"אף על פי שהמקרא טוען שדבריו מקורם בהשראה אלוהית, יש בו גם מילים אנושיות המבטאות את חיפושיו של האדם ואת דאגותיו. המקרא מכיל את דברי האלוהים לאדם, אך גם את דבריו של האדם לאלוהים, ועל האלוהים; לא רק גילוי האלוהים יש בו, אלא גם תובנות אנושיות. החוויה הנבואית רחוקה עד מאוד מטווח השגתו של האדם המודרני. אולם גם הנביאים היו בני אדם. החוויות הנבואיות היו רגעים בודדים בחייהם: מעבר להן השתרעו מרחבי המפגש עם הטוב והרע, עם האור והחושך, עם החיים והמוות, עם האהבה והשנאה - נושאים  שממשותם לא פחתה ב3000 השנים שחלפו מתקופת הנביאים ועד ימינו. תפיסותיהם משקפות מחשבה אנושית, לא נבואית בלבד. ההתעוררות הפנימית והחופשית של רוח האדם המקראי מצאה את ביטויה בראש ובראשונה ביצירות המכונות ספרות החכמה: איוב, משלי וקהלת , כשם שהיא מצאה את ביטויה בספר תהילים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  22, הוספתי לתרגום בסיפא, הוספה משמעותית אם מותר לי לומר - כדי להתאימה למקור -  ג'ף