"ישעיהו הוא הפה הצלול של כל המכוונים את ישראל לחיי עצמאות בארצם. יש קוד אתי שמלווה את ישראל מימי אברהם אבינו עד סוף כל הדורות. לקוד הזה קוראים בלשון הייעוד של אברהם לביתו אחריו -'ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.' זהו אותו חיבור עדין ומדויק המאזן בין ראייתו של המלך את הממלכה וצרכיה לבין ראיית פניהם של כל אחד מן האזרחים, בעיקר הנידחים והמושפלים שבהם."
יואל בן נון ובנימין לאו, "ישעיהו כציפורים עפות", הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 284
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה