ביקורת הדת חייבת לחול לא רק על טענות היסוד שלה, אלא על כל משפטיה, בלי יוצא מן הכלל. הדת נתונה לסכנה של השחתה מבית ושל סילוף מחוץ. כיוון שהיא מרבה לקלוט רעיונות שלא צמחו בקרקע הרוחנית שלה, יש צורך להבחין

בין האותנטי מכאן לבין המדומה או המזויף מכאן. אמונות תפלות, גאווה, צדקנות, דעה קדומה שלילית וגסות עלולות לטמא את המסורת הנעלה ביותר. האמונה נוטה בשעת קנאתה להיהפך לחוסר סבלנות ולשנאת חינם. מכאן שהביקורת מצד התבונה, האתגר והספקות שמעמיד האדם שאינו מאמין עשויים לסייע לשלמות האמונה יותר מאשר הסתמכותו הפשוטה של האדם על אמונתו.

א.י.השל, א-לוהים מבקש את האדם, מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 9

Criticism of religion must extend not only to its basic claims but to all of its statements. Religion is liable to distortion from without and to corruption from within. Since it frequently absorbs ideas not indigenous to its spirit, it is necessary to distinguish between the authentic and the spurious. Furthermore, superstition, pride, self-righteousness, bias and vulgarity, may defile the finest traditions. Faith in its zeal tends to become bigotry. The criticism of reason, the challenge, and the doubts of the unbeliever may, therefore, be more helpful to the integrity of faith than the simple reliance on one's own faith.

A.J. Heschel, God in Search of  Man, p 10