם יאמרו לך: העמיקו החכמים באגדה לשם הידור מצווה, 'קרא אשכח ודרש', 'דרוש וקבל שכר', בחינת פרפראות להלכה - אל תאמין. רצונך לעמוד על משמעות דבריהם, אל תחפש אחריה מן הדרשה ולחוץ אלא מן הדרשה ולפנים. לפני ולפנים של הדרשות - דאגות ולבטים, שרעפים ועריגות, בעיות הנצח ושאלות היום, צרות רבים וחרדת יחידים שהטרידו את החכמים ואת האומה. זיקת החכמים לעולם המחשבה, לשאלת פנים, להרהורי הלב, היתה זיקה לשמה. לאלוהים פתרונים, ובתורת הגות של מעלה, גילויי מחשבה, הוראות דרך. בדו־פרצופין נגלית הגות של מעלה: בדמות מחשבה מפורשת, ובדמות התרחשויות, בהתרחשויות קודש של יציאת מצרים, מעמד הר סיני, חיי האבות והנביאים או המאורעות של העתיד לבוא. בתורה אור גנוז. זוכה אדם והוא ניזון מזיוו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה