זעלבּסטמערדער

כוכב של בין-השמשות נדלק
שתי שורות של פתיליות גז עכורות
כעין נרות השעווה הניצבים על ראשי הגופות.

לילה, שא דברך ! של מי הקינה, של מי התוגות
שהרוח שורקת לאוזנינו,
להפריע את מנוחתנו, לנקוב את לבנו ?

לרגליו של סולם המדרגות האפל,אי0שם ברחבי החצר
הם אוספים עתה את השיריים העקובים מדם
את גופת המתאבד...

וכאוויר, ללא הפסק, נשמעת
זעקתו האחרונה:
"לא אסלח לכם על כאבי!"

כולנו עבדנו את אלוהים שכוחי-אל
אך לעתים, מכל חלון, כאילו מן הגרדום,
באה הזעקה המרתיחה, המעוררת, התובעת:

"לא אחדל מלהושיט
אלפי ידיים מתחננות אליכם...
אתם, המיליונים, מדוע אינכם עוזרים ?"

א.י. השל, "זעלבּסטמערדער",  ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, עמ' 118 וראו דברי בונדי על השיר בעמ' 117