עם ישראל הוא עץ, ואנו העלים. אנו יונקים את חיותנו מן הדבקות בגזע. ייתכן שלא הייתה תקופה שהיה לה צורך ביהדות כמו תקופתנו, שבה נרמסו כל כך הרבה מתקוותיה היקרות של האנושות. עלינו להיות חלוצים, כשם היו אבותינו לפני שלושת אלפים שנה. עתידה של האנושות תלוי ביכולתה להכיר בכך שתחושת הקדושה חיונית לא פחות מבריאות הגוף. בהלכנו באורחות החיים של היהדות  אנו מקיימים תחושה זו ומשמרים את האור למען חזונות האנושות העתידים לבוא.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 332-333

Israel is the tree, we are the leaves. It is the clinging to the stem that keeps us alive. There has perhaps never been more need of Judaism than in our time, a time in which many cherished hopes of humanity lie crushed. We should be pioneers as were our fathers three thousand years ago. The future of all men depends upon their realizing that the sense of holiness is as vital as health. By following the Jewish way of life we maintain that sense and preseve the light for mankind's future visions.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 424

השיבה לציון היא אתגר יצירתי לייצוב, ערעור האינרציה, אתגר שדורש פעולה חדשה, חשיבה חדשה.

אנשים מאוזנים בנפשם חושבים שהאמונה היא מענה לכל בעיות אנוש. עם זאת, לאמיתו של דבר, האמונה היא אתגר לכל תשובות בני אנוש. אמונה היא אש מכלה, מכלה את כל היומרות. להיות בעל אמונה פרושו להיות נתון במלאכה, במלאכת צירי לידה.

אנשים בעלי כוונות טובות נהגו לומר שמדינה יהודית תהווה מענה לכל השאלות היהודיות. עם זאת , לאמיתו של דבר, מדינת ישראל היא אתגר לרבים מן התשובות שלנו. להיות מעורב בחיי מדינת ישראל פרושה להיות נתון במלאכה, מלאכת צירי לידה.

מה משמעותה של מדינת ישראל ? עצם קיומה היא המסר. החיים בארץ ישראל היום היא חזרה גנרלית, מבחן, אתגר לכולנו. לא לחיות בארץ, אי השתתפות בדרמה, היא מקור לבושה.

ישראל היא אתגר אישי, ענין אישי-דתי. ישראל היא קריאה לכל אחד מאתנו, כאינדיבידואל, לא ניתן להשיב לקריאה זו באמצעות שליח. בד בבד, ישראל היא מסר של משמעות, אופן התמודדות  במפלצות האבסורד, תקווה להערכה חדשה של ההוויה האנושית.

חובה לראות את משמעותה האולטימטיבית של מדינת ישראל במונחים של חזון הנביאים: גאולתם של כל בני האדם. חובתו הדתית של היהודי היא להשתתף בתהליך של גאולה מתמדת, בווידוא שצדק יגבר על עוצמה, שהכרת האל תחדור להבנה אנושית.

יעקב אבינו לא עלה בסולם אך הוא חזה בו. יום יום, קול קורא אלינו לעלות, שנעלה. רוב הזמן מחפשים אנו את הסולם ללא הועיל, אך אין ברירה - עלינו להוקיר את החזון ולחפש אחר הסולם. כפי שאמרנו לעיל, לגבי מדינת ישראל, עצם קיומה הוא המסר. מסר שהוא תזכורת למה שהינו מעבר להויה. להיות או לא להיות אינה השאלה. כולנו חפצים להיות. כיצד להיות וכיצד לא להיות  - זוהי תמצית השאלה. זהו האתגר בפניו אנו ניצבים. התנ"ך הוא האתגר והוא הדרך.

אין דרכים קלות ואין עצה פשוטה. העולם אינו במקומו, הוא מעורער. דרכה של ישראל היא הדרך של המעלה לפסגת ההר. בסיני נאמר לנו  " השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמות יט/יב). פסוק זה פורש  על ידי רבי מנדל מקוצק לאמר: "השמרו לכם מעלות בהר אם אין חפצכם לכבוש אותו." [-עלית להר ? כבוש את כולו ! - זו הגרסה המופיעה ב"כוכב השחר" - אמרות רבי מנחם מנדל מקוצק -  לשמחה רז, בהוצאת יריד הספרים עמ'  157 - ג'ף]. אל תשחקו בהר.


החזון של כיבוש הפסגה נותן משמעות לנגיעה בגבול ההר.

א.י. השל, ישראל : הד הנצח, (באנג') עמ'224-226, התרגום הוא שלי ולטעמי עודנו זקוק ל"עבודה"- ג'ף; וראו דברי ההקדמה של דרור בונדי למאמר "גנזי המצוקה וגנזי הישע" והמאמר עצמו, בספר בעריכתו בתרגומו, "אלוהים מאמין באדם", בעמ' 70 - 89

  The return to Zion is a creative challenge to stabiliztion, shaking up inertia, a challenge demanding new action, new thinking.

  Well-adjusted people think that faith is an answer to all human problems. In truth, however, faith is a challenge to all human answers. Faith is a consuming fire, consuming all pretensions. To have faith is to be in labor.

  Well-meaning people used to say that a Jewish state would be an answer to all Jewish questions. In truth, however, the State of Israel is a challenge to many of our answers. To be involved in the life of Israel is to be in labor.

  What is the meaning of the State of Israel ? Its sheer being is the message. The life in the land of Israel today is a rehearsal, a test, a challenge to all of us. Not living in the land, nonparticipation in the drama, is a source of embarassment.

  Israel is a personal challenge, a personal religious issue. It is a call to every one of us as an individual, a call which one cannot answer vicariously. It is at the same time a message of meaning, a way of dealing with the monsters of absurdity, a hope for a new appreciation of being human.

  The ultimate meaning of the State of Israel must be seen in terms of the vision of the prophets: the redemption of all men. The religious duty of the Jew is to participate in the process of continuous redemption, in seeing that justice prevails over power, that awareness of God penetrates human understanding.

  Jacob did not ascend the ladder but he had a vision of it. Daily a voice demands that we ascend, that we rise. Most of the time we seek the ladder and cannot find it; but there is no choice - we must cherish the vision and seek the ladder. As we have said of Israel above, its sheer being is the message. The message is a reminder of that which surpasses being. To be or not to be is not the question. We all want to be. How to be and how not to be is the essence of the question. This is the challenge we face. The Bible is the challenge and the way.

  There are no easy roads, there is no simple advice. The world is dislocated, out of balance. The way of Israel is a way of rising to the peak of the mountain. At Sinai we were told, "Beware of going up the moutain and touching the border of it" (Exodus 19:12) This was interpreted by Rabbi Mendel of Kotsk to mean: "Beware of going up the mountain if you have no desire to reach the peak." Don't play with the mountain.

  The vision of reaching the peak gives meaning to our touching the border.

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, pp 224-226

 

זהו טיבה של הרוחניות להרגיש את הנעלה המסתתר בשכיח, לשמוע קול ענות אף בתרועת הנצחון, לשמוע קול האבן אשר מקיר תזעק.

א.י. השל, פיקוח נשמה,  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 54

It is of the essence of spirituality to perceive the hidden transcendence which is in the habitual, to hear the affected voice even in the heralding of victory, to hear the sound of stone which cries out from the wall.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 59

 

כיום הזה אפילו תינוק רואה בעליל כי האנושות עומדת על פי תהום. נוכחנו לדעת שאפשר להיות נבל ברשות התרבות ועל פי המדע. הסיכויים להציל תבל מכיליון תלויים בהכרה, כי יש קנה מידה עליון אשר לפיו אנו צריכים להעריך את חשיבותם של כל ערכי בני איש, ושיש משהו העולה על כל ההישגים של המדע והאמנות, על כל הקנינים של היחיד והאומה.

א.י. השל, פיקוח נשמה, באלוהים מאמין באדם, הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 52-53

These days even an infant can see that humanity stands at the edge of an abyss. We have learned that one can be a villain even though very cultured and expert in science. The possibility of saving the world from destruction depends on the recognition that there is a supreme criterion by which we must evaluate all human values and that there is something that rises above all the achievements of the arts and sciences, above all of the accomplishments of an individual or a people.

A.J. Heschel, Pikuach Neshama, in MG&SA, FSG, p 58

האמונה אינה אוצר דומם שיש לשמור מבודד בתוך הנשמה; היא המטבעה שבה אפשר לטבוע את מטבע מעשי היום יום.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 234

Faith is not a silent treasure to be kept in seclusion of the soul, but a mint in which to strike the coin of common deeds.

A.J. Heschel , God in Search of Man, FSG, p 295

 

אליבא דקוצקר, יש להניח בצד, דעות מוקדמות, על מנת שחכמה תיוולד.

להט לאמת, עמ' 319 התרגום שלי - ג'ף

Preconceived notions are best laid aside if wisdom is to be born, according to the Kotzker.

A.J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights Publishing, p 319

 

על דרך ההפשטה ניתן לומר כי שני היעדים המרכזיים של חינוך יהודי הם : לימוד ורגישות. מי שחסרה לו רגישות אינו מסוגל לריסון עצמי; מי שנעדר לימוד אינו מסוגל ליראה.

א.י. השל, צלמים במקדשים, באי הבטחון של החירות (אנג') , עמ' 68 , התרגום שלי - ג'ף

By way of simplification the two major goals of Jewish education may be described as  learning and sensitivity. He who is devoid of sensitivity is incapable of self-denial; he who is devoid of learning is incapable of piety.

A.J. Heschel, Idols in the Temples, in The Insecurity of Freedom,  FS&G, p 68