לעתים קרובות אנו נוטים להגדיר את מהותה של הדת כמצב של הנפש, כפנימיות, כתחושה אבסולוטית, ומצפים מאדם דתי שיהיה מחונן בסוג של רגש, העמוק מכדי שיעלה על פני השטח של המעשים היומיומיים, כאילו היתה הדת צמח היכול ללבלב רק בקרקעית האוקיינוס. אך בעבור היהדות, הדת אינה רגש כלפי משהו שישנו; היא תשובה אליו, אל אלוהים המבקש אותנו  לחיות בדרך מסוימת. בעצם מקורה היא מודעות של חובה, של היותך מחויב לתכליות גבוהות יותר; הכרה בכך שהחיים אינם תחום עניינו של האדם בלבד אלא גם תחום עניינו של אלוהים.

א.י. השל, התפילה תשוקת האדם לאלוהים, תרגום  דרור בונדי , הוצאת משכל הוצאה לאור מייסודן של  ידיעות אחרונות וספרי חמד עמ'  179-178. הפסקה הנ"ל היא כולה ציטוט מתוך man is not alone עמ' 175 בתרגום של דרור.